ערבים מפרקים לי את התיקרה.
כן.
הם תולשים את הרעפים וזורקים אותם למכולה.
ולמה?כי אם לא יעשו את בחורף התקרה שלנו תעוף.
וגם זרקנו את התנור.
עברתי כ"כ הרבה עם התנור הזה,חבל לי שזרקו אותו.
אני זוכרת שיום אחד בשתיים לפנות בוקר התעורר בי החשק לעוגיות סהרונים.
רצתי,הכנתי במרץ מגש עוגיות והכנסתי לתנור.
בסופו של דבר הן נשרפו.
אני זוכרת שפעם בחודש הוא היה מתחיל להפיץ ריח מסריח כי החלקים השרופים בו נשרפו עוד יותר.
אני זוכרת שאמא פעם אפתה בוא עוגת ריבה ושחכה לשים אבקת אפיה.
ואז העוגה הייתה כ"כ קשה שאבא שלי היה צריך לחתוך אותה עם המסור החשמלי.
סתם,הוא לא עשה את זה,אבל זה מה שהם עשו בקופיקו.
אני זוכרת שאפינו בו פיצות של מעדנות.
אני זוכרת שהיום אחד שתיתי שניי ליטרים של בירה וכשחזרתי הבייתה הייתי רעבה אז שמתי בתנור נקניקיות טופו ולמחרת בבוקר הקאתי אותן ממש לרגליי התנור.
אני זוכרת שבבית הקודם הוא עמד על לבנים כי הוא לא נכנס במקום שבו תיכננו לשים אותו.
ועכשיו..אין לנו תנור.
אין יותר עוגות,עוגיות,נקניקיות לא מטוגנות.
אין יותר פיתה עם זעתר ואין יותר פיצה על פיתה.
רק טוסטים וטוסט קווצ'.
אני אתגעגע לתנור הזה.