כותב לחצילים

חתיכת הפסקה הייתה פה.

למעשה, אני חושב שזו הייתה ההפסקה הכי ארוכה שהייתה לי מאז שהבלוג הזה נפתח לראשונה.

כמעט חודשיים חלפו, ונראה שאני לא זוכר כבר מה עושים פה, מה אני עושה פה, ומה אתם עושים פה.

אבל זה רק נראה כך.

בהזנחת הבלוג הזה, הזנחתי למעשה חלק מהחיים שלי, לטובת חלקים אחרים.

אומנם זה נכון שלוח הזמנים שלי היה צפוף לאחרונה, אך להגיד שלא היה לי זמן לכתוב ולו פוסט אחד במשך כל התקופה הזאת יהיה שקר אחד גדול.

אני לא תיכננתי להיעלם ככה מעל מפת ישראבלוג, או יותר נכון, מעל מפותיכם, מפותיהם של אלו שקוראים כאן ושל אלו שאני קורא אצלם.

אני לא התכוונתי להיות חסר לכל מי שהייתי חסר לו.

אני לא רציתי להפסיק לעשות את מה שעשיתי כאן.

למען האמת, אני גם לא יודע ממש למה לא הייתי פה, אבל אני חושב שהתקופה הזו היטיבה איתי בכל זאת. אני מרגיש טוב יותר, שלם יותר.

ובכן, בקשר אליכם אני אתעדכן בבלוגו של כל אחד, או בעולמו של כל אחד.

אבל בעצם אתם קוראים את זה, כדי להתעדכן לגביי, או שאני טועה?

אני לא יודע להסביר איך זה קרה, כאילו סתם פתאום, אבל בשנה האחרונה אני התבגרתי לגמרי, השתניתי לחלוטין, אך בכל זאת נשארתי אותו תום שהייתי.

סביר להניח שלאחר פירסום הפוסט הזה אני לא אבין מה רציתי לומר, לא אבין למה מישהו ייקרא את זה, אשמח כשיגידו לי דברים טובים עליו, אקבל עליו ביקורת בונה מאנשים שונים ובכל זאת אתאכזב לשמוע שיש לי עוד הרבה עבודה.

אבל זה אני של השנה שעברה.

אני העכשיווי מבין שזהו חלק מהחיים, שתמיד יש איפה ואיך להשתפר ולשפר, שתמיד יהיו מספר נקודות מבט שונות על כל דבר, שבכל דבר יש משהו, ושלכל משהו יש סיבה, שתמיד יהיו כאלה שייתעניינו וכאלה שיישתעממו, ושתמיד, אבל תמיד, יש המשך.

וכאן נכנס חלק אחר מהתקופה האחרונה בחיים שלי.

במשך חצי השנה האחרונה נכנסו בי כל מיני חרדות, מחשבות, תהיות, פנטזיות וכדומה לראש, בנוגע לסוף שנת הלימודים.

על העתיד שנמצא בפתח, ועל זה שאחריו. על מה שאני רוצה לעשות, על מה שאני רוצה להיות, על מי שאני רוצה שיהיה איתי ועל מי שאני רוצה להיות.

אך לפתע, בשבוע האחרון ללימודים, הכל פג ונעלם כלא היה.

פתאום כבר לא חשבתי על הסוף, וגם לא על ההתחלה שאחריו.

חשבתי על מה שביניהם, ובעיקר על לחיות את העכשיו, להבין את העכשיו, ולאהוב את העכשיו.

לתכנן ולעצב את העתיד זה טוב ויפה, ורצוי אף לעשות את זה, אבל בכדי להגיע אל העתיד צריך לעבור גם בהווה, ולמה לא לנצל את זה?

הרי מה הטעם לבזבז את הזמן הזה על עצב, על לחץ, על עומס ובנייה, על רצונות, על מילוי רצונות של אחרים, על כעס ושנאה?

כמובן שאני לא מתכוון לומר שצריך להדחיק הכל.

כשעצובים זה טוב לדבר על העצב ואולי אף לפתור אותו, כשלחוצים זה טוב לשבת ולנסות להירגע, ובו בזמן לסדר את הזמן בצורה האופטימלית, לעשות הרבה דברים ולתכנן אותם זה רעיון מעולה, ובשביל זה יש הרבה זמן לפנינו אז לפרוס את זה בצורה נוחה נשמע כמו פיתרון הולם, לא כל מה שתרצו יוגשם, וטוב לדעת את זה ולשמוח על מה שכן הוגשם ולאו דווקא על מה שלא, וכיוצא מזה, הדבר נכון גם בנוגע לרצונותיהם של אחרים, לשחרר כעס ועצבים יכול להיות דבר טוב, להרגיע כל אחד מאיתנו, אבל זה צריך להיעשות בצורה מתונה שלא תפגע באף אחד ולאחר מחשבה, ושנאה, מותר לא לאהוב אנשים, זה אפילו טבעי, לפעמים יכול להיות שלא תאהבו אנשים גם מבלי להכיר אותם, אבל למה להתעסק בהם כשיש כל כך הרבה אנשים שאתם כן אוהבים?

זה נשמע קל ופשוט, וכמו הרבה דברים שנשמעים ככה, זה לא קל ופשוט. אבל זה גם לא קשה כמו שאתם חושבים באותם רגעים.

ובכן, כך נגמרה לה תקופה בת 12 שנים בהן היו לי המון עליות ומורדות, המון חברים שבאו והלכו, כאלו היו ונשארו, כאלו שיישנם ויילכו, וכאלו שיישנם ויישארו.

ציונים גבוהים ונמוכים, תחביבים שונים, דעות שונות, הרבה דברים שעשיתי ושעוד אעשה, והרבה דברים שלמדתי ושאני צריך ללמוד.

אבל כך גם מתחילה לה תקופה חדשה, למשך שארית החיים, בה יהיו לי המון עליות ומורדות, המון חברים שיבואו ויילכו, המון חברים שהיו ויילכו, שהיו ויישארו ושיהיו ויישארו.

ציונים גבוהים ונמוכים, תחביבים שונים, דעות שונות, הרבה דברים שאעשה, והרבה דברים שאלמד.

ונקודות ציון חשובות-

לפני כמה ימים חלפו להם חודשיים שלי ביחד עם המיוחדת שלי, ואני לא מאמין כמה מהר זה עבר.

השנייה, מחרתיים אני חוגג יום הולדת 18, אם כבר מדברים על איך שהזמן חולף, לאן נעלמו 17 שנים?

והשלישית, עידו הסתפר P:

ובכן, זהו שיר שבאמת שאין צורך שאני אציין למי הוא נכתב, והוא נכתב על כמה שאני מתגעגע אליה.

ואם כבר הזכרתי געגועים, לדעתי געגועים זה לא בהכרח דבר רע, כי הרי כשאתה מיתגעגע למישהו או למישהי, זה אומר שיש לך משהו לצפות אליו, וכשאין לך מה לצפות לו החיים שלך סתם משעממים ונטולי משמעות. לעומת זאת, כשיש לך משהו לצפות לו, יש לך סיבה להמשיך ולחכות.

והנה השיר-

I Miss You My Love/Tom

When I listen to music and when I write this song
I can't stop thinking of you all along
When I try to compose, and nothing seems to rhyme
It's you that I'm thinking about all the time

When I eat, when I drink and when I'm going to bed
When everyone's thinking that I'm probably mad
When I'm standing here, but you're far away
When these five words, are all I can say

I miss you my love, and it won't disappear
I miss you my love, beacause you aren't here
I miss you my love, but I don't want to let go
I miss you my love, I just want you to know

If you're feeling the same, I cannot be sure
If it's me or both of us, that will have to endure
But how can I know that this suffer is bad?
Maybe it's good that about you I'm mad?

I miss you my love, and it won't disappear
I miss you my love, beacause you aren't here
I miss you my love, but I don't want to let go
I miss you my love, I just want you to know
I miss you...

בדיחות:

איריס(המורה למחשבים): "איפה עידו?"

עידו: "חי חי וקיים!"

קארין: "מה אורלי את לא מתרגשת מהגשם?"

אורלי: "לא, אני חושבת על סל הכביסה שנערם לי במרפסת"

עידו: "בשבילנו 20 שקל זה דמי כיס, בשבילם זה המחר"

גיל: "דור, לא רק שרם ירד עליך, הוא מעך,רמס ודרס אותך"

G3LB3M4N0S