איזה מן דבר זה. יום אחד הן שמחות וצוהלות ולמחרת שולפות ציפורניים ורבות.

חברות זה דבר כל כך הפכפך, זו מלחמה יומיומית לשרוד אחת עם השנייה.

כל חיי אני מחפשת את החברה המושלמת, זו שתבוא איתך למסע שופינג מטורף, זו שתוכלי לדבר איתה על הכל,

זו שתמיד תשים לב לרגשותייך. גם כשאת ממש מתאמצת שלא יבחינו בהם.

החברה שתמיד תזכור את יום ההולדת שלך, וגם אם לא לומדים באותו יום היא תבוא עם עוגה שהכינה בעצמה ובלונים.

היא לעולם לא תגרום לך לבכות מעצב, לעולם לא תכעס על כל שטות שאת עושה. היא תיהיה עם אותו ראש כמו שלך

היא תלמד איתך למבחנים ותעשה איתך הליכות, היא תצא איתך לראות סרטים ולמסיבות, היא תסדר לך חבר מהמם

והיא לא תאכזב אותך אף פעם. היא תיהיה כמו אחותך התאומה.

אתן תתלבשו אותו הדבר ותעשו גבות אצל אותה קוסמטיקאית, תסעו בחופש הגדול לאילת ותעשו טיול לפני צבא ביחד.

תלכו לים ביחד ותתחילו עם בנים, תספרו חוויות מהסקס של יום שישי בלילה ותצפו במרתון סרטים.

כשאחת מכן תיהיה חולה השנייה תבוא להכין לה מרק, כששולחן העבודה יהיה מוצף בחומר לבגרות בהיסטוריה אתן

תשבו ותלמדו ביחד.

כשאיזה פאקצה תזרוק מילה לא במקום, ישר תצאו עליה ותשתיקו אותה.

חברה טובה זו חברה שתמיד כולן רוצות שתיהיה. שתלכו במזדרון מחובקות ותצחקו על הטמבל שניסה להתחיל איתכן אתמול

כולם יסתכלו עליכן בקנאה ויחשבו לעצמם. עד כמה החברות הזאת בעלת עוצמה, כמה כייף לכן ביחד וכמה מושלמות אתן כשטוב לכן.

חברה טובה זו באמת מתנה מאלוהים. חברה טובה לא כל יום מוצאים. ואם אין חברה טובה עדיף להיות לבד.

כי את כל הדברים שכתובים בפוסט הזה, לא אוכל לעשות עם אף אחד.

ואולי במקום ה'חברה' שתקעה לי ברז ולא נוסעת איתי לשופינג מחר, אני אסע לי לבד ואפנק את עצמי עם כמה שקיות מותגים

ושייק פרי טעים.  

בסופו של דבר אני נשארתי לבד.

והכל היה מושלם אם הייתה לי חברה טובה.

הן מסתכלות עליה ובליבה צריבה חותכת ומכאיבה.

היא נשפטת על דברים שלא עשתה, דברים שמכאיבים לה והיא אינה אשמה.

היא שותקת יום יום ומתהלכת במסדרון עם עצב בנשמה, וחיוך מזוייף

עם רגשות אשם על דברים שלא עשתה.

ומרוב שתיקה היא כבר נחנקת, את כל רגשותייה דוחסת ואוחזת.

והן ממשיכות להסתכל, ולהיות חזקות על חולשתה, ולהרגיש מושלמות על הפגמים שלה.

עד שיום אחד היא החליטה, שלא עוד תלך במסדרון בעצב.

אז היא את ראשה לשחקים הרימה, וצעדה בבטחון גבוה משם. הרבה מעל אפן הסולד שלהן.

וברגע אחד היא כבר לא שונה, וגם הן אינן מעזות לדבר עוד.

היא עוזבת את כל הכוחניות שבה, וצונחת בשקט אל מותה.