אמאל'א

ליאור בן שלושה שבועות היום ולקחנו אותו בפעם הראשונה לטיפת חלב. זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת מהבית מאז הברית. אני כל הזמן יושבת בבית על הגרנט (שדרך אגב סיימתי לכתוב ושלחתי לחברים לקרוא בשבילי, הורי הורי!). זה עוזר להתאוששות שלי מהלידה, אני חושבת שאף פעם לא ישבתי בבית כל כך הרבה, אבל לא מצמצם את התחת שלי. חמישה וחצי קילו נשארו למשקל שלפני הלידה, שלא היה במיוחד צנום, אבל משהו שאני יכולה לחיות איתו בשלום. בקיצור, היתה לנו פגישה בטיפת חלב היום, אחרי ששבועיים לא יצאתי מהבית.

חיפשתי מה ללבוש ומצאתי חצאית מאוד יפה של אן טיילור שעלתה עלי, בנרגנות מסויימת, אבל עלתה. חולצה מתאימה שקניתי במייסיס, הכל בהנחות כמובן. אז הסתכלתי בפנים שלי ונראיתי לעצמי ממש מבוגרת ועייפה, ופתאום הטפרים שגידלתי ברגלים נראו לי מאיימים והיובש מפחיד. חשבתי על כל האמהות הצעירות והיפות שיהיו בטיפת חלב ובטח יחשבו שאני הסבתא של ליאור. אז פיזרתי את הקוקו (סיפרתי את עצמי אתמול, נמאס לי מהרעמה הארוכה שלי ופשוט קצצתי אותה, באופן מאוד מפתיע יצא די חמוד) ומייקאפ ואיילנייר ואת השמן שפעם ממיע קנה לי לציפורניים ברגליים ואפילו עגילים ונראיתי כמו אישה מין הישוב, לא כמו הדבר המרוט שלא שמתי לב שנהייתי. זה היה נחמד להסתכל בראי ולא להתבאס. זה לא שנראיתי צעירה פתאום, אבל נראיתי כמו מישהו שבהחלט יכול להיות שהיא האמא של ליאור. מצחיק, אומרים שנשים מתלבשות יפה בגלל נשים אחרות, אבל אני התלבשתי יפה בשביל אמהות אחרות. :-) בעצם בשבילי.

הכל בסדר אצל ליאור. הוא עלה מאוד יפה במשקל והוא תקין לגמרי בשביל תינוק בן שלושה שבועות. אני יודעת שהוא יונק יפה (ועדיין מכאיב...) ומחרבן ומשתין וישן, אבל מאוד שמחתי לקבל את האישור שהוא באמת עולה יפה. בדרך הביתה אפילו הצלחנו לדבר כמו לפני הלידה (ממיע ואני, לא אני וליאור, הוא ישן). איכשהו עכשיו אנחנו נפגשים רק בערב כשצריך לעזור בשיעורים ולהכין ארוחת ערב ושנינו עייפים וקצת עצבניים, והיה כיף לדבר עם ממיע כמו לפני. התגעגעתי אלינו.

יש שתי סדרות בערוץ שלוש שלמדתי לחבב לאחרונה. אחים ואחיות וגדולה מהחיים. מהסדרות האמריקאיות על משפחה ועבודה, או חברים ועבודה שיודעות לרגש ולעניין, עם פס קול נעים שעושה טוב בלב, אפילו שאני יודעת שעושים עלי מניפולציה ריגשית ומאכילים אותי בסוכר וורוד. סדרות טובות לחופשת לידה. סוף סוף אני עושה משהו מתאים למצבי! למרות שאחים ואחיות קצת דומה לאופרת סבון עם טקסט חכם ודמויות שקל להתחבר אליהן, היא גורמת לי לרצות משפחה שכזאת, שבה האחים והאחיות באמת מדברים על דברים שבלב, ונפגשים כל הזמן וחיים במין טוב שכזה ביחד, בלי להעיק יותר מדי. אני מקווה שהמשפחה שאנחנו תהיה כזאת. המרחק מהמרכז מאוד מפחית את המפגשים המשפחתיים שלנו. אחי היה אצלנו ביום שישי ודווקא היתה לנו שיחה טובה. דברים משתפרים ואני מקווה שיהיו עוד יותר טוהים עם הזמן.

אתמול הלכנו לבית חולים כרמל וכל הבדיקות הראו שהכל תקין, אבל השליה מתחילה להזדקן. הסכמתי לסטריפינג בתמורה לשחרור וזה מה שהיה. אז התחילו כאבי מחזור ולא הפסיקו, והפקק הרירי ירד, וכבר כמה שעות יש לי צירים ספורדיים. ציר כל חצי שעה בערך, די מעצבן, אבל יותר טוב מכלום!

מאוד מאוד הרגיע אותי שהמוניטור היה תקין, והאולטרהסאונד נראה בסדר. הרופא היה מאוד נחמד והקשיב לי אפילו, והסכים לנהוג בהגיון! דור צעיר של רופאים מוצלחים יש בכרמל, לפחות הרופאה והרופא שנתקלתי בהם היה ממש בסדר.

המאמר שלנו נדחה מהעיתון היוקרתי אליו שלחנו אותו. עכשיו לא ברור מה כדאי לעשות. אני חושבת לשלוח אותו כמו שהוא לעיתון פחות טוב בו הוא די בטוח יתפרסם. השותפה שלי הציעה לפצל אותו לשניים ולשלוח חלק אחד לעיתון הפחות טוב, ואת החלק השני לצרף למאמר שלה. נראה מה הבוס לשעבר יגיד. שותפים זה נחמד כי זה מוסיף דאטה וכיוונים משלימים, אבל גם מוסיף דיעות וסיבוכיות, כי לא לכולם יש אותם אינטרסטים ומאוד חשוב לי להיות פיירית עם כולם ועם עצמי. נראה מה יהיה.

אני מקווה ללדת בקרוב ובשלום, זה הכי חשוב!