הריקנות הזו שבי
מאז שהיא עזבה
מאז שרוקנה את ליבי
הרסה את נשמתי
רמסה את כבודי
וכל כך שינתה אותי
היא נעלמה
רק זיכרון מטושטש נותר
במיוחד כשאני מביטה בעייניו...
מנסה למלא את החלל ברגשות שקריים
בעוד הדלקות
בעוד נשיקה
מרגישה את חום גופו
הוא מביט בעייני ומחייך
הוא כל כך יפה
בדיוק כמו זה שלפניו..
וכמו זה שיהיה אחריו..
אולי חושב שהוא מיוחד בשבילי
אולי חושב שיגרום לי להתאהב
אבל הוא רק עוד אחד בשבילי
כי הוא לא מסוגל למלאה את החלל הריק שבי
רוצה להרגיש אותה שוב
זורמת בעורקי
מעוררת את ליבי
מעלה אותי לעננים
ומורידה בחבטה כואבת לקרקע
שוברת אותי מבפנים
ובאותו הזמן מרפאה
חיוך כואב
מבט שמפלח את הלב
היא גרמה לי כאב
כאב שהתענגתי עליו..
ואולי הפעם היא לא תכאב
אולי הפעם אני אשמח
אולי הוא גם יאהב אותי
אבל איפה הוא..האביר שלי?!
___________________
מה שיש עכשיו
הדבר הכי קרוב לאהבה שהרגשתי בתקופה האחרונה
אבל הוא כל כך רחוק...
והוא לא יכול להיות איתי כשאני אזדקק לו
לא יכל לחבק ולנחם אותי כשאני אהיה פגועה
הוא לא כאן.. וגם לא יהיה..
אני זקוקה לו עכשיו..אבל..הוא..לא..כאן
ואולי זה לא משנה..
אולי זה שהוא קיים מספיק
אולי..
הזמן יראה את שלו
כל מה שאני רוצה
זה לברוח רחוק מכאן
רק אני הוא
ואף אחד מסביבנו
לזרוק את העבר
לא להיות מודאגת מהעתיד
רק אני והוא באותו רגע
לראות אותו ולשכוח מהצרות
זה כל מה שאני רוצה
אבל..
הוא לא כאן..
וגם..הוא לא היחיד..
לא היחיד בשבילי
זה לא כמו שהיה פעם
ואולי אהבה לכל בן אדם מתבטאת בצורה שונה..
בכל אופן..זה לא חזק כמו מה שהיה..
אבל..אולי כך עדיף..
לפחות הוא קיים.. תודה לו.. על זה שהוא קיים
תודה 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: