היא נושקת לו בשנתו

והולכת.

מותירה אחריה משב רוח מרענן

הנעלם כשעיניו נפקחות.

ושוב בוקר, ואותו הקפה

עם אותו עיתון בוקר משעמם להחריד

עם אותה פיג'מה ענוגה.

וחלום בוקר קיצי זה, מתמזג בחוסר רצון

יחד עם צלצול שעון טורדני במיוחד.

ועוד יום משעמם, עם אותה שגרה משעממת

מתחיל.

בדיוק עכשיו.