מכירים את קטע הזה שאתם מבלים עם מישהו ואחרי כמה זמן אתם נורא נורא מתקרבים ואז באיזה שהוא שלב אתם כבר לא מבינים את המסרים שהבנאדם שולח לכם בין אם הוא רוצה קשר רומנטי או קשר של ידידות.
אז אתה שואל.
ואתה מצפה לתשובה מסוימת.
ואתה מקבל את התשובה שלא ציפית לה.
אבל אתה מנסה להשלים עם המצב.
אבל הוא לא יוצא לך מהראש.
כי כמה שבועות לפני יכולת ללכת על זה וזה היה קורה בסופו של דבר.
ואתה חושב שאולי חיכית יותר מדי.
אני יודע שחיכיתי יותר מדי.
אני פשוט לא טוב בלהתחיל עם נקבות.
היא החליטה שהיא רוצה שנישאר ידידים.
אני מנסה להשלים עם המצב.
אבל אני לא יכול.
כל מה שאני רוצה זה אותה.
תכלס נמאס לי כבר להיות לבד.
אין בנאדם אחד בעולם הזה שאני יכול לספר לו את כל האמת ואך ורק את האמת.
זה פשוט יוצר בך מין תחושה מוזרה שכזאת של בדידות וככל שאתה מתעמק בזה יותר ויותר אתה מבין כמה שאתה באמת לבד גם כשמסביבך כולם מגדירים את עצמם חברים שלך.
יחס ראשוני קובע יותר מדי.
אני צריך זמן להכיר בנאדם לפני שאני אתחיל לחבב אותו.
אם אני ישר אחבב בנאדם יתחיל שוב הקטע של השקרים.
אני משקר יותר מדי.
ואני פשוט טוב בזה.
זה מתחיל להפחיד אותי קצת.
אני רוצה אותה.
אני רוצה את שיר.
הילדה הקטנה שמשחקת את עצמה טיפשה.
אותה אני רוצה.
אותה אחת שעשתה דברים לא מובנים.
אותה אחת שביליתי איתה לילה אחד ולא ישנתי שבוע.
אותה אחת שהייתה יכולה להיות שלי.
אותה אחת שפשוט נתתי להזדמנות לעוף מהחלון.
ההיא עם החיוך המתוק.
והשירים שהיא שרה.
והגוף.
אותה אחת שאני לא אוכל לקבל.
למה אנחנו תמיד רוצים את מה שאנחנו לא יכולים לקבל?!
למה אומרים שאם יש רצון יש דרך?אין דבר העומד בפני הרצון?
ושאר משפטים הזורעים תקווה בלב של אדם גוסס.
אני רוצה לעבור למקום אחר מקום חדש.
אני רוצה להתחיל דברים מחדש.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לשנות.
את האישיות שלי זה דבר אחד.
או לא לשנות אותה פשוט להפוך אותה לברורה יותר ומוחלטת.
שמתי לב שאני פשוט משתנה לפי הסביבה שלי.
אני רוצה להיות אדם שנשאר נאמן לעצמו ולסביבה בלי להשתנות יותר מדי.
אני רוצה לא לסתור את עצמי כל כך הרבה פעמים.
אני רוצה להבין מה אני רוצה בכלל.
אני לא רוצה להישאר לבד.
אתה הולך למות בעוד שבוע.מה זה גורם לך להרגיש?!
אשמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alone in th Dark