אני ואנכי

מתחתי קו היום..

לקחתי עיפרון ומשכתי אותו מקצה הים עד להרים הגבוהים באימליה.

טיפסתי על סולם שהגיע עד השמיים,

ובתוך העננים פגשתי שם חלומות ותקוות, ציפיות ואהבות.

חלומות חיוביים.

אבל זה היה נראה כלכך רחוק..למה כלכך קשה לי להגיע לזה.

וכל מה שנמצא אצלי בפנים זה רק הכאב העמוק.

פעם אמרו לי שזה באמת נראה שאני תמיד לובשת מסכה..כלכך מתאמצת שלא יראו שאני עצובה.

ואולי זה באמת נכון.

אולי פשוט יש לי מסכה..

כן יש לי מסכה.