פרק 2- פגישה ראשונית
ברגע שלילי נכנסה לרכבת היא ידעה שלא יהיה קל בהווגרטס.
כלום התלחששו והצביעו עליה, והיא הצטערה מאוד שהיא עדיין איננה יכולה להטיל את קללת אוזני החמור בצורה מושלמת.
אפילו הנהג, הצביעה עליה כשנכנסה ואמר "או.. הינה הבת של הארי פוטר, וגם הבן שלו!, איזה כבוד!".
היא המשיכה ללכת לאורך הרכבת, בעוד שקבוצה של שלוש בנות סילת'רניות עוקבות אחריה ומנסה להטיל עליה קללות.
בסוף מצאה לילי קרון ריק.
כשהסתובבה לראות את ג'יימס ולהגיד לו משהו ראתה שהוא איננו.
'טוב, כנראה מצא חברים חדשים' היא חשבה והתיישבה על אחד המושבים.
לילי התמתחה ופיהקה פיהוק גדול, כשלפתע נכנסה ילדה בלונדינית בעלת עיני דבש תוך התא.
"אפשר לשבת כאן?" היא שאלה במהירות, ומבלי לחכות לתשובה התיישבה במושב שליד לילי.
"אה.. שלום.." אמרה לילי בחשש ילדה שנכנסה בזה הרגע לתא.
"שלום, קוראים לי ג'סיקה, ג'סיקה דנסי, ומה שמך?" אמרה הילדה והושיטה ללילי יד ללחיצה.
"אה.. לי קוראים לילי" אמרה לילי ולחצה בהיסוס את היד המושטת.
"אה.. זה סתם מעניין אותי.. מה שם משפחתך?" אמרה ג'סיקה והדגישה את המילה האחרונה.
לילי הרגישה שעלו עליה, והסמיקה קשות.
"אמ.. אה.." לילי שיחקה באצבעותיה והביטה על רצפת הקרון.
"נו..?" אמרה הילדה ועיניה נצצו. כן, היא עלתה עליה.
"פוטר, קוראים לי לילי פוטר" אמרה לילי בשקט, כמעט בלי קול.
"מה? מה אמרת? היה נדמה שאמרת שהשם משפחה שלך הוא פוטר!" אמרה ג'סיקה וגיחחה.
"לא היה נדמה, זה באמת נכון" אמרה לילי בשקט וחייכה לעצמה.
"מה!? לא יכול להיות! תוכיחי!" אמרה הילדה ושילבה את ידיה.
"איך? מה, לקרוא לג'יימס? הוא הוכחה מספקת לדעתי! רק לי יש אח כזה מטומטם..." היא נחרה נחרת בוז וגלגלה את עיניה.
"כן!!!" צרחה הילדה בהתרגשות וחייכה חיוך ענקי "שני פוטרים ביום אחד, אח, איזה כיף!!!" היא קיפצצה במקומה מרוב התרגשות.
"טוב, אם ככה, אני הולכת, להתראות!" אמרה לילי בזעף ויצאה מהקרון, פניה אדומות מכעס.
היא החלה לצעוד ברכבת, מחפשת קרון ריק, או לפחות קרון עם מישהו נחמד יותר מהילדה הזאת.
לילי הלכה עד שמצאה קרון ריק, הקרון האחרון ברכבת.
היא התיישבה בקרון, עדיין כועסת, וליטפה את פאלין חתולה לטיפות ארוכות ולוחצות מעט.
לילי קמה, בשביל לסגור את דלת התא, אבל הרגישה שמישהו דוחף אותה מבחוץ.
היא הביטה מבעד לחריץ שהיה בדלת וראתה ילד בעל שער חום ועיניים כהות שדחף את הדלת בחוזקה.
היא שיחררה את הדלת בפתאומיות והילד נפל לתוך התא.
לילי צחקקה וסגרה את דלת התא.
"שלום.."אמר הילד והביט על לילי במבט מוזר "את לילי פוטר?" הוא שאל, ולילי הופתע לשמוע שקולו לא הייתי שום התרגשות.
"כן, ומה שמך?" היא שאלה אותו והתיישבה במושב שלידו.
"וויליאם, אבל בבקשה תקראי לי וויל, אני שונא את השם שלי" הוא אמר והזעיף את פניו.
"טוב.." אמרה לילי והביטה בוויליאם במבט קצת מוזר.
"אמ.. אה.. אני לא רוצה להיות חוצפנית, אבל אתה.. אתה יודע מי אבא שלי?" היא שאלה אותו והשפילה את מבטה.
"כן, הארי פוטר המפורסם.., אבל חשבתי שזה דווקא מעצבן אותך כל הפרסום הזה, לא?" הוא אמר ומתח את צווארו, מתבונן סביב.
"למען האמת, כן, אבל.. איך ידעת?" שאלה לילי את וויליאם במבט חשדני במקצת.
"טוב.. אני מנחש" ענה וויליאם בפשטות.
לילי לא הרגישה ממש מסופקת מהתשובה הזו, אבל החליטה שתסתפק בה לזה עתה.
"טוב, זאת השנה הראשונה שלך כאן?" היא שינתה את הנושא במהירות.
"כן, וגם שלך, נכון?" הוא ענה לה.
"כן, היי תראה! הינה העגלה של הממתקים!" היא אמרה והצביעה על דלת התא, שנפתחה לפתע.
"מה תרצו לאכול?" אמרה האישה בקול עליז.
"אה.. אני ארצה חבילת צפרדעי שוקולד, חבילת סוכריות ברטי בוטס וחבילה של המסטיק המתנפח של דרובל" אמרה לילי והוציאה מספר אוניות מכיסה, כסכום שהיה עליה לשלם.
"ואני ארצה חבילת צפרדעי שוקולד, חבילת קדרות דלעת ושני מקלות שוקולד במבליק" אמר וויליאם ופשפש בכיסיו בניסיון למצוא אוניות.
"הינה!" הוא קרא ונתן לאישה סכום אוניות.
"הינה לכם!" אמרה האישה ונתנה ללילי ולוויליאם את מבוקשם.
"מה לקחת קודם..? שאלה לילי את עצמה וסקרה את הממתקים שקיבלה.
"תיקחי ברטי בוטס, זה טוב בתור התחלה, אני לוקח צפרדע שוקולד" אמר וויל ופתח צפרדע שוקולד גדולה.
"אוקי.. נקווה שזה טוב..." היא אמרה ושלפה בהיסוס סוכרייה מתוך החבילה.
"תגידי, יש קלפים של אבא שלך?" שאל אותה וויל תוך כדי ניסיון לפתוח את צפרדע השוקולד.
"כן, נראה לי, אז אל תהיה מופתע למצוא אחד כזה.." ענתה לו לילי ובלעה בהיסוס את הסוכרייה.
"נו..? יצא לך טעים?" שאל אותה וויל.
"כן! יצא לי טופי!" היא ענתה וליקקה את שפתיה "ומה איתך, איזה קלף יצא לך?" היא שאלה אותו וניסתה להציץ על הקלף.
"יצא לי קלף של... וולדמורט!?!?" וויל אמר וזרק את הקלף מידו.
"מה?!" אמרה לילי והרימה את הקלף מרצפת הקרון, ואכן, היה מצויר עליו קסם בעל עור לבן, נחיריים שנראו כמו חריצים ועיניים אדומות, אוחז בשרביטו ומכוון אותה עליהם.
"אוי!" אמרה לילי ובחנה את הקלף בעדינות "מי מכין את הקלפים האלה, אוכלי מוות?" היא עיוות את פניה והניחה את הקלף על מושב ריק.
וויל הביט בלילי בפרצוף שהיא לא הצליחה לפרש ופתאום התאבן והפסיק לזוז, מכוון את אוזנו לכיוון המושבים שלפניהם.
"וויל..?" שאלה לילי בהיסוס את וויל.
"לילי, תקשיבי" אמר לה וויל וסימן לה להיות בשקט.
"אוף.. וויל! אתה כזה מיושן. הינה- קח!" היא אמרה וזרקה לו אוזניעזר גדול.
"מה זה?" שאל וויל ובחן את האוזניעזר.
"אוזניעזר!, וויל, מה קורה איתך!" אמרה לילי וגלגלה את עיניה.
היא תפסה בקצה חוט האוזניעזר ושלשלה אותו לתא שלפניהם.
"תעשה כמוני" היא לחשה, והכניסה את קצה החוט האחר לתוך אוזנה.
וויל חיקה אותה בחשדנות והכניס גם הוא את קצה החוט לתוך אוזנו.
"עכשיו, תקשיב" לחשה לילי והתיישבה בנוחות על המושב שלה.
בהתחלה הקולות מהתא היו עמומים מעט, אך לאחר מספר שניות ניתן היה לשמוע בבירור כל מילה ומילה.
"איזו מין סלית'רנית את, סמנתה?, הולכת ועוזרת ככה לאיזה רייבנקלואי עלוב.." אמר קול גברי מהתא שלפניהם.
"אנ..אני..הוא היה פצוע!" ענה קול שברירי וגבוה.
"אבל את סלית'רנית!" אמר שוב הקול הגברי.
"אתה.. כ-כל כך, אין לך רגשות!" ענה הקול השברירי שכבר התחזק מעט.
"את.. איך התמיינת לסלית'רין? את מתאימה יותר להפלפאף, עלובה ומטומטמת!" ענה הקול הגברי וקול חבטה חזקה הגיע מהקרון שלפניהם.
וויל הוריד את האוזניעזר מאוזניו במהירות אבל לילי המשיכה להקשיב.
"לא! לא, בבקשה!" נשמע הקול השברירי זועק לעזרה.
"מגיע לך! מטומטמת!" ענה שוב קול הבס הגברי ושאג: "קרושיו!"
לילי לא הייתה זקוקה לעוד הרבה. היא שלפה את שרביטה מכיסה וכיוונה אותה על הכיסא של בעל הקול הגברי.
"ראולדייר" היא אמרה בשקט, והכיסא חרק מעט, ואז החל להסתחרר באוויר, והסלית'רני כמו דבוק עליו.
וויל הביט בלילי מופתע מעט, ואז החל לצחוק, ולילי הצטרפה עליו.
הנערה סלית'רנית הביטה בלילי ובוויל, ומיד קמה והסתלקה משם.
"תעצרי, את-זה, עכשיו!!" שאג הסלית'רני בקול, פניו ירוקים מבחילה.
"קודם תגיד לי למה עשית את זה לילדה ההיא" אמרה לילי וצחקקה מעט, בעודה מביטה בילד שעמד להקיא.
"היא עזרה לאיזה ילד, שאני תקפתי!" הוא שאג, אחוז בחילה.
"למה תקפת אותו? ומה רע בזה שהיא עזרה לו?"
אמר וויל לילד, וחייך על לילי.
"הוא התנגש בי!" שאג שוב הסלית'רני.
"זאת לא סיבה טוב מספיק בשביל לפגוע בו, מה שאומר שאין לי סיבה להוריד אותך" אמרה לילי וחייכה לוויל בחזרה.
"אגב, תגיד, מה שמך?" שאל אותה וויל בקול שבכלל לא התאים למצב.
"ג'רונימו, ג'רונימו מאלפוי" ענה הילד.
לילי פערה מעט את פיה, אך מיד הופיע על פניה חיוך ממזרי.
"אם כך, אני חושבת שהייתה לך פגישה ראשונית לא טובה כל כך עם האויבת שלך".. אמרה לילי וחיוכה גדל עוד יותר.
"על.. על מה את מדברת?" אמר ג'רונימו, בנימת קול שנשמעת מעט מטומטמת ללילי.
"לילי.. אולי כדאי שנוריד אותו?" אמר וויל בקול מתוח מעט.
"אה.." ענתה לילי והשפילה את מבטה.
"מה?" אמר וויל ורכן בשביל להביט בפניה של לילי.
"אני, לא כל כך יודעת איך.." היא אמרה והסמיקה קלות.
"לילי! את צריכה להיות טיפה יותר אחראית כשאת עושה קסמים!" אמר וויל והביט בלילי במבט קשה. היא הסמיקה יותר וצחקקה מעט.
"יש לך מזל שאני מכיר כישוף שיוריד אותך למטה, ג'דרנדו" הוא אמר וכיוון את שרביטו על הכיסא, שנחת ברכות שוב על רצפת הקרון.
ג'רונימו המזועזע קם מכיסא ונפל על הרצפה מיד.
לילי התפקעה מצחוק.
"את מוכנה כבר להסביר לי מה זה כל הקטע הזה של אויבים, סתומה קטנה!" אמרה ג'רונימו והצביעה על לילי.
"טוב.. אני בטוחה שהייתה רוצה לדעת את שמי, נכון?" אמרה לילי והחיוך הממזרי חזר לפניה.
"בטח, בשביל שאוכל לדעת לאיזה בית תמייני, ואנצח אתכם באליפות הקווידיץ'". אמר ג'רונימו והתקרב יותר ללילי.
לילי כיוונה עליו את שרביטה והוא נפל על הרצפה.
"אופס.." אמרה לילי וצחקקה. "בכל מקרה, קוראים לי לילי, לילי פוטר".
אמרה לילי, ונהנתה לראות את מבטו המופתע של ג'רונימו.
וויל הביט בה במבט שואל.
לילי לא ענת לו, רק המשיכה להביט בג'רונימו.
נראה היה שג'רונימו מחפש מה לומר, אבל לבסוף ברח מהמקום במרוצה, ולילי התפקעה מצחוק שוב.
"לילי... מה הלך כאן?" שאל וויל את לילי שוב, והוא לא נראה מרוצה בכלל.
"לא חשוב.. אני אסביר לך אחר כך. עכשיו אנחנו צריכים להחליף לגלימות, הווגרטס באופק".
קדימה, תגיבו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nice to meet you, a littel frog