חיי נקרעים..
בין המוות לעלום שמסביב ...
בין כינוי הרשמה לשמי האמיתי..
בין העולם שבחוץ לבין מה שהוא באמת...
ובאמת?הוא..
שקרן נוכל וגורם לך רק לרצות לעזוב הכל ולהיעלם..
ואני?חיים דוחים שכאלה...
חיים שכל כך הרבה אובדנים חוויתי ואפחד לא מבין !
אפחד לא יודע מה עובר אלי!
קודם כל את סבא בגיל 6 אחרי חצי שנה אישתו (סבתא)
בגיל 8 דוד בגיל 9 סבתא שנייה .....
עד שהכרתי מישהו שהיה כמו ההורים שלי....
שטיפל בי ואהב....נעלם...יומחד באמצע שומקום נעלם..
לא יותר ביקורים לא הפתעות באמצע היום..
לא שיחות לא כלום...והכי נורא?
מה שנוסף לשמם..הזיכרונם לברכה הזה....
יענו זה מצער...ואם אני כותבת ללא חיי מתפרקים..הזיכרונות מהחיים היפים שלהם..
והכי אני שונאת?
שעוברים על זה ולא שמים לב...
לא שמים לב שפגעתם בי....ובהם!
למה ככה.?
המילה "אבל" שיושבים עליהם כאילו שהם רוצים את זה...
וכמות הבכי הייתה מחזירה את הכינרת...
למה ככה?
כי החיים שלך מעפנים אמר אלוהים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: