אומרים שמהרגע שנכנסת אתה לא יכול כבר לצאת,
הפיתויים גדולים מידי,הבריחה קלה מידי,
זה קרוב,זה נגיש,זה משכיח (?).
מצד שני, אני בעצמי ההוכחה שאפשר,
אבל מה איתך? אתה חלש,אתה ניגרר,אתה חסר אחריות,
הסיכויים שלך לצאת שואפים ל 0.
ולמרות הכול, איכשהוא אתה נותן איזו שהיא תקווה.
אולי בכול זאת תפתיע..
ואם לא? שוב תתרסק?תברח,תחזור 1000 צעדים אחורה?
הצלחת לתפוס את החיים שלך שנייה לפני שהם התנגשו בתחתית,
השאלה אם תצליח להחזיר אותם למעלה.
אתה כותב כל יום, ובמכתב האחרון רשמת "אם ישלי אותך אני לא צריך סמים",
ומה אם לא תהיה אני?..
אתה מתכוון לטוב,ואתה מנסה,אבל אתה צריך כ"כ הרבה עבודה על עצמך.
ואני לא יודעת אם זה מה שאני צריכה.
אני צריכה מישהו שיהיה פה,בוגר,אחראי,לא מישהו שאני לא יודעת אם הוא יהיה כאן מחר,או מסומם עם חברים שלו.
אני לא מבקשת שתישתנה,אתה מדהים כמו שאתה.
אבל אתה צריך לתקן.ואני לא יודעת אם תעמוד בזה..
וזה שובר וזה חרא ואני שונאת את זה,
אבל זה מה יש,ועכשיו זה תורך להוכיח שאתה לא רק יודע לדבר.
באלי פשוט ליפול,ושהכול יתמוטט ועל הזיין שלי כבר.
אני בקושי מחזיקה את עצמי,איך לעזאזאל אני יכולה להחזיק גם אותך?
אני לא כזאת חזקה כמו שאתה חושב,
וההבדל היחיד ביני לבינך הוא שאני אמרתי לא בזמן.
ולהגיד תאמת,גמאני רוצה.
גמאני רוצה להיות כמו שהיית,ולשים זין,ולא לקחת אחריות,ולברוח,
כי זה קל,וזה אפשרי,אז למה לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
