עברו חמישה ימים מיסכנים,ומישומה זה מרגיש כאילו עברו חמישה חודשים
ואני לא יכולה שלא לתהות,
אם אני ככ מתחרפנת אחרי חמישה ימים ,איך לעזאזאל אני אתנהג עוד שלושה שבועות?!
ישלי הרגשה,שיימצאו אותי מנסה לפרוץ למוסד.
מה מה מה למה הוא היה צריך תחרא הזה
זה הכול באשמתו,ביגלל שהוא ניגרר ומטומטם וחייב לנסות כל דבר חדש שהוא רואה
ולא,אני לא אהיה כמו החברות הסתומות האלה שלוקחות את האשמה על עצמן,
"איך לא ראיתי," ,יכולתי לעצור את זה בזמן" בלהבלהבלהה
זה הכול באשמתך טיפש!
אתה לא יכול לעמוד בפיתויים!! אתה לא יכול לשלוט על התאים הקטנים שעוד לא נימחקו לך!!
מטומטם,לבכות שאתה מתגעגע זה הכי קל נכון?!
כמה הזהרתי אותך שזה ייקרה? שבסוף יימאס להם ויישלחו אותך למוסד סגור?!
כמממממממה?!
אבל לא,היית חייב להיות ראש קטן ולהמשיך להשתמש כמו איזה ג'אנקי
חה! אז עכשיו תישא בתוצאות.
והפעם אינלך קיצורי דרך,הדרך היחידה לצאת מהמוסד לפני הזמן עוברת דרך גמילה של שישה חודשים.
תתמודד? או תתקע בקיר.
Let's all think back on what brought us here This is my grasp on what is real Don't tell me how I feel With all that's passed I can't relate With myself from day to day why does everything seem so far away to me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
