עד סוף הדרך, עד כלות הזמן

שוב זה קורה. שוב זה קרה, שוב זה ייקרה.
אם לשקר אין רגליים, למה הוא רודף אותי?
לא רואה ילדה במראה, רואה מפלצת.
לא מעזה להסתכל לעצמי בעיניים.
מה קרה לי לעזאזל? איפה שמחת החיים שהיתה לי אז?
התמימות, האושר, הילדה שבי נעלמה. ואיתה כבתה הלהבה.
ילדה גיבורה, כן ממש. יותר פחדנית מכוערת.
מפחדת מהחיים, מסיכונים.
כל עולמי התנפץ לי בפנים.
אבל לא- אני עדיין בפנים של אופטימית!
של "הכל יהיה בסדר". "הכל ייסתדר".
איך בדיוק הכל ייסתדר????
הדרך היחידה שזה ייסתדר היא להחזיר את הזמן אחורה,
לסובב את הגלגל. לא לזכור כלום.
למות.