יושבת בחדרי , מסתכלת במראתי , רואה נערה , כה שמנה
ואוכלת כמו פרה כל דבר שזז .
ביום אחד ,
הכל השתנה , לממתקים היא לא מתקרבת
את האוכל היא זורקת .
לשתות היא לא מפסיקה
כאבי ראש לא מפסיקים.
את הכדורים שמתחת למיטה אף אחד לא ראה .
במחשב היא בקושי נוגעת ,
חברה טובה: "למה את לא אוכלת"
עונה לה בלחישה "אין לי תאבון..."
מסתכלת עליי ואומרת בשיא הריצנות :"אולי את מאוהבת...."
חחח צחקתי ,
אני?מאוהבת?במי בדיוק?אווש'..
נהיה שקט , מתחילה להידמע
ואומרת לי בגימגום
"מאיה , תהיה רצינית ....אני פוחדת עלייך ילדה לכי לטיפול ,איני רוצה שתמותי לי"
צעקתי "הי!אל תדברי ככה אני לא אמות ואת תמשיכי לחפור לי כל החיים , לטיפול?אני לא אלך אף פעם! אני בסדר תאמיני לי שאני בסדר..." , אולי בחצניות .לא מעבר.
חח
הגי'נסים מה זה נהיו גדולים עליי
חארם... מה אני צריכה לקנות חדשים
ולזרוק את הישנים
אמא'לה..
חחח כואב לי לזרוק אותם!!!!:S
.בת של מלך.
היא הולכת לבד על שביל הבריחה,
קשה לי לראות נסיכה בוכה.
לאט לאט מתערפלת הדרך,
כואב שזה קורה לבת של מלך.
"בואי!!"
אני אומרת בלי קול "נערי את גלימתך מהחול"...
היא לא יכולה,
שוב החשכה שבראש את יכולתה מגבילה.
אני רואה אותה מתבוססת בבוץ,
כאילו שהחליטה בלב שלי חרבות לנעוץ.
עוד שניה ואעלה גם אני על שביל הבריחה...
אך אני לא מסוגלת להשאיר נסיכה בוכה.
הרמתי עיניים מהתהום,
הסתכלתי על השמיים והופתעתי לגלות את כל המלאכים מושיטים לה ידיים.
"תרימי אותה!" צרחתי בבכי "תרימי את היד!!" אבל זה היה מאוחר מדי. השרביט כבר אבד.
שבוע טוב אנשים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
