בתקופה האחרונה הכל היה ממש טוב. כאילו ממש טוב. חזרתי לזה כאילו, הכל היה פשוט ומדהים כזה.
כל מה שהייתי צריכה היה לי, ואפילו לא ביקשתי.
אבל צריכים להתקדם, ואינלי את האומץ.
אני מתאהבת. כי אני צריכה אתזה. אני אישה דמט. הריגושים זה חלק בלתי נפרד לא?
קיצר אז יש אותו. והוא בי"ב. והוא.. מושלם. אני לא מכירה אותו. אנחנו מדברים על בסיס קבוע, אבל מובן שבעיניו אני לא יותר מחטניקית טיפשה כזו.
לא שזה מתסכל, אבל זה מביא למבוי סתום, זה קטע כזה שכשהוא עובר, אני צריכה את האדמה שתבלע אותי, וזה לא בסדר. עוד פעם, כי אנחנו בקושי מכירים.. כאילו ככה.
אבל זה עניין שעובר. חח רק מחכה שיעבור לי כבר, ואני אוכל לתקשר כמו בנאדם נורמאלי.
קיצר, נערה מתבגרת טיפוסית. הנורמה משגעת אותי, זה לא הגיוני אפילו..
http://www.youtube.com/watch?v=gH476CxJxfg&feature=related