אני חושבת שאם אני אנסה להתמודד עם זה, אם אני אגיד לו בפרצוף הכל, אם אני אספר לו שהוא הרס לי את החיים ואטיח בו את כל האשמות,
אולי הוא יבין שהוא אדיוט מטומטם שלא היה צריך לעשות מה שהוא עשה.
אני רוצה לראות את הפרצוף שלו.
אני רוצה להשתגע עליו.
אני רוצה לצרוח ולבכות ולסטור לו.
אני רוצה שהוא יראה מה הוא עשה לי, לאדם שהוא אמור היה לגונן עליו.
אבל...
אני לא אהיה לבד.
תהיה לי את כל התמיכה שאני אצטרך.
האנשים שאני אוהבת, האנשים שהיו איתי, האנשים שתמכו בי והאנשים שהחזיקו אותי.
הכל התחיל בגיל 12 ואולי הכל יגמר בגיל 18.
~
ובנימה קצת יותר עליזה...
אני לא יודעת לאהוב נכון אבל אני מלאה באהבה.
אני שמחה שיש לי את אלירן. הוא מלמד אותי הכל מחדש, ממש כמו תינוק שלומד ללכת ולדבר (אני כותבת תינוק ומדמיינת תינוק של סימס).
הוא תומך בי והוא פה בשבילי תמיד.
אני יודעת שיש לי על מי לסמוך.
אני אוהבת אותך אלירן
