פרק 3- האישה השמנה
ג'רונימו כעס, אפשר לומר, אבל רק אפשר, כי ליתר דיוק הוא רתח, זעם וקרקש.
הוא לא תכננן כך את פגישתו הראשונה עם לילי פוטר, והיו היה בטוח שזה הרס לו את הכל.
'לפחות יש לי עוד 3' הוא חשב לעצמו 'שלושה פוטרים שניתן לאמלל, להציק ולהפריע להם'..
הוא גיחח ברשעות ונכנס לתוך כרכרה ריקה.
אבל בכל זאת, הוא עדיין, אפשר לומר, כעס.
היא הייתה תלמידת שנה ראשונה!, שאפילו לא התמיינה! וכבר היא גרמה לו לכזאת בושה...
הוא נחר נחרה חזקה שהרעידה את הכרכרה.
הפגסוס נעצר בהפתעה וג'רונימו קיבל מכה חזקה מקירות הכרכרה.
"אוף, איזה ביש מזל.." הוא חשב לעצמו והוציא את ידו השרירית מחלון הכרכרה.
הוא גישש על האדמה הבוצית עד שמצא אבן קטנה, וזרק אותה על הפגסוס, שנשך את ידו.
"פגסוס ארור!" הוא מצץ את ידו הפצועה.
הוא חזר לחשוב על הפוטרים.
'אני עוד החזיר לה!' הוא חשב וחיכך את ידיו זו בזו ברשעות, כשלפתע קפא במקומו.
'הכישוף הזה, ראולדייר, אני לא חושב שאני מכיר את הכישוף הזה...' הוא חשב לעצמו, ועיניו הצטמצמו לחריצים קטנטנים.
הכרכרה חרקה.
"הגענו" אמר ג'רונימו בשקט לעצמו, ויצא מהכרכרה.
לילי נפחה עוד בלון גדול שמסטיק, והוא החל לרחף בחלל הקרון.
"אולי תפסיקי כבר?" אמר וויל בעצבנות ונתן חבטה לבלון מסטיק שריחף ליד אוזנו.
"אבל זה כיף כל כך!" אמרה לילי וניפחה עוד בלון מסטיק גדול, תוך כדי שלבשה את שרוול הגלימה שלה.
"לי זה לא כיף!" אמר וויל ללילי, תוך-כדי ניסיון להשחיל את ראשו בפתח הגלימה.
"טוב.." אמר לילי באכזבה ונשפה על אחד בלוני המסטיק, וכולם התפוצצו ברעש גדול.
וויל נאנח והתמתח.
לפתע משהו לכד את עיניה של לילי, ו-וויל הביט לראות מה זה.
"זאת הווגרטס!" קראו שניהם ביחד, ולילי התחילה לקפוץ על המושב שלה.
"אה?" שאלה וויל את לילי והביט בה במבט מוזר.
"אני שמחה!" אמרה לילי והמשיכה לקפוץ על מושבה.
"טוב...." אמר וויל וגלגל את עיניו.
"הגענו להווגרטס! כולם לרדת!" נשמע קול מתא הנהג.
לילי תפסה בידית מזוודתה בהתרגשות, פאלין עומד לידה וסליפר על כתפה.
וויל תפס גם הוא בידית מזוודתו, ינשופו מנקר את הרצפה מסיבה לא ברורה.
לילי ו-וויל הלכו במהירות לקצה הרכבת, וירדו ממנה.
"בוא, וויל!" אמרה לילי ומשכה את וויל לכיוון האגם.
"לילי, את בטוחה ש.." שאלה וויל בחשש את לילי, אך מיד ראה שצדקה.
האגריד עמד על שפת האגם והביט על לילי וחייך.
"עכשיו כולם פה, להיכנס לסירות, 4 הכי הרבה בסירה!" הוא אמר בקולו העבה, ולילי משכה את וויל לתוך סירה קטנה, ונכנסה לתוך המים והחלה לשוט לגדה השנייה.
"וויל! אנחנו בהווגרטס!!!" היא קראה בהתרגשות.
"את לא מתלהבת טיפה יותר מדי?" הוא הביט בה שוב במבט מוזר.
"לא נראה לי!" היא אמרה וחייכה עליו את חיוכה.
וויל חייך על לילי חיוך קטן ומפויס ונשען על מושבו.
הסירה הגיעה על הגדה במהירות ולילי ו-וויל ירדו ממנה, והחלו לרוץ לכיוון השערים.
הם נכנסו דרכם והמשיכו לרוץ לכיוון דלתות הטירה, ללא הפסקה.
הם עברו אותם ונכנסו מיד לאולם הגדול, שהיה הומה תלמידים.
לילי ו-וויל הצטרפו לתור הארוך של תלמידי השנה הראשונה.
לילי הסיטה את מבטה אל עבר שולחן המורים.
בראשו כמובן, ישבה מנרווה מקגונגל, מנהלת בית הספר, שערה אפור ואסוף בקוקו גבוה מעל ראשה.
מסביבה על השולחן ישבו מורים רבים נוספים, ביניהם האגריד, אך מורה מוזרה משכה את תשומת ליבה של לילי, היה לה שער ורוד ועיניים חולמניות, ורודות גם הן.
לילי המשיכה להביט במורה, כשלפתע מורה נוספת, בעלת שער ג'ינג'י ועיניים כחולות, ירדה משולחן המורים ואמרה בקול רם: "המיון יחל בעוד מספר שניות. כשאקרא בשמכם עליכם לגשת למצנפת המיון ולחבוש אותה על ראשכם". היא הוציא דף נייר מקופל מתוך כיסה, אך לא פתחה אותו, היא רק הסתכלה על המצנפת, וכל השאר עשו כמוה בדיוק.
לילי הביטה גם היא במצנפת, למרות שלא ידעה ממש מדוע.
לפתע, נפער פה בכובע והמצנפת החלה לשיר:
"מי אני?
הינכם יודעים?
בודאי שכן!
הרי אני מצנפת המיון,
שתמיין אתכם!
ארבע בתים בהווגרטס,
עליהם אנחנו שרים,
גריפינדור,
הפלפאף,
רייבנקלו
וסלית'רין!
מי מתאים למה?
זאת אני מייד אדע!
אם אתה אמיץ,
ובעל תושייה,
כמובן לגריפינדור אשלח אותך מיד!
אם אתה נדיב,
ובעל לב רחב,
הפלפאף הוא הבית,
שיתאים הכי לך!
אם חכם מאוד,
ואוהב ללמוד,
רייבנקלו הוא ביתך,
המקום שלך!
ואת השאפתנים,
שרוצים רק כוח,
אדע שעלי,
לסלית'רין לשלוח!
ואיך אדע מי
אמיץ?,
חכם?,
נדיב?,
או שאפתן?
חבשו אותי את ראשם ואדע מיד!"
המצנפת קדה קידה קטנה והתלמידים הריעו לה במחיאות כפיים.
בסיום השיר, השתעלה המורה, והחלה להקריא מהדף המקופל.
"אלנס, ג'ולייה" היא אמרה, וילדה בלונדינית עם שתי קוקיות גדולות ניגשה למצנפת, וחבשה אותה על ראשה.
"הפלפאף!" קראה המצנפת, והילדה נגשה לשולחן הפלפאף, שקרא קריאות הידד.
"אוגלין, נורמן" קראה שוב המורה, וילד גבוה בעל עיניים ירוקות ניגש לכיסא בצעד בוטח.
"רייבנקלו!" קראה המצנפת, ושולחן רייבנקלו רעם.
עוד ועוד ילדים המשיכו להתמיין וללילי כבר לא היה חשק להקשיב, היא דאגה מדי.
נכון, רוב הסיכויים שהיא תתמיין לגריפינדור, אבל.. אף אחד לא יודע בבטחה, רק המצנפת.
היא נשכה את שפתה כשבדיוק נשמעה הקריאה:" ליגור וויליאם" ו-וויל צעד מבויש לעבר המצנפת, וחבש אותה על ראשו.
"גריפינדור!" קראה המצנפת, ו-וויל צעד לשולחן גריפינדור.
לילי חייכה לוויל אך בפנים עדיין הרגישה חרדה עמוקה.
היא נשמה נשימות עמוקות, מנסיון להרגיע את עצמה, כלפתע נשמעה קריאה נוספת:
"פוטר, ג'יימס!" לילי הביטה בזווית עיניה בג'יימס, שצעד לעבר המצנפת בביטחון.
"גריפינדור!" לילי שמעה את המצנפת קוראת.
ג'יימס צעד לשולחן גריפינדור, ששאג מרוב שמחה.
היא לכדה את מבטו של ג'יימס, וקרצה לו, בדיוק כששמעה את המורה קוראת: "פוטר, לילי!" היא התקדמה בחשש אל עבר מצנפת המיון, וחבשה אותה.
המצנפת כיסתה את עיניה, כך שלא יכלה לראות דבר, והיא חיכתה בצפייה שהמצנפת תקרא כבר בשם הבית עליו היא שייכת.
המצנפת פיהקה, ולילי שמעה אותה אומרת.. "איזה שעמום, כולם פה בגריפינדור!" כשהיא מדגישה את שם הבית, כך שכולם שמעו אותו.
לילי נעמדה ופנתה לשולחן גריפינדור, ששאג בקול עוד יותר חזק.
היא התיישבה ליד ג'יימס ו-וויל וחייכה עליהם.
היא המשיכה לצפות במיון, הרבה יותר רגועה.
וכש-"זינסטיה, ג'ניפר" התמיינה לרייבנקלו היא שמעה משולחן המורים את מקגונגל מכחכחת בגרונה, והפנתה את ראשה עליה, מוכנה להקשיב.
"ברוכים הבאים להווגרטס! או לתלמידים הוותיקים יותר- ברוכים השבים להווגרטס!"
היא נעצרה, השתעלה שיעול קטן, והמשיכה:
"ועכשיו להודעות: היציאה ליער האסור- אסורה בהחלט! בנוסף, נא לא להיכנס לחדר הנחיצות! מי שינסה ייענש בחומרה!, ועכשיו, נתחיל בארוחה!" היא מחאה כפיים פעם אחת והמאכלים הטעימים של הווגרטס הופיעו על צלחתה של לילי והיא החלה לאכול בהנאה.
"תאידי, לאה אאור אהיכנש לארר הדהיקות?" שאל ג'יימס את לילי, כשפיו מלא אוכל.
"מה לעזאזל הוא אמר?" שאל וויל את לילי.
"הוא שואל למה אסור להיכנס לחדר הנחיצות. אני חושבת שהם פוחדים שהם יבקשו חדר שיעזור הם בשיעורי הבית או משהו כזה..." אמרה לילי והכניסה חתיכה מצלי הבשר לפיה.
"דווקא אני חושב שזה משהו יותר רציני..." אמר וויל אבל מכיוון שלא ג'יימס ולא לילי ענו לו, הוא החליט לוותר על הנושא ולהתחיל לאכול.
ג'יימס המשיך לאכול במהירות, תוחב דברים לתוך פיו.
"זה תמיד ככה?" שאל וויל את לילי והביט בה במבט נגעל.
"אאה.." היא והכניסה פיסת תפוח אדמה לפיה.
"אמ.. לא ידעתי שהמאכלים בהווגרטס עד כדי כך טעימים!" היא אמרה וליקקה את שפתיה.
"אוגקת!"
אמר ג'יימס, שוב בפה מלא, וירק חתיכות אוכל לכל עבר.
וויל התכופף מתחת לשולחן ועיוות את פניו.
לילי צחקקה, כשלפתע נעלמו כל המאכלים מהשולחן, וקינוחים הופיעו עליו במקומם.
ג'יימס חייך חיוך גדול, לקח מנת קצפת וטמן בה את פניו.
וויל עשה פרצוף של הקאה ולילי צחקה.
היא לקחה לעצמה פרוסת פאי תפוחים ואכלה ממנו בהנאה.
ברגע שגמרה לילי את פאי התפוחים שלה נעלמו כל הצלחות והמאכלים מהשולחן, והמדריכים החלו להעלות את התלמידים לכיתות.
לילי משכה את ג'יימס מהשולחן, ויחד עם וויליאם הם חיפשו את המדריכים מגריפינדור, שיובילו אותם לחדר המועדון.
"ויקי מדריכה, נכון ג'יימס? שאלה לילי את ג'יימס, שפניו עדיין היו מלאים בקצף.
"כן, נראה לי.. היי! הינה היא!" הוא אמר וסימן ללילי ו-וויל לבוא אחריו.
ויקטואר הייתה עסוקה באותה עת בלהוביל את שאר תלמידי השנה הראשונה לחדר המועדון, ולכן לא שמה לב שלילי, ג'יימס ו-וויל התקרבו עליה.
"ויקי!" צעק ג'יימס וקפץ סביב ויקטואר.
"אוף, ג'יימס!" נאנחה ויקטואר ודחפה את ג'יימס לרצפה.
לילי ו-וויל צחקו, והם וג'יימס התחילו ללכת אחרי ויקטואר, חולפים על פני זוג קוסמות שמנות שרבו על פרוסת עוגה, תמונה של כף רגל מפוספסת, קוסם שניסה לקטוף תפוח מעץ בגובה 2 ס"מ, קוסמת עם אף ארוך מספיק בשביל לכתוב עליו: גם אני חבר באגודת הקוסמים הקליינטים המרמותים (ובאמת היה כתוב עליו את זה), עד שהגיעו לבסוף לדלת חדר המועדון, שלמרבה ההפתעה, הייתה ריקה, לא תמונה, פשוט דלת.
לילי הביטה בויקטואר בארשת הפתעה.
"זה כבר הרבה שנים ככה, מישהו גנב את האישה השמנה, ומקגונגל החליטה שבמקום לחפש תמונה חדשה פשוט נכשף את הדלת, כך שכשנאמר את הסיסמה היא תפתח" אמרה ויקטואר ומשכה בכתפיה. "עיני עטלף" היא הוסיפה, ודלת חדר המועדון נפתחה.
לילי נכנסה פנימה והתיישבה על השטיח שמול האח.
ג'יימס ו-וויל התיישבו לידה.
"איזה מקום יפה.., כל כך נוח ומרווח!" אמר וויל וסקר את המקום.
"היינו פה כבר פעם" אמר ג'יימס בפשטות.
"מה?! מתי?!" קרא וויל בהפתעה גמורה והביט בלילי ובג'יימס.
"זה לא הזמן המתאים. בכל מקרה, שמעתם מה ויק אמרה על האישה השמנה?" שאלה לילי את וויל וג'יימס. לפי מבטיהם, הם בהחלט שמעו זאת.
"נו.. מה אתם אומרים?" קראה לילי והביטה בהם בציפייה.
"לילי, האישה השמנה בסך הלכה לאיבוד! זה יכול לקרות לכל תמונה!" אמר וויל והשפיל את מבטו מעט.
"אבל.. אוף! נו באמת.." לילי גלגלה את עיניה והביטה מבעד לחלון.
"אני עייף" פסק ג'יימס ופיהק פיהוק גדול.
"גם אני.." אמרה לילי והתמתחה.
"בואו נלך לישון, אנחנו לא רוצים לאחר לשיעורים הראשונים שלנו!" אמר וויל.
הם יצאו מחדר המועדון ונפרדו בדרכים, לילי עולה למעלה לחדרי הבנות, ו-וויל וג'יימס הולכים לחדרי הבנים.
"לילה טוב!" אמר ג'יימס ופיהק עוד פיהוק.
"לילה טוב!" ענתה לו לילי, ועלתה את המדרגות האחרונות.
היא נכנסה לתוך אחד החדרים, ונשכבה על מיטה ריקה.
היא התכסתה בשמיכה, נשכבה על מיטתה ונרדמה מיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nice to meet you, a littel frog
