לכתוב לי מכתבים ולהגיד שאתה מתחרט ,
להגיד שלא תיגע יותר בכלום, ושאתה לא מבין בכלל למה לעזזאל עשית את זה.
להגיד שאתה מפחד שאעזוב אותך,
שהיית צריך להקשיב כשאמרתי די.
שאתה לא יכול עם הגעגועים,עם המרחק,
עם החוסר וודאות לגבי איפה אני ומה אני עושה.
מרגיש לך מוכר?
מרגיש קצת כמו דה ז'ה וו לא ?
מצחיק עד כמה שזה אירוני.
תאמת,אני לא באמת מאמינה שתיגמל.
זה באופי שלך לברוח,לחפש את היציאת חירום,
תמיד חיפשת את הדרכי קיצור,לא משנה כמה הן מזיקות.
לא יכולת להיות כמו כולם?
עבר עלייך שבוע קשה? שב שתה עם חברים ביום שישי.
אבל למה לך לחכות כשהגאולה במרחק אוטובוס.
זה הרי בחינם,ישלך חברים מסודרים,וחוצמיזה,זה בכלל לא משפיע עלייך
פטתי, זה מה שאתה.
נותן לחומרים כאלה לשלוט בך,בחיים שלך,בהחלטות שלך.
כמה פעמים וויתרת עליי בגלל עוד ראש מסכן?
מה,זה כולה ג'ויינטטטטטטט
יודע מה,אין לך אף אחד להאשים במצב הזה חוץ מאת עצמך.
אז אל תבוא ותרשום לי שאתה מתגעגע.
אני אולי אוהבת אותך,אבל תאמת,זה לא מגיע לי.
לא מגיע לי שתיזכר אחרי 7 חודשים שחברה שלך אמרה לך להפסיק עם זה.
ולא מגיע לי להתגעגע אלייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
