זה כאילו אני עומדת על סף תהום
עומדת לפול..
השאלה שעומדת בראש, האם עדיף לפול או לחזור לאחור
ואם לחזור, אז איך חוזרים
ואם לפול, לאן זה יוביל
אבל להמשיך כאן
לבד
בוכה
בודדה
פגועה
לא רגע! זה לא נכון
אין לי דמעות בעיינים, אני מוקפת אנשים.. אף אחד לא פגע בי, כי אני חזקה
ורק עמוק בתוכי יש את הבדידות
אבל זה לא משנה באיזה מצב אני
להמשיך להיות על הקצה, בלי לדעת לאן לפנות
זה מצב בלתי אפשרי..
והנה אני מתחילה לרוץ!
אבל זה כאילו אני לא מגיעה לשום מקום
והתהום.. נשארית לצידי, לא משנה לאיזה מקום אני רצה תמיד אותה תהום
כאילו מבקשת שאני אקפוץ לתוכה
והרגשות בפנים
ההתרגשות בבטן
לקפוץ?!!
אבל.. האם אני מסוגלת לקפוץ?!
שכחתי פתאום איך לקפוץ
איך ללכת
לא יכולה אפילו לזחול
שוב תקועה במקום
בין רגש לחוסר רגש
בין אהבה לתשוקה
בין אחד לאחרים
בין לבד לבין איתו
בין התגברות על הקושי לבריחה
בין התמודדות והלחמות עליו לבין הבריחה האפשרית
אפשרית אמרתי?!
האומנם..
עד כמה הבריחה שלי אפשרים..
אולי נכנסתי עמוק מדי
התקרבתי קרוב מדי
אני צריכה..
מה בעצם אני צריכה
אפילו זאת איני יודעת
כאילו נאבדתי
וכל אחד שנכנס ויוצא מחיי
רק מקשה יותר
איפה אותו אחד שיוצאי אותי מזה
מההתלבטות והבלבול
ואיך
ומתי...
נפלתי..
לא!
זו רק השליה
ושוב הכל מתחיל
התהום לידי
לא נפלתי לתוכה
לא הצלחתי
אין לי יכולת
ועומדת כאן שוב
לא יודעת לאן ללכת..
לאן לרוץ..
הכי נוראה הוא לא העובדה שאין לי יכולת.. כי את היכולת ניתן למצא
העניין הוא שאני לא יודעת האם אני רוצה זאת
האם באמת רוצה לפול
או שאולי רוצה לרוץ..
רק לא לעמוד כאן..
אבל..
מה עושים עכשו :O
זה מה שאני מרגישה עכשיו באמת שאין לי מושג לאן לפנות זה כאילו אין לי מטרה אבל יש לי הרבה .. והמטרות נוגדות אחת את השניה ואיזה חשובה יותר וחשובה םפחות לא ברור.. פשוט לא יודעת מה לעשות..
איך יוצאים מזה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: