אני לא מכורה.אני לא עושה את הטעויות שלו.אני יודעת איך עושים את הדברים.
אני שונה.
ובכל זאת,הסיפור שלנו כל כך דומה שקצת קשה לא להשוות.
אנחנו בורחים,מתעלמים מאחריות,אדישים לכול מי שהוא לא אנחנו.
אבל אני שונה.וכולם יודעים,וכולם מדחיקים,או צוחקים על זה.."יג'אנקית""זה ביגלל הסמים הא?"
ולא משנה מה אני אגיד,כל העיניים שלי ניראות קצת עייפות,המשפט הראשון שאני אשמע מסביבי יהיה "נו מה כבר עשית היום?".
ואם לא עשיתי? ואם אני פשוט באמת עייפה,ונימאס לי?
ולמה אני עושה? למה אני כל כך נהנית מיזה ?
כי זה כייף,כי זה משחרר,זה נותן לי להרגיש ,להתרגש ,להיות ילדותית,ומצד שני עמוקה,
לתת לתת מודע שלי להשתחרר החוצה.
להתפרק.
וכן , זה ילדותי , ולא בוגר,ולא מציאותי.
אבל כיף לי, ובאלי, וזה מה שאני יעשה.
וזין על המסביב.לא טוב לך ? תברח.אף אחד לא באמת נישאר בסוף.
יש לי בועה,משלי,ורק שלי,ואני אוהבת אותה.וזה מחיה אותי כל פעם מחדש.
ולא אכפת לי אם זאת "בריחה" או כל שם אחר שתקראו לזה..
כי זה טוב,ונפלא,וטיבעי!
ואצלי זה שונה.
אני לא כמוהו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
