נדמה לי שכבר נרגע

וסערות הים הרועש עצמו עיניהם לאור ירח.

נדמה לי שלא ישובו לעולם.

אם שמתם לב, הכתיבה שלי הפכה להיות הרבה יותר מגובשת ועניינית. השורות התקצרו ויחד איתן גם המון מילים שביטאו את חוסר השקט הנפשי שקיים בי.

נדמה לי באמת כי נרגעתי.

הבנתי שזו שנה קשה אבל אני מסוגלת להתמודד איתה, הפסקתי לשים לב לכל לחשוש של כמה פאקצות.

אני רואה דברים אחרת, טוב לי כרגע עם כמה מהחברות האמיתיות שיש לי. וגם עם ציפור הנפש שבי.

ומעבר לזה הכתיבה השתנתה כי אני מרחיבה ספרות וכייף לי כל כך

אז למדתי שהרבה מילים לא תמיד יוצרות שירה טובה ומדוייקת. כשבעצם בספרות אין טוב או לא טוב ואין מדע מדוייק.