שמחה שחזרת, כועסת שלא התקשרת.

למה לעזאזל גרמת לי לבכות כל כך הרבה?

כל הלילה רק חשבתי עלייך, ולקח לי הרבה זמן להירגע.

גם אמא דאגה, היא חשבה שזה הסוף.

גם היא וגם אני לקחנו רגיעון כדי להצליח להירדם.

ניסיתי להיות חזקה רק כדי להרגיע את כולם, בסופו של דבר,

בכיתי הכי הרבה, אני לא מסוגלת להדחיק כל כך הרבה זמן רגשות.

היה לי סיוט, התעוררתי בתוך החלום ולא ראיתי אותך לצדי, זה היה הכי מפחיד שיש.

עכשיו טוב, עכשיו נגמר, עכשיו אני בסדר,

אבל אתמול, היה קשה, היה כואב.

עדיין כואב לי הלב כשאני נזכרת במבטים של כולם.

כולם דאגו, כמעט כולם בכו, עכשיו טוב, עכשיו נגמר.

*בקרוב עידכון נורמלי, אבל לא עכשיו*