הגיע הזמן, עכשיו אני שלמה עם זה.
אני בת 20
אני גרה במרכז
אני סובלת מהפרעות אכילה כבר 9 שנים
אני אנורקסית
אני בולמית
אני אושפזתי פעמיים
אני עדיין נמצאת בטיפולים אין סופיים
אני בן אדם עם הפרעות אכילה
אני לא יכולה להכניס אוכל לפה בלי להרגיש אשמה
אני מכורה לכל מה שקשור לדיאטה, הקאות, רזון וספורט
אני לא יכולה להפסיק
אני שבויה
אני עצובה
אני כבויה
אני יחד עם זאת שמחה
אני בוחרת ללכת בדרך שלי
אני יודעת שאין דרך חזרה
אני בוחרת להמשיך לחיות ככה
אני בוחרת שלא להפסיק לחיות
אני כותבת בבלוג למעלה משנתיים
אני עושה הפסקות מדי פעם
אני כותבת בתקופות הקשות יותר
אני בוחרת להתנתק הרבה פעמים לטובתי
אני עושה הרבה דברים רק בשבילי
אני פוגעת באחרים בלי סוף
אני לא אוהבת את עצמי
אני למען האמת שונאת את עצמי
אני שונאת את הגוף שלי
אני שונאת כל חלק בי
אני שונאת את ההתנהגות שלי
אני לא יכולה להבין אחרים שכן רוצים להיות איתי
אני עוברת ממערכת יחסים אחת לשנייה ושוברת אנשים
אני מרשעת רעה ואכזרית ולא יודעת אפילו למה
אני קנאית מאוד גדולה
אני חשפתי את עצמי עכשיו יותר מאי פעם
אני בפעם הראשונה מדברת על עצמי
אני לא אוהבת את זה אבל חייבת לעשות את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
