פרק ראשון .
*פלאשבק*
"טום,אתה לא נורמלי! אתה תעשה תאונה!"
"מה אתה דואג כמו ילדה קטנה?"
אמר טום וצחק מכלום.
"איזה ילדה קטנה במוח שלך?! טום אתה תעשה תאונה! אני לעומתך רוצה לחיות!"צווח ביל.
"ביל ילדה קטנה,ביל ילדה קטנה..."
טום התחיל לשיר ולצחוק עוד יותר,בלי הפסקה.
ביל סימס במהירות לקריסטל,
"אני אוהב אותך,תזכרי את זה לעד."
ושלח.
הייתה לו מערבולת רגשות,הוא לא האמין למה שהולך לקרות.
'טוקיו הוטל! טוקיו הוטל! טוקיו הוטל!'
צרחות מעריציו האוהבים הידהדו בראשו,ודמעה זלגה על הלחי שלו במהירות.
כל חייו עברו מולו בשנייה.
"טום,די,בבקשה! טום אתה תעשה תאו..."
ביל לא הספיק לסיים את משפטו,ולפתע תקף אותו הבזק אור חזק.
*ס. פלאשבק*
"טום!"
קרא ביל לאחר שפקח את עיניו,בפעם הראשונה מזה שלושה חודשים.
"דוקטור! הוא התעורר!"
הוא שמע את האחות קוראת לדוקטור,והוא הגיע במהרה.
"איך הוא התעורר?"
חקר את האחות.
"אני לא יודעת,הוא פשוט התעורר וצעק 'טום!'".
ענתה.
"אני מבין."
אמר.
"טום...טום...איפה טום?"
שאל ביל באפס כוחות.
"טום בתרדמת,בדיוק כמו שאתה היית."
ענה הדוקטור והתחיל לבדוק אותו.
"אתה יודע איך קוראים לך?"
"ביל."
ענה.
"איך קוראים לאמא שלך?"
המשיך לבחון אותו הרופא.
"סימון."
ענה.
"טוב,את הזיכרון לא איבדת."
גיחך הרופא.
"אגב,אני דוקטור אולף."
"נעים להכיר."
אמר ביל בביישנות.
"נעים להכיר."
אמר הדוקטור בחיוך רחב.
"אז ככה מר קאוליץ,בתאונה שעברת,שברת את רגלך,את ידךוהיה לך זעזוע מוח.אך הזעזוע מוח חלף."
דיווח הדוקטור על מצבו של ביל.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
"יבוא."
אמר הדוקטור.
"ביל!"
צעקה הנערה בפתח הדלת ולא הסיטה את מבטה מהבחור.

אם אהבתם -
תכנסו לפה.
לילה טוב לכולם :)
