מי לא שמע על מצב המים במדינה. יש פרסומות וסטיקרים מכאן ועד הודעה חדשה, אבל חוץ מלהגיד לנו לחסוך במים לא עושים כלום, או יותר נכון הממשלה לא עושה כלום.
בשנת 2000 הממשלה קבעה כי על מנת שלא נקלע למשבר מים צריך להתפיל מים בכמות של 350 מיליון מ"ק
כיום יש שני מתקני התפלה הפועלים לאורך חופי הארץ, אחד מהם הוא מפעל בבעלות קונסורציום וי.איי.די באשקלו המייצר 100 מליון מ"ק מים, והשני הוא מפעל בבעלות גרנית הכרמל בפלמחים המייצר 30 מיליון מ"ק מים, סך הכל 130 מליון מ"ק מים, אפילו לא חצי מהכמות הנחוצה. כתוצאה מכך נאלצנו להגיע למצב הקיים היום שבו אנו נאלצים לחסוך במים ולצמצם את החקלאות.
לפעלי ההתפלה יש גם חסרונות. בראש ובראשונה מפעלי ההתפלה הם מפעלים השורפים דלק מחצבי הגורם זיהום אויר חמור ונלקחים שטחי חוף יקרים מהציבור ועוברים לידיים פרטיות.
נכן שצריך לשפר את מערך ההתפלה אך זה לא רק הפתרון. יש צורך לחפור אגמים מלאכותיים שיאגרו מי גשמים. בכל חורף זורמים לים אלפי מ"ק מי גשמים. מים אלו ניתן לאגור ולהשתמש כמי שתיה בעזרת סינון פשוט ללא צורך בטיהור מסובך.
בנוסף צריך להשתמש במי ביוב מטוהרים לעוד צרכים חוץ מחקלאות.
פוטנציאל הביוב בארץ מוערך ב-500 מיליון מ"ק מים מתוך כ-800 מיליון מ"ק צריכה עירונית. יתרת המים מתאדה או אובדת. בסוף שנות ה-80 הוקם השפד"ן, שאוסף את שפכי גוש גן, מטהר אותם ומזרים אותם לנגב. ב-1988 הוכנה תוכנית אב למפעלי קולחים, שקבעה שיש לנצל את מרב הכמות המיוצרת בסביבת הייצור, ואת העודפים להוביל לאזורי הביקוש. תוכנית זו נגנזה בסופו של דבר מסיבות פוליטיות. כאשר נאגור מספיק מי קולחים מטוהרים נוכל להשתמש בהם לצרכים שונים.
לכל בית יכול להגיע צינור חוץ מצינור המים הרגיל שמעביר מי ביוב מטוהרים. במים אלא ניתן להשתמש כמים בניאגרה, ולהשקיית גינות פרטיות. בסופו של דבר יהיה צורך לטהר את מי הקולחים לרמות גבוהות יותר שיהיה אפשר להשתמש בהם בצורה שוטפת.
נכון להיום אין ברירה וצריך לחסוך במים, והרבה.
בטווח הארוך אפשר לצאת ממשבר המים ולדאוג שמשבר כזה לא יחזור.