בפרק הקודם:
הגעתי הביתה וראיתי שהדלת שלנו הייתה פתוחה.
עצרתי כמה שניות להתנשף קצת אחרי שעליתי את כל המדרגות האלו.
ואז חשבתי לרגע, למה הדלת פתוחה!?
נכנסתי פנימה וראיתי את אחותי הקטנה סוזי שוכבת על הרצפה ומסביבה שלולית של דם.
מהר זרקתי את התיק שלי ורצתי אלייה.
תפסתי את היד שלה וניסיתי לצעוק לה אולי היא תתעורר.
"סוזי מה קרא!? את שומעת אותי..?"
תיארתי לעצמי את התמונות הכי נוראיות בעולם.
דמעות התחילו לנזול מעניי.
משכתי את היד שלי את הכיס,כדי להוציא את הפלפון ולהתקשר לאמבולנס.
התחלתי ללחוץ על המקשים בידיים רועדות.
אבל אז בכל זאת החלטתי לקחת את היד של ולבדוק אם יש לה דופק...
פרק 12
הרמתי את היד שלה,ומששתי אותה בתקווה שהיא חיה.
סוזי הייתה קרה וזה ממש הבהיל אותי.
הרגשתי שאני כמעט ולא נושמת,וגם עוד רגע יתפרצו מעניי המון דמעות.
התחלתי לתאר איך אמא שלי תגיב על כך ואת חיי בלי סוזי כבר...
כשלפתע..
היא התחילה לצחוק
"סוזי!את נורא הבהלת אותי!"
"מצטערת,רציתי לעשות את זה לאמא,היא יצאה להוריד את הזבל,ובמקומה את נכנסת"
"אל תעשי את זה יותר! את לא יודעת כמה הבהלת אותי! ולאמא גם אסור לעשות את זה!"
"אבל סנד,את לא הספקת בכלל להיבהל לא עברה אפילו דקה!"
"הספקתי להיבהל ועוד איך! ובכלל ממה עשית את הצבע הזה או מה שזה לא יהיה.."
"לקחתי מים וערבבתי בתוך גואש.."
"מאיפה זה בא לך!?"
"אהם...היום בכיתה ראינו סרט כי היה לסמנטה יום הולדת,אז היה שם בלש אחד,וכדי שהפושעים יחשבו שהוא מת הוא עשה את עצמו מת,אז רציתי גם לבדוק את זה"
גלגתי את עניי ואמרתי בשקט לעצמי
"יואו מה יש לילדה הזאת בראש.."
-סוזי הביטה בי וחייכה-
התרוממתי ממקומי והלכתי לשירותים להביא את הסמרטוט.
נקינו את השלולית,ואחרי דקה אמא שלי נכנסה.
היא הלכה וישבה על הספה,אפילו בלי להגיד שלום.
ניגשתי אלייה והיא הייתה ניראת מאד עצובה.
"אמא מה קרא לך?"
"מצטערת שלא אמרתי לך שלום,פשט אני מאד עייפה"
"את ניראת לא סתם עייפה.."
"טוב האמת,שרוצים לפטר אותי מהעבודה"
זה הייה בשורה ממש נוראית,בגלל שעכשיו אנחנו חיים לבד,בלי אבא שלי.
ואם אמא שלי לא תעבוד,לא יהיה לנו ממה להתפרנס.
"אמא זה לא כזה נורא,העיקר שאת בסדר.."
היא נאנחה,נשכבה על הספה ועצמה את העניים.
עזבתי אותה בשקט כדי שתנוח,והלכתי למחשב בחדר שלי.
הסתכלתי על השעון,השעה הייתה כבר 6 וחצי.
וואי 6 וחצי! ב-7 אני צריכה ללכת לביל ולהתחיל לעשות את העבודה המפגרת הזאת!
לקחתי סתם בגדים מהארון והתלבשתי.
אספתי את השיער לקוקו וחיפשתי חומר שהיה לי בבית שיכל לעזור לי לעבודה.
השעה הייתה כבר עשרה לשבע.
הלכתי למטבח ושתיתי כוס מים,אחרי זה לקחתי את השקית עם הדברים שלי ויצאתי לכיוון הבית של ביל.
בתוכי כולי בערתי,לא רציתי ליראות את הבן אדם הזה יותר.
מצד אחד עדיין אהבתי אותו,אבל מצד שני שנאתי אותו בצורה לא נורמאלית!
לא יכולתי לבחור צד,לאהוב או לשנוא,העדפתי פשוט לשכוח אותו.
אבל עכשיו אני לא יכולה לשכוח אותו,אני אצתרך ליראות אותו כל יום שעות נוספות אחרי בית ספר!
כל עוד הייתי שקועה במחשבות שלי,כבר הגעתי לבניין שביל גר בוא.
ניגשתי לדלת של הבניין וכבר משכתי את ידי אל הדלת,כשפתאום הדלת נפתחה.
מאחורי הדלת עמד ביל כולו מתנשף כאילו רץ עכשיו.
"ביל מה קרא לך?"
"אהה...מצטער,אני רציתי ללכת לפגוש אותך וכמו שאת רואה..לא הספקתי.."
"לפגוש אותי?למה?"
"אההםםם...למקרא שאת לא יודעת איפה אני גר..."
ביל ידע מצויין שאני יודעת טוב מאד איפה הוא גר,למה הוא רצה לפגוש אותי?
מוזר...
נכנסנו לבניין וביל הלך לכיוון המעלית ולחץ על הלחצן.
אני הלכתי לכיוון המדרגות והתחלתי לעלות.
"היי סנד חכי!"
הספקתי לעלות קומה שלמה וכבר לא ראיתי את ביל אבל בכל זאת צעקתי לו בכעס
"א-ל תיקרא לי ס-נ-ד !!!"
"אהםם...מצטער!"
הוא רץ מהר אחרי וכשהגיעה אלי,נעמד לידי ושאל
"למה את לא רוצה ללכת במעלית צריך לעלות 6 קומות!"
"אה..עזוב,אני מעדיפה לעלות ברגל.."
האמת שבכלל לא רציתי לעלות 6 קומות,אבל בגלל מה שקרא לי ליפני שבוע,נתקעתי במעלית.העדפתי לעלות ברגל.
וגם לא רציתי להיות עם ביל באותה מעלית.
ביל לא שאל יותר שאלות,שתינו פשוט עלינו במדרגות.
מידי פעם ביל הסתכל אלי וחייך.
ואני הסתכלתי עליו ועשיתי פרצוף עצבני.
למה הוא פתאום ניהיה כזה נחמד אליי?
הוא כל כך לא התייחס אלי ואפילו השפיל אותי מאד.
ועכשיו פתאום הכל התהפך,ממש מוזר..
סוף סוף הגענו לקומה השישית,הייתי די עייפה אחרי זה.
לא הייתי רגילה לעלות שש קומות..
ביל ניגש לדלת של הדירה שלהם ופתח את הדלת.
הוא הביא לי להכנס ראשונה וחיכה שאני אעבור.
כשנכנסתי הוא נכנס בעצמו וסגר את הדלת.
דבר ראשון שאלתי אותו איפה השירותים.
ליפני שהלכתי לשירותים אז הסתובבתי קצת בדירה שלהם.
הדירה שלהם הייתה דווקא ממש גדולה,אפילו יותר מהבית שהיה לנו מקודם.
היה להם סלון ענק עם פלאזמה ענקית על הקיר.
היה להם גם מסדרון ארוך, שבוסופו היו השירותים.
ראו שאת הבית שלהם עיצב מישהו מקצועי,הכל היה מושלם.
הכל התאים אחד לשני,הקירות השטיחים הנברשות,התמונות וכל הפריטים בבית שלהם.
ואפילו הידית של השירותים הייתה מושקעת, בצבע זהב ועם עיטורים יפים בסוף.
כשגמרתי לבחון את הדירה שלהם נכנסתי לשירותים ומאד הופתעתי.
השירותים היו ממש ענקיים!
הם היו יותר גדולים מהסלון שלנו...
רק כשיצאתי מהשירותים,פתאום שמתי לב שהכל שקט מאד.
"אהה...ביל?!.."
"כן סנד,מה?"
"אל תיקרא לי סנד!"
"אהה זה מה שרצית להגיד?"
חייכתי ואמרתי "לא...רציתי לשאול,מי בבית חוץ ממנו?"
"אף אחד"
האמת שקצת נלחצתי,אולי הוא רוצה להרוג אותי?
אולי הוא רוצה לנקום בי על מה שעשיתי לחברה הפרחה שלו?
בגלל זה הוא מתנהג אליי כל כך נחמד!
"ומתי ההורים שלך יחזרו?"
"הם נסעו לחופש למשך שבוע"
ממש נלחצתי,אין אף אחד בבית, הוא בטח יהרוג אותי..
"טוב סנד..אהה סנדי..בואי לחדר שלי נחתיל לעשות את העבודה,יש המון מה לעשות"
"למה אתה כל הזמן רוצה ליקרוא לי סנד!?"
"סתם.."
"כן ולמה אף פעם לא קראת לי ככה קודם? למה את כזה נחמד אלי פתאום?"
"טוב סנד..י בואי נתחיל את העבודה"
"רק שתדע,אם תנסה להרוג אותי אני אתקשר למשטרה.."
כשאמרתי את זה,הוא הפסיק לחפש משהוא בתיק שלו והעלה באיטיות את המבט שלו אלי.
הוא בהה בי מספר שניות ואז התחיל לצחוק,צחוק מתגלגל.
"מ...מה אמרת?" הוא אמר תוך כדי ניסיון לחנוק את הצחוק שלו.
"אם תנסה להרוג אותי אני אתקשר למשטרה.." אמרתי שוב.
"חחחח למה שאני אנסה להרוג אותך.."
האמת כשחשבתי על זה בפעם השנייה זה באמת היה ניראה מצחיק.
הסתכלתי עליו וגם התחלתי לצחוק.
הוא מצא משהוא בתיק שלו ואחר כך הלכנו לחדר שלו.
החדר שלו היה יותר גדול מהחדר שלי לפחות פי 3..
בחדר עמד מחשב עם מסך ענקי,2 ארונות גדולים מיטה,וגם 2 ספות..
"וואו...ביל..אחלה חדר.."
"תודה"
התיישבתי על אחת הספות,והמשכתי לבחון את החדר.
אחרי כמה שניות ביל ניגש אלי וישב לידי.
"סנד,אהה...סנדי[עשיתי פרצוף מעוצבן] אני רוצה להגיד לך משהוא חשוב.."
"כן,מה?"
הוא הסתכל למטה ואז שוב אליי.
הוא קצת תהה,ולבסוף הביט בי ואמר:
"סנד,אני חייב להגיד לך משהו חשוב.."
פרצופו נהיה פתאום רציני,הוא הביט לתוך עניי,ואני התחלתי קצת להילחץ.
הוא פתח את פיו והתחיל לדבר...
מכווה שתגיבו!!!!!!!1 פלייז...אני יודעת יצא חרא...אז תגידו לפחות שזה חרא...
בי ביי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl