כותב לחצילים

חברים וחברות
לא עברו שלושה שבועות ואני כבר מוצא את עצמי כותב פוסט!
משום מה,פתאום יש לי חשק לכתוב שוב,אז לקחתי יוזמה ולחצתי על "התחברות לבלוג".
ממש גאווה לאומית P:

בנוגע לפוסט הקודם,שמחתי לראות תגובות של אנשים שטוענים שהם אוהבים לקרוא פה.

זה מחמם את הלב לראות שמעריכים משהו שאתה עושה,ובנוסף התגובות האלה הן אחד הגורמים העיקריים לכך שאני ממשיך לכתוב פה.
אז תודה לכולם,ומקווה שזה ייישאר ככה (;

אז מה יש לי לספר?
בימים האחרונים עלה בי רעיון להתחיל לכתוב סיפור.
הבעיה שמנקודת המבט שאני רואה את זה, אני חושב יותר על סרט מאשר על ספר,כלומר על משהו שיהיה קשה להעביר אותו מהדימיון אל הכתב.
כבר יש לי רעיון פחות או יותר מה יהיה בסיפור אבל זה עדיין לא מושלם.
ובקשר לז'אנר,זה רחוק מאוד מכל דבר שקיים ובגלל זה קשה לי להגדיר את זה, אולי הייתי קורא לזה מה"מ. מתח-הרפתקאות-מדע בדיוני.
אני לא יודע עוד אם יהיה לי כוח או סבלנות לכתוב סיפור,בכל זאת זה דורש השקעה,אני גם לא יודע מה אני אעשה עם זה.
אעלה לבלוג? אשתף רק חברים? אולי בכלל אני אדבר עם הוצאות ספרים והספר ייראה אור? רק ימים יגידו...
כמו שרבים וטובים(וגם פחות טובים) נוהגים לומר מדי פעם: יהיה טוב (:

אני אוהב לכתוב פה על מה שעובר עליי ולשתף אתכם,הקוראים שלי בזה אבל על הנושא הבא אני מעדיף לא להרחיב יותר מדי בגלל שזה עוד יחסית חדש לי ומרגש אותי,
אבל מפאת הסיבות שציינתי קודם אני אציין בקצרה על מה אני מדבר.
בחנוכה הכרתי מישהי ובשבועיים האחרונים נפגשנו פעמיים.
היא באמת מאוד מיוחדת בשבילי,והיא הכי חמודה ביקום.

ארגנו "על האש" עם הרבה חברים והיה די כיף.
היה מצחיק ובעיקר טעים(אין מה להגיד,הרעיון לקנות קבב כבש הייתה גאונות שלי לרגע ^^^),אבל אני יודע שיכלתי להינות יותר,והיו אחרים שיכלו להינות הרבה יותר וחבל שזה לא קרה, אבל מה שהיה היה והעיקר שיהיה טוב P:
וכמובן שמגיע החזר כספי לכל מי שהשתתף באירוע מאחר ולקחנו יותר כסף משהיה צריך,אז כל מי שהשתתף באירוע ומעוניין בכספו בחזרה מוזמן לבקש מעידו שקל וחצי,תודה שהשתתפתם בשמחתנו D:

אז אתמול בזמן שהייתי אצל עידו(הכתום) ו"למדנו" לבוחן בכימיה,החלטנו שהגיע הזמן לשינוי. לא עוד לקביעת אירועים שלוש שנים מראש!
הגענו למסקנה שפשוט צריך לארגן משהו וללכת עליו,מי שרוצה לבוא שיבוא מי שלא,לא. הסחבת הזאת מוגזמת והגיע הזמן לעשות קצת דברים עם עצמנו,או כמי שאמא שלי נהגה לומר "להוציא קצת את התחת מהבית".

ואם כבר הגעתי לחלק של שינוי,אני ארחיב עליו קצת(ואז מה אם אני חופר,מותר לי לא? P: )
אז בזמן האחרון באמת נכנסתי למוזה של שינויים,בנוגע לכל דבר.
הגעתי למסקנה שהחיים שלי נורא ישרים ושאני צריך קצת גיוון,אז התחלתי לחפש שירים חדשים ולהקות חדשות(ממליץ בחום על Muse ועל קאיזן,פשוט אהבתי וגם את ColdPlay התחלתי לשמוע רק לפני איזה חודשיים),הכרתי אנשים חדשים ומעניינים והתחלתי לשנות גישה בנוגע לכל מיני דברים כאלה ואחרים ובנוגע לאנשים כאלו ואחרים.
אז אם יש לכם הצעות מעניינות,אני מוכן לשמוע.

גיליתי שלנסוע עם חברים זה הרבה יותר כיף מאשר לנסוע לבד(במיוחד עכשיו אחרי שהרדיודיסק באוטו התקלקל ואני נאלץ לשמוע רדיו,ואני ממש לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהקשבתי לרדיו XD)
ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שאירח לי חברה,אז תודה גל,תודה גיל ותודה בר,היה כיף D:
ולמי שחושב שזה מיותר וטיפשי(ונראה לי שמי שאני מתכוון אליו יודע שאני מתכוון אליו),יכול להיות שזה נכון,אבל התחשק לי לכתוב את זה,אז כתבתי,ולמרבה הפלא שום אסון לא קרה.

על המישהי המיוחדת שכתבתי עליה למעלה,כתבתי גם שיר השבוע,מקווה שתאהבו (:

היא/תום

כמו זר של ורדים,

היא עדינה,אך קוצנית

כמו אוסף שושנים,

היא יפה וריחנית

כמו השמש הזורחת,

היא מאירה למרחקים

היא כמו דרך לא נודעת,

שתימשך לעולמים

כמו גפרור אשר החל לדלוק,

היא מציתה את הדימיון

איתה בראש אני קם בבוקר

ואיתה הולך לישון

כמו השמש הזורחת,

היא מאירה למרחקים

היא כמו דרך לא נודעת,

שתימשך לעולמים

מבט חטוף על חיוכה הכובש,

ומיד ליבי מתחמם כמו אש

ובעינייה השתקפות של ים,של מזח,

שלמראיהן אני קופא כקרח

כמו השמש הזורחת,

היא מאירה למרחקים

היא כמו דרך לא נודעת,

שתימשך לעולמים

דברים שגרמו לי לגחך:

~בניסיון לקבוע פגישה עם "המיוחדת"(אגב,אהבתי את הכינוי הזה,אולי אני אשתמש בו פה באופן קבוע)~
אני:"נו אז כמה בגרויות יש לך השבוע?"

~בהמשך של אותה שיחה~
אני:"מה דעתך שאני אקפוץ אלייך 'במקרה' ביום שישי?"
המיוחדת:"אני אשמח! רק לא בשישי הזה כי יש לי בגרות ביום ראשון.."

~אני וגל באוטו~
גל:"הוא נסע בז'בוטינסקי על 130!!"
אני:"כאילו שאת לא נסעת בחיים על 130..."
גל:"כן נו פעם אחת.."
אני:"בשיא הגעתי ל-110,אבל אז ירדתי למאה"
גל:"מי זאת מאה?"

~כשהייתי בעזריאלי אחת שעושה סקרים או משהו כזה ניגשה אלינו~
ההיא:"בני כמה אתם?"
אני:"17"
היא:"שיט..."

G3LB3M4N0S

הפעם גרמו לי בכוח לכתוב את הפוסט הזה,אחרי שהתנגדתי קשות לכתוב פוסט תוך פחות מ-3 שבועות מהפוסט האחרון.
סתם סתם,הביקוש היה קיים(גם מישהי אחת זה נחשב ביקוש!),אבל ההיצע לא מדהים כמו שבטח שמתם לב בפוסטים הקודמים.
אבל יש לזה יתרון,כי הרמה פה לא יכולה לרדת יותר אז הלקוחות הפוטנציאליים תמיד מקבלים את מה שהם ציפו ולפעמים טיפה יותר.
אז למה אפשר להשוות את המוצר שלי, בלוגי,יומני אשר כתבתי?
הייתי אומר שהוא די דומה למחזיק מברשות שיניים,הזה עם הואקום, שאף פעם לא באמת נדבק למשהו,אבל לפעמים הוא מפתיע ומחזיק כמה זמן לפני שהוא נופל.
אז אני מקווה שהפוסט הזה יפתיע ויחזיק מעמד עד שתסיימו לקרוא אותו (;

אז אני אתחיל עם האיחול המתבקש-
שנה טובה לכולם!
עשור חדש מהנה,מלא באושר ובריאות וכל מה שאפשר עוד לאחל (:

והבלוג כבר עבר את גבול 3000 הכניסות!!
וזה שרובן שלי לא משנה כלום P:


אז כן,הסילבסטר הוא לא חג יהודי.
אז נכון,לא ממש חגגתי אותו.
יותר העדפתי להתייחס לזה ליציאה עם חברים,והאמת? לא התאכזבתי.

אומנם בערך 7 אנשים מתוך ה-10 שהיו אמורים לבוא לא יצאו איתנו בסוף,אבל הזמנתי ידידה שלי שהביאה איתה עוד חברה.
אז אחרי שהבנות הסתבכו להן עם הכרטיסים ושכמעט פספסנו את הרכבת עקב העיכוב יצאנו לת"א.
עקב ההיכרות הממש רופפת שהייתה בינינו לבין שתי הבנות היו בהתחלה הרבה קטעי שתיקה מביכים כאלו,אבל למזלי חבר שלי הוא דברן לא קטן ולהפתעתי גם אני זימזמתי די הרבה אז השתיקה התחלפה די מהר בשיחה שוטפת.

לפי דעתי,ולפי דעת החברים שהיו איתי, הן היו מאוד נחמדות,דיברנו על מוזיקה,אומנות,עבודה,תחומי עניין, ואפילו על כדורגל!
למרות שתכננו לאכול בהמבורגרייה שהמליצו לנו עליה,גילינו שקצת עמוס בה בערב הסילבסטר,אז לבסוף אכלנו בקפה קפה.
וכשאני אומר "אכלנו" אני מתכוון יותר ל"הכנסנו משהו לפה",כי שבע לא ממש הייתי,למרות שלכיס כאב קצת.
וכמו בעוד מקומות,גם פה היו מחשבים עם משחקים ליד כל שולחן.
ואיזו הפתעה,בסיום הארוחה מופיעה על המסך שלנו הודעה. "שולחן 3 מעוניין לשחק עמך ב'טריווית ספורט',האם לאשר את הבקשה?"
לאחר 3 משחקים היינו בפיגור 2-1 בניצחונות הכוללים,ואז במשחק הרביעי,אחרי שפתחנו פער בניקוד הוא החליט לפרוש.
שולחן 3 המסתורי יצא לוזר,ואנחנו יצאנו מחייכים P:

וכמו בכל יום,השעון הראה חצות, וכיאה לסילבסטר כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם.....................פספסנו את השעה הזאת XD
בשעה 00:03 התחלנו להפנים שחצות לא יהיה בקרוב והמשכנו ללכת.
באותו זמן ישבנו בכיכר דיזינגוף על איזה ספסל,ולאחר כרבע שעה(אחרי ששני החברים שהיו איתי הלכו לכמה דקות והשאירו אותי ואת הבנות לשבת)סתם סובבתי לתומי את ראשי,ומה אני רואה מאחורינו? אדם מבוגר,עם מצלמה בעלת זום X6000000 בלי להגזים,מכוון את מצלמתו אלינו.
וכיאה לגבר היחיד בחבורה,אמרתי לעצמי בלב "טוב,שיצלם,זה לא מפריע לאף אחד" והמשכנו בעיניינינו.
כאשר האיש הלך והבנות הבחינו במצלמה, שאלת ה"הוא צילם אותנו?!?!" נזרקה ישר,ואני בהינהון המסורתי אישרתי את מעשהו.

המשכנו ללכת לעבר הטיילת של ת"א,שבה עצרנו לנוח,כי בכל זאת קשה ללכת עם עקבים ומאחר ולשתי הבנות היו כאלה,כאבו להן הרגליים.
לאחרכשלושת רבעי שעה של המתנה,הגיע עוד חבר שלי שקבענו איתו יחד עם החברה שלו ונשארנו לשבת בטיילת ולדבר.
לבסוף קמנו והתחלנו ללכת לעבר הנמל,אך אני והבנות נאלצנו לפרוש מעט מוקדם יותר(2 וחצי בערך) עקב בעיה שצצה ואשר עליה אני לא אפרט מטעמי פרטיות.
היה ליל סילבסטר מעולה. למרות הכל ובזכות הכל.
מקווה שאתם נהניתם לא פחות ממני (:

ועכשיו,אחרי תקופה לא קצרה שבה לא כתבתי שירים בכלל ושירים בעברית בפרט,כתבתי שיר שיצא לא רע.
זמן וכוח לפרש אותו לא ממש היו לי,אבל אני מניח שתהנו ממנו בכל זאת (:

הכביש המהיר/תום

איני יודע אבל אני ממשיך

נוסע בדרך אשר איני מכיר

בפאתי הכפר, הרחק מן העיר

נוסע, על הכביש המהיר

נסיעה ללא כתובת,

על דרך לשום מקום

אין תמרור ולא אף צומת

דבר לא יסתיים היום

המהירות עולה והשקט לא נגמר

בפנים הכל ריק ובחוץ אין שום דבר

בצידי הדרך ישנן ערימות חציר

ואני ממשיך לנסוע,על הכביש המהיר

נסיעה ללא כתובת,

על דרך לשום מקום

אין תמרור ולא אף צומת

דבר לא יסתיים היום

אני נוסע,אך איני יודע לאן

ממשיך לנסוע,רוצה לברוח מכאן

בורח מעצמי,בורח מהזמן

את מה שיש לי,מאחור אני משאיר

ובורח מהכל,

נוסע על הכביש המהיר

בדיחות:

אני:"אכלתי היום סלט כרוב,והיה ממש טעים!"

     "בעיקר עם השניצל ליד P: "

מאי:"רוצח!"

אני:"לא אני רצחתי אותו! הוא היה ככה כשהגעתי,אני נשבע!"

ציפי:"אמא ישבה כל הלילה להכין את העוגה?"

בר:"לא,היא עמדה"

~יש באזור ליד הבי"ס אוטו שחונה ולא זז משם~

אני:"אני אומר לך,האוטו הזה יותר יציב מהבית שהוא חונה לידו!"

~למחרת האוטו נעלם,ומופיע ביום שאחרי. ככה במשך כשלושה ימים~

עידו:"האוטו הירוק שוב לא היה שם,אני מתחיל לפחד.."

אני:"זה לא הגיוני! בסוף עוד נחשוב שזה אוטו של מישהו!"

G3LB3M4N0S