לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על הגבול בין דמיון למציאות

פיירו במסיכה של ארלקינו

כינוי: 

בת: 31

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2009


היא ידעה שהסוף כבר קרוב.
לא ככה היא דמיינה את זה. ממש לא ככה. היא לא רצתה למות... לא בדרך הזאת.
היא הייתה נותנת הכל בשביל לא לשכב עכשיו עירומה במחסן הנטוש הזה, בשביל שהאיש הזה לא יהיה מעלייה... בשביל שלא תהיה לו סכין ביד.
מילותיה של אישה זקנה שפגשה פעם ברחוב קינג ג'ורג' עלו במוחה.
"כאשר עצוב לך" אמרה הזקנה ההיא "כשקר לך, כשאת לבד, כשאת מפחדת... תשתמשי בכוח הרצון שלך. רצון, ילדה, הוא אחד הדברים הכי חזקים בעולם... אם יש לך מספיק ממנו. עכשיו רוצי לך, החיים שלך עוד לפנייך." וזהו. הלכה.
היא התרכזה ברצון שלה. זה היה קשה. היה קר במחסן ההוא.
קור.. חום... מיטה חמימה... בית... קרן אור של בוקר... חיוך אהוב... הוא מתכופף לעברה... העיניים החומות האלה... העינייים החומות, שנראו כל-כך פגועות בפעם האחרונות שראתה אותן.... "בוקר טוב"... הקול הזה.... הקול שהתחנן להזדמנות שניה....  פעם... לפני כל-כך הרבה זמן....
האישה הזקנה יושבת מולה, מיישרת מבט חסר בושה, מבט מוכיח, מבט של סבתא שנוזפת בנכדתה. חדר אפרורי, האישה הזקנה יושבת בכיסא-נדנדה, בידיה סריגה שלא נשלמה.
"מדוע עזבת אותו? היה לכם טוב ביחד... למה לא למדת לסלוח? ועכשיו הכל כמעט נגמר כל-כך רע!" והחיוך מטפס לעיניה.
"עכשיו תלכי. עכשיו הכל יהיה טוב."
החדר נעלם, מטשטש....
חום... מיטה חמימה... בית שטוף באור של בוקר.... היא פוקחת את עיניה... עיניים חומות וחיוך חם מקדמים אותה בברכה.... "בוקר טוב, נסיכה שלי"... הוא כל-כך קרוב... כל-כך קורן... כל-כך אהוב... מתקרב... רוכן, קרוב-קרוב...
"את סולחת לי?" הוא לוחש בשקט, ובקולו-תחינה.
"כן..."

עברו חודשיים.
שכבנו זה ליד זו בגינה ציבורית, מתענגים על רוח הסתיו הקלילה. פתאום, לא יודעת מה קרה לי, רציתי לדבר איתו על היום ההוא.
"תגיד..." פניתי אליו "אתה זוכר את היום שבו חזרנו?"
הוא הפנה אלי מבט מופתע.
"כן..." ענה במהוסס. "למה?"
"כי... פשוט תהיתי... איך בכלל קרה שהגעתי אליך הביתה?" שאלתי ברכות.
"אוה. זה היה די מוזר, למען האמת. את מבינה, זה היה בדיוק 5 שנים למותה של סבתי.... הלכתי לעיר, בכל מיני מקומות שבהם אהבתי להיות איתה... פתאום ראיתי אותך מעולפת ליד אחת החנויות ברחוב קינג ג'ורג'.... לא ידעתי מה לעשות, חוץ מאשר לקחת אותך אליי הביתה..."
ופתאום הבנתי מאיפה הכרתי את פניה של הזקנה ההיא.
נכתב על ידי , 26/2/2009 18:47  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



12,399
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאידיוט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אידיוט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)