יש חדש, זה משהו לא כזה רגיל בחיי הסוערים והמרתקים. (><)
_יש איזה אחד.. נקרא לו.. א'. לא כי זה האות הראשונה של השם שלו או משו..
לי ולא' יש מערכת יחסים נורא פתוחה. נתחיל מזה שהיא התחילה מלייקים בפייסבוק, עברה לאינבוקס, צ'אטים, אסמסים ובסופו של דבר לחיים האמיתיים והריאלים.. מה שאומר שאנחנו כבשנו כל סוג תקשורת שהו הקשור להתכתבויות ונסיים בזה שהוא הבנאדם שהכי מבין אותי. הזכר שמבין אותי הכי טוב.
שזה, אפשר להגיד, פרט די עצום ודומיננטי וכלי די חשוב בכל מערכת יחסים שהיא.. נכון? לפחות לדעתי זה ככה.
הוא כלכך מגניב. כל שיחה איתו משנה את המצב רוח, בין אם זה לטובה או לרעה, והכי נעים לדעת שהוא שם. לא משנה מתי או איפה.. הוא שם.
ישלו חוש הומור שנון, הטעם שלו במוזיקה יוצא מן הכלל, וכל זאת אני מצהירה כי אנחנו בתכלס די דומים.
עכשיו.. פה עולה לי הספק.. עד כמה מושלם זה כבר יכול להיות?
בתהחלה לא הייתי בטוחה אם אני מתלהבת מימנו או מהרעיון שלו, ועד מהרה הבנתי שאין כלכך מה להתלהב מהרעיון, ויותר מכך, הפסקתי להתלהב.
עד כה, אני חושבת שזה הקשר הכי נורמאלי והכי יציב שהיה לי.
חחח שהיה לי, רק בת 14, אפשר לחשוב. XD
בכל מקרה, כרגע זה זז לעט לעט לכיוון כלשהו, לא בטוחה בדיוק לאיזה, אבל זה זז.. לא אפריע לו, ניתן לו לזרום.
_שכנעתי את הורי לאמץ כלב. שזו ממש טפיחת כבוד על כתפי, כי אלו ההורים שלי וזה כלב.
או שהם סתם מורחים אותי.. מחקים עד שתגיע התקופה העמוסה בה לא אוכל ממש לטפל כלב, ותיהיה להם טענה מושלמת שמסוגלת להשמיד כל הצעה שעולה באוויר השיחה.
דוגרי, צודקים. אני רוצה כלכלב קטן לצרכי האישיים בלבד. בשבילי זו תיהיה חוויה מגניבה מאד, אבל לגור הזה.. לא יודעת אם אוכל באמת לשמור ולגדל גור כלבים שדורש המון תשומת לב ואהבה. אני עצמי עוד ילדה קטנה שצורכת המון תשומת לב והמון המון אהבה.
ומצד אחר, תמיד אפשר לנסות.. נכון?
_חברה הכי קרובה אליי עוברת עכשיו משבר. לא כלכלי, לא חברתי, משבר עם עצמה.
כמווובן, המניע העיקרי בכל העיניין הוא בן כלשהו ובת כלשהי שעשו דבר מה שלא ניראה לעיניה, וזה נורא פגע מה.. אני כחברה וכנערה מתבגרת, בוחרת לצודד לחברתי הכואבת, וזאת מהסיבה הפשוטה שהיא לא יודעת איך להתמודד עם הכאב.
כשהיא לא יודעת איך להתמודד, אני מתחילה לצפות מעצמי להיות שם ולהדריך אותה דרך זה, כמה שיותר מהר.
מהרגע שאני מבינה אתזה, אני מבינה שמה שהיא עוברת עכשיו, זה די אותה התקופה שאני עברתי לפני כמה חודשים. ואז מגיעה המחשבה שהיא צריכה לעבור את השלב הזה של ההתיצבות מול עצמה, ולהסתכל על העניין המסובך והרומנטי הזה בצורה קצת יותר בוגרת ממה שהיא רגילה ולצאת מזה לגמרי שלמה עם עצמה, כמו שאני הצלחתי לעשות.. לבד. כי אתה בא לבד לעולם הזה, ואתה עוזב אותו, עוד פעם, לבד.
ובסופו של כל יום, כמה שאנשים לא ינחמו אותך, ויגידו לך מילים נעימות לשמוע, שאולי עלולות להיות לא אמת לאמיתה - אתה שוכב לבד במיטה, עם הכאב הזה בין הצלעות וחוסר ידע מוחלט בנוגע למה אתה הולך לעשות מחר, ומתי הכאב הזה בין הצלעות מתכוון לחזור ולתקוף.
אני די נקרעת בין האינסטינקט איתו אני חיה כל חייה, להיות שם תמיד, לא משנה מה בשביל הילדה הזו, ובין הרצון שהיא תעבור אתזה, ותצא מזה עם המון תובנות והרבה יותר בוגרת. כי אני יודעת שהיא צריכה אתזה.
עוד, לפחות כך אני זוכרת מהתקופה האפלה ההיא, שלמרות שהייתי סביב אנשים כל היום, וחברים קרובים שלי ניסו בכל כוחם להוצי אותי מהבועה האפורה ההיא בה שהיתי, הרגשתי תמיד בודדה.
ובדידות.. זו לא אחת ההרגשות שתגרום לאדם לשמוח. כל אדם שהוא, גם הבודדים מבניהם. ואני לא רוצה שהיא תרגיש אתזה.
כי היא כלכך עדינה. היא נשמה כלכך טהורה.. זה מפחיד כמה שאני חושבת עלזה.. זה הגיע למצב בו היא דיברה ואני חשתי את הכאב.
אני לא יודעת.. אולי זה די אנוכי מצידי להיקרע ולהתלבט אם להיות שם ולהפריע או לא, במקום פשוט להיות שם. לא לעשות משו מיוחד.. אלא להביא כתף יציבה לבכות עליה ואוזן קשבת שתספוג את כל הכאב שאפשר לבטא במילים.
_אני צמחונית. זו החלטה שלי ולא זה אף אחד אחר. נכון?
אני לא צמחונית כי חבל לי החיות או משו.. להפך, אני מוצאת אתזה די מוזר שקיימת בכלל אפשרות כזו, משום שאנו, בני אדם ידועים בהיותים טורפי על.
ובעצם להיות צמחוני זה ללכת נגד הטבע שלך.. בכל מקרה, אני מוצאת אתזה די מוזר.
אני צמחונית אך ורק כי גורם לי בחילה לנגוס בבשר שהדם שזרם בו היה דם מזוהם. דם מזוהם מאנשים מכוערים ומתועברים שהתעללו בחיה לפני שהוציאו ממנה באיטיות את חייה.
ראיתי את הסרטונים. אני קראתי פה ושם, לא יודעת עד זה נכון.. אבל כרגע, המוח האנושי האינטילגנט שלי, פשוט לא מוכן להתעלם מהעובדה שזהו בשר שהתעללו בו, חד משמעית.
אני לא אתחיל להרצות עד העניין הזה, כי אני לא יודעת המון בנושא, ואני לא רוצה לגיד סתם. אך ממש שידוע לי, אני בוחרת להוציא את הבשר לעת עתה מהתפריט היומי שלי. לפחות עד שאדע איך להתמודד עם זה.
גם ביצים אני נמנעת מלאכול, וחלב.. אני בספק. משום שהדרך בה הם מוציאים את המשאבים 'הטבעיים' הללו מהחיות המסכנות הללו, שנולדו לגיהנום הזה.. זו דרך לא אנושית, שלא לדבר על טבעית.
ובנימה מנוסמת זו אסיים את הפוסט הארוך הזה.
לילה טוב וכאלה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sex, drugs & gummy bears :]