Another Side Of Me

אני מרגישה טוב כ''כ, ובמילה אחת,

גשם ^.^

כשאני הייתי שקועה בספר, על הספה בחדר

וגיא צייר על הריצפה.

ואז שומעים את הצליל הזה,

והריח המוכר שעושה נעים

וגיא יוצא מהדלת שבחדר שלי ישירות אל הגג וקופץ מאושר

"אורי אורי, יש גשם !!"

[גיא לא קורא לי "אור" , רק אורי משום מה ]

ואבא עולה למעלה ומכניס את כל הדברים שבגג אל המחסן.

ולי,כל שנה מחדש, זה עושה כ''כ טוב.

והשנה היורה מראה סימנים ממש טובים.

וגם אומרים שבגלל שהחצב עבר את המטר שבעים

צפוי לנו חורף גשום במיוחד ^^

נחיה ונראה .

השבוע עבר בצורה עמוסה במיוחד.

את חלקו הראשון של השבוע המעייף הזה העברתי את רוב השעות בקניון

והחלק השני, היה סוג של פיצוי על החלק הראשון

בים עם דור,

היה ממש מושלם *-*

אני לא אתחיל לפרט וכל זה

אבל אני אגיד שהיה לי הכי כיף בעולם ושלא רציתי שהזמן יעבור

ביום חמישי [תופיייים]

*אההאהאה*

סוף סוף, אחרי יום אחד שלא הייתי בבית למשך אחר צהריים שלם

שכבתי במיטה

חרשתי על הפיג'מות והשלמתי פרקים של "לרדת בגדול"

[די יחרמנים ><]

-

הוו ואם כבר הזכרתי את התוכנית הזו,

אני חייבת להגיד שתוכניות ריאלטי הם לא הדבר הכי החביב עליי.

כל ההדחות והמתח הזה שיש בין כולם.

אבל כמו כולם אני רואה וצוחקת, בעיקר ,

על הטימטום של האנשים שבאמת מסכימים להתפדח מול כל המדינה

אבל "לרדת בגדול" זה לא ריאלטי רגיל,

הסיבה שהאנשים באים לתוכנית הזו

היא לא בשביל להרוויח את הכסף,

להגיע לגמר,

או ללכת ברחוב ושחבורת בנות 13 ירדפו אחרייך

אנשים באים לשם בשביל לשנות את החיים שלהם.

יש שמה אנשים שמגיעים לשם במשקל מפלצתי ממש

והם על סף מחלות לב, סכרת וכל שאר המחלות שהמשקל גורם להם.

והמטרה

[שלהם, לא של המפיקים שעושים עליהם בוכטות]

היא באמת לצאת מזה, להפוך ליותר בריאים,

להפוך לאנשים אחרים.

ואני מוצאת את עצמי כל פעם כשמתמודד עולה על המשקל

ומוריד כמה קילוגרמים,

כ''כ מאושרת בשבילו.

הדבקות במטרה, חוסר הויתור

זה ראוי להערצה ממש.

וזה מה שהופך את התוכנית ראילטי הספציפית הזו, מבחניתי, ליותר רצינית

מאשר תוכניות ריאליטי אחרות שממש לא תורמות למתמודדים בה

[חוץ מלארנק שלהם כמובן ].

-

ובאותו יום פשוט לקחתי עצירה מהשבוע העמוס הזה.

זה ממש חשוב לדעתי לקחת הפסקה.

לא לדבר עם אף אחד, לא לעשות כלום

פשוט לנוח עם עצמך.

הכי כיף

בשישי כבר ממש לא נחתי

><

אחרי הבצפר גררתי איתי את שגיא ויורי לעיר

וקניתי לנטוש מתנה ובלונים ^^

[שכשהגעתי לנטע הביתה כבר איבדו את ההליום, סעמק]

כשהגעתי הביתה בידיעה שאני עומדת לצנוח למיטה אחרי הסיבובים שעשיתי בעיר

אמא אמרה שהדודים מגרמניה הזמינו אותנו אליהם בחמש.

*למה, למה זה מגיע לי -.-*

ואני כבר הבנתי שלמצב של שינה לפני המסיבה של נטע אני כבר לא אגיע.

בחמש כבר היינו בדירה שלהם ברעננה.

בדר"כ אנחנו רואים את הדודים כל שנה, אבל יצא שכבר שנתיים לא ראינו אותם.

מה שאומר שחל בהם שינוי מטורף ממש .

אבל מי שהכי משכה תצומת לב היא הבת שלהם, שירה.

היא מדהימה ממש

היא ילדה בת 4 בערך, בלונדינית עם עיינים כחולות.

אין דברים כאלה.

אבל מה שהכי הפתיע זה שהיא ממש דומה לילדה מדלן מקאן.

[הילדה עם הסימן המיוחד הזה בעין, שנעלמה ועד היום לא יודעים מה איתה ].

אני הייתי ממש בשוק כשראיתי את שירה בפעם הראשונה.

הייתי בטוחה לרגע שהדודים שלי חטפו את מדלן ואימצו אותה .

כשהם ישלחו לי למייל את התמונות שלנו משם אני אשים תמונה שלה פה.

תאמינו לי, גם אתם לא תעמדו בפני היופי שלה .

כשהגענו הביתה, לפ"ת,

הייתי מותשת לגמרי ><

לא היה לי כח לכלום.

אז שכבתי לי חצי שעה במיטה עד שכבר היה רבע לתשע.

והרי בתשע הייתי [היינו, דור ואני, ליתר דיוק]

אמורה להיות אצל נטע,

שלפתי את עצמי איכשהו מהמיטה והלכתי למקלחת.

יצאנו לנטע.

במסיבה למרות שבהתחלה עדיין הייתי ממש עייפה, והיה ממש חם

דיברתי המון עם ילדים והיו כמה קטעים מצחיקים, מפתעים,

בקיצור, היה סוער

ונטוש, המון מזל טוב בובה

מתה עלייך