כשעזבת לקחת את הלב שלי איתך. לא ידעתי עד כמה זה יכול להשפיע עליי, אבל לקחת אותו וידעתי שהוא שלך...
אבל הנה, עכשיו הבנתי עד כמה זה באמת השפיע עליי.
נעשיתי לדבר שאני הכי שונאת בעולם. כל כך קרה ופסימית, צינית ולא מתחשבת, אגואיסטית, אנוכית... אתה באמת חושב שכל הדברים האלה היו כל כך בהגזמה אצלי לפני זה?
למי אני משקרת כשאני אומרת שהכל בסדר? זה כבר הפסיק להיות לסביבה, זה כבר לשקר לעצמי, לשקר לעצמי שאני בסדר, וזה כל כך כואב כשאתה משקר לעצמך.
הגעגועים לעולם לא פוסקים, הם רק מתגברים ומתגברים. המחשבות, הזיכרונות מציפים...
כל כך קשה לי, כל כך רע לי, אני כבר לא יודעת ממי לבקש עזרה.
אני צריכה את החיבוק שלך, את הנשיקה שלך, את הליטוף שלך, את המגע שלך... כל זה כ"כ חסר לי.
אני שונאת את מה שנהפכתי בלעדיך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just a girl