כשביקשת נתתי את כל כולי למען האהבה. כשנפלת, לקחתי את כל מאגרי כוחותיי כדי שאוכל להרים אותך.
כשלקחת אני חייכתי בתמימות, ברצון עז לגרום לך כמה שיותר רגעים מאושרים. כשבכית אני בכיתי איתך
שלעולם לא תבכה לבדך. כשצעקת ישבתי בשקט, כדי שלא תיהיה לך סיבה לכעוס. כשכעסת שתקתי כדי
לא להכעיס אותך יותר מזה. כשהכית עצמתי עיניים, כדי לא לדעת שזה בעצם אתה. כשתקפת אטמתי אוזניים
כדי לא לשמוע את גניחותייך. כשרצחת כבר לא הרגשתי דבר, כי לא היה לי אותי, ולא היו לי מאגרי כוחות גם לא
חיוכים מזוייפים, גם לא רצונות לימים מאושרים, גם דמעות כבר לא נשארו, ושתיקות גם לא היו. כשרצחת הייתי
בובה על חוטים, בובה בלי חיים.
כעת אני יושבת על ענן ומסתכלת מגבוהה, אתה מתהלך ברחוב חבוק בבובה על חוט שאינה יודעת דבר.
ואני מתגעגעת כל כך עד שדמעות מציפות את פניי, ואתם מתהלכים בגשם זלעפות כשמטרייה שחורה מכסה
שקרים ורגשות אפלוליים. ואתם אינכם יודעים, כי הגשם הזה לא ייגמר לעולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
טליה,