היה לי משהו חשוב לכתוב, אבל זה פשוט פרח מזכרוני.
כנראה שאלו השעות הקטנות של הלילה שמראות את השפעתן.
מחר הוא בא אלי.
אני כבר כל כך כל כך רוצה לראות אותו.
הייתי בהצגה היום.
היא פוצצה לי את השכל. ואז בסוף הייתה ירייה. היא לא עזרה לשכל שלי.
מחר שוב פעם לקום ב6 בבוקר.
לפחות זה למטרה טובה, הוא אומר.
אחי שוב פעם ישן אצלי.
לא מבינה מה זה ההרגל המגונה הזה שאחים שלי פיתחו לעצמם, לישון אצל אחרים.
תזכורת לעצמי: לשמוע את השיר Learn to love again ולהיזכר מאיפה אני מכירה אותו.
יש לי הרגשה שהוא הכיר לי אותו.
מסתבר שפאפי והחברה שלו לא נפרדו בסוף. הוא סתם עבד עלי. כמה מתאים לו.
האובססיה הכי גדולה שלי זה סקובי דו.
לא יודעת למה.
הלוואי שהייתי מבינה מה עובר עלי.
פתאום אני רוצה לפרוק ולפרוק ולפרוק.
טוב זהו, מחר יום ארוך איתו.
לילה טוב לכם (: