לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי

"וכך עברתי מבעד למראה אל תוך השאול שבו למעלה הוא למטה

 ואוכל הוא חמדנות,שבו מראות קמורות מכסות את הקירות,

שבו המוות הוא כבוד והבשר חלש.כל כך קל ללכת.קשה יותר למצוא דרך חזרה"

חזרתי לפה,

חזרתי לעצמי...

ניסיתי לראות אולי באמת אם אני ישכח מהעינין יהיה לי טוב...אבל לא.

בלי אנה אני כלום.

אני מתגעגעת להתחלה,לאופריה...

להרגשה הזאת של להעלות על המשקל ולראות שירדתי..

להרגשה הזאת שללבוש ג'ינס ופתאום לראות שהוא קצת גדול.

להרגשה הזאת,הריקנית..ריקה מאוכל ..

למחשבה שאוכל אוכלים רק כי חייבים בשביל לחיות

ולא בגלל שזה טעים .

להרגשה שאני אוכלת רק כי חייב ולא כי אני רוצה או כי בא לי.

מתגעגעת ל"היי" הזה..

שונאת את עצמי ככה.פשוט שונאת.

בעצם לא שונאת,שונאת זה מחמאה, מ ת ע ב ת !

אז מהתחלה...

עם משקל עודף וכמה סמטימטרים יותר שאולי מאזנים את זה...

והפעם אני לא עוצרת.

בלי פחממות,בלי סוכרים,בלי שטויות.

50

49

48

47

46

45