באלי פשוט לצעוק.
לצעוק בלי שאפחד לא ישמע אותי..
לצעוק חזק חזק שמשהו טוב יקרה, שמישהו יבוא ויושיט לי ליד,
שיבין אותי!
פשוט כבר לא יודעת מה לחשוב,
מה לעשות,
מה להגיד..
מרגישה בתוך סרט.. או חלום -
ורק רוצא לצאת ממנו.
לחשוב שזה לא אמיתי,
שאני רק מדמיינת..
אומרת לעצמי כל הזמן "הכל יהיה בסדר,
זה יעבור, רק צריך זמן".
אבל זה בא והולך.. ומה לעשות -
אני לא יכולה להשתלט על זה.
אני רק אומרת לעצמי לשכוח אבל איכשהו פשוט לא מצליחה!
כבר לא יודעת על מי לסמוך, למי לספר...
את מי לאהוב?!
כלכך מבולבלת!
שונאת את התקופות האלה...
אבל הנה עוד פעם יש בעיה :
אולי התקופה הזאת זו לא תקופה..
אולי זה ימשיך חודשים שלמים!
אוף כבר לא יודעת מה לעשות. אני מנסה לשכוח ולהתנהג כאילו כלום לא קורה -
אבל בעצם בתוך תוכי אני יודעת שמשהו לא בסדר ..
אני פשוט משלה את עצמי כל הזמן.
כלכך הרבה מחשבות רודפות אותי.
אני רוצה חופש, מנוחה - פשוט לברוח מ-ה-כ-ל !
אבל תמיד ממשיכים להגיד לי - תדברי, תספרי לי.. אני אעזור!
אבל אפחד לא יודע שהוא לא באמת יוכל לעזור..
כי אני בעצמי לא מבינה את עצמי ולא יודעת איך לספר ולחלוק..
פשוט רוצה שזה יעבור.
נמאס לי.
אבל אני יודעת שעוד כמה ימים הכל יהיה בסדר כי זה - בא והולך.
אוף המחשבות רודפות אותי! לא מפסיקות לרוץ בראש.
לא מפסיקות!!
אבל לכל מי שדואג ורוצה לעזור -
תודה רבה. באמת. חברים אני אוהבת אתכם 333>