מי קבע שבגיל ההתבגרות הנערה הופכת למשהו בלתי נסבל וחסר כל חוש לסביבה, ולמה בכלל קוראים לזה גיל ההתבגרות?

אני תוהה האם זה לא בסך הכל נערה שסוף סוף יצאה מן הבועה של 'הכל טוב' והחליטה שלשבת יום שלם בבית וללכת לישון ב-9 בערב זה כבר לא תואם את הצרכים של בת גילה. אני תוהה האם ההורים הם אלה שכרגע מוצאים עצמם מאויימים כי הילדה כבר יודעת להגיד 'כן' ו- 'לא' והיא כבר לא הבובה שעושה כל מה שהם רוצים. בעצם, אם נחשוב על זה שנית - גיל ההתבגרות חושף את פניהם האמיתיים של ההורים, שמרוב בושה על היותם חשופים כל כך, הם מאשימים את הילדה. ואז נוצר לנו מעגל שסופו להסתיים רק כאשר הנערה תהה בת 18 (לפחות...) , אז מה הפואנטה פה?

לי קצת נמאס בלשון המעטה מהוריי היקרים. נמאס שהם יושבים לי על הוריד למרות שאני יכולה להבין אותם, המעבר מגיל שעדיין אני הבובה שלהם לגיל בו אני אדם (ואפילו סוף סוף אזרחית "גאה") בעלת רצונות משלי, וגם אישיות שלא ברור מהיכן ירשתי, דק מאוד.

ולמה בעצם זה מוגדר כ'גיל ההתבגרות' כל אותם שנים שבין בערך 12-18? כי אלה שנים קריטיות בהם אנחנו דורשים משהו, חושבים כי המילה האחרונה שלנו אך בסופו של דבר אנחנו בחזקת ההורים, והם אלה שמחליטים עלינו. הכל הם מחליטים - אם נרצה או לא. ואז יש מתח, וריבים וצעקות. ובסוף, תמיד אנחנו אשמים כי אנחנו בגיל הדפוק הזה שאיך קוראים לו? ...

אז מה אני בעצם באה להגיד? לדעתי צריך לעצור את גיל ההתבגרות המזדיין הזה, זו עבודה בעיניים אני אומרת לכם. הם אלה שחונקים אותנו עם חוקים מפה ועד אילת ולא נותנים לנו רגע אחד של מנוחה, ובסוף אנחנו אשמים - כי הרי אנחנו בגיל ההתבגרות, גיל הטיפשעשרה, גיל ה-לא-לא וכו'. בחייאת דינאק.

ואם כבר ממציאים שמות, למה שלא נקרא לזה גיל ההתברגות? (לחיים האמיתיים כמובן).   

עריכה - 22:37

אני עוד שעתיים יוצאת לשדה התעופה, וכמו שאמרתי - אני חוזרת ב 31.8

אני אתגעגע המון ומקווה להנות ולחזור בשלום עם כוחות מחודשים לכיתה יא' הקשה מכולן.