החיים הם לא פיקניק (?!)

טוב.. פשוט כל כך התגעגעתי לבלוג  מזמן לא עדכנתי כי.. יש לי בלוג ביקורת עם אחותי התאומה . בלוג ביקורת זה כ"כ מגניב, אתה נותן לכולם עצות והרבה אנשים מבקשים ממך ביקורת.. עיצוב וכ'ו וזה כפפ בגלל שהם מתסמכים על הטעם שלך  וזה נותן.. נממ, ביטחון.

אני מקוווה שימשיכו להזמין ממני ביקורות כי זה כיף .

אז סה"כ בזמן הזה שלא עדכנתי הספקתי לקבל תעודוץ !

והממוצע הכללי שלי הוא 91 [מצטיין] אני כ"כ מרוצה רק שאני חושבת שאני צריכה לשפר את הממוצע במתמטיקה ,

הרי 82 זה לא הכי טוב שבעולם.. .

טוב אז אני מוכנה לכתוב את כל הממוצעים שלי :

תנ"ך  85

ספרות  88

לשון והבעה  96

מתמטיקה  82

מחשבים  86

מורשת  92

מדעים  90

אנגלית  86

היסטוריה 85

צרפתית 91

חינוך גופני  100

אומנות  100

לפעמית שחושבים על כל הקטע של בית הספר..פשוט נמאס, נמאס לי ללמוד .

אני יודעת שזה נשמע, "דפוק","מוזר".. אבל כולנו מתים בסופו של דבר   וזה כ"כ מבלבל לחשוב על זה, כי לפעמים אין לי כח לגמור את כל השיעורים וכל המבחנים.. .

אתם מכירים את זה ש.. יש לכם מלא,מלא שיעורים למחר ואתם עושים אותם במרץ.. ויש לכם הקלה ענקית שסוף סוף גמרתם את כולם ואז יש לכם זמן פנוי לעצמכם, אבל..  למחרת בבית הספר נותנים לכם כמות כפולה של שיעורים וזה פשוט מאוד כ"כ מטמטם וזה כבר כ"כ נמאס, ואני יודעת שיעורי בית הם "שיעורים להצלחה" [ככה המורה שלי תמיד אומר] אבל לפעמים ה"שיעורים להצלחה" האלו גורמים לך להתעצבן ולא לרצות ללמוד יותר אף פעם...!

אבל תמיד צריך לזכור שעם החוכמה שלי.. אני אגיע רחוק .

אז.. תמיד אפשר לזכור שחיים רק פעם אחת, אבל בפעם האחת הזאת אתה צריך לעשות מה שאתה יכול  "דמיין שכל מה שנשאר זה יום אחד לחיות.." ובאמת תדמיינו את זה.

תעשו מה שאתם מרגישים, תתרמו, תעזרו, תצחקו, תהיו מנומסים ותהיו פשוט, א-ת-ם-! !!

אני יודעת, אני די ריגשי ואני מערבבת נושאים.. אבל היי?!

זה בלוג, בלוג שלי ובו אני אמורה לדבר עליי כמו יומן רק שפה אני לא רושמת את כל הפרטים של הרגשות שלי , יש לי גם את היומן הכי סודי..  תמונה ראשונה שלי?

אמא, אמא ואבא שניהם דברים חשובים מאוד אצלנו.. לא משנה כמה נריב איתם  או כמה הם יביכו אותנו הם תמיד ישארו ההורים שלנו ולפעמים כשאני רבה עם ההורים שלי או עם אחותי אחרי כמה שניות אני כבר מצטערת על זה אפילו שלפעמים אני מרישה.. שזה היה ממש מעצבן אני לא ממשיכה לריב אני פשוט עוצרת.. מחכה ואז אני מוצאת את עצמי מחובקת עם אחד מהם.. כשאני רבה עם אחותי  אני כבר יודעת שאני אשלים איתה אז אני כבר עוצרת את הריב באמצע ואז אנחנו משלימות..  ואני יודעת אולי זה נשמע.. רגשי או פתאטי.. [איך שלא רושמים את זה] אבל משפחה זה הדבר הכי חשוב  אני בטוחה שגם לכם !!