בפרק הקודם:
הוא הסתכל למטה ואז שוב אליי.
הוא קצת תהה,ולבסוף הביט בי ואמר:
"סנד,אני חייב להגיד לך משהו חשוב.."
פרצופו נהיה פתאום רציני,הוא הביט לתוך עניי,ואני התחלתי קצת להילחץ.
הוא פתח את פיו והתחיל לדבר...
פרק 13
"אני אוהב אותך!"
לפתע הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה,
הרגשתי שאני נהית אדומה.
הייתי חלוקה,חצי אוהבת אותו,וחצי שונאת אותו.
ולפתע הרגשתי שאני נמשך לחלק שאוהבת אותו יותר..
לא יכולתי להישאר קרה,אבל הרגשתי משהו מוזר בזה שהוא אומר לי את זה.
אספתי את עצמי בידיים,ושוב עשיתי פרצוף אדיש ואמרתי:
"מה קרא נפלת בלילה מהמיטה? או שחברה שלך מריה ביקש שתפגע בי?
וחוץ מי זה,אם אתה חושב שתפגע בי ככה אתה טועה! כבר פגעת בי מספיק,
נכון,אהבתי אותך זמן כל שהוא,אבל לא עכשיו! אני יודעת שאתה עושה את זה סתם.
וזהו,עזוב אותי בוא נתחיל את העבודה"
"סנד...אבל אני רציני!"
גלגלתי את העניים שלי למעלה ואמרתי.."טוב עצבנת אותי...אוקיי,אם אתה כל כך רוצה לקורא לי סנד...אז אני אצתרך לסבול את זה.."
התנהגתי כאילו הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי,פחדתי שהוא יפגע בי שוב.
ישבתי על הספה וביל ישב על הספה השנייה,הוא לקח את החומר וביחד התחלנו למיין מה צריך ומה לא,אני הקראתי חלק,ואז הוא הקריא חלק וככה המשכנו..
התחלתי להרגיש עייפה ושהעניים שלי נעצמות..ואז לא זכרתי כלום..
הרגשתי שאני במיטה שלי,מכוסה בסמיכה שלי וישנה על הכרית שלי,
תוך כדי שינה התחלתי לחשוב,רגע אני לא זוכרת שחזרתי מביל הביתה!
פתחתי את העניים שלי וקמתי בחדות.
רגע אני עדיין בבית של ביל!
שכבתי על הספה הייתי מכוסה בסמיכה וגם הייתה לי כרית.
לקחתי מהר את הפלאפון שלי לבדוק מה השעה.
כשראיתי את השעה הייתי בשוק
מה כבר 4 בבוקר!!?
"בילל!!!!" צעקתי
ראיתי את ביל מסתובב מצד לצד במיטה שלו
"ביל למה לא הערת אותי!"
הוא התיישב על המיטה וגירד את העניים שלו
הוא הביט בי במבט חצי ישן ולקח לו כמה שניות להתעורר
"ביל למה לא הערת אותי?"
"אה..כי למה להעיר אותך?כשישנת היית ניראת כמו מלאך,היה חבל לי להעיר אותך,
וגם לא ראיתי אותך אף פעם מחייכת אלי,אבל בחלום שלך כמעט כל הזמן חייכת,היה חבל לי להעיר אותך"
"אבל בטח אמא שלי נורא דואגת לי!היית צריך להעיר אותי!"
קמתי מהספה וקיפלתי את השמיכה שהייתי מכוסה בא.
מתחתי קצת את החולצה שלי ופחות או יותר סידרתי את השיער שלי.
אספתי את הדברים שלי לשקית ופניתי לכיוון היציאה.
"סנד לאן את?"
"אני הולכת הביתה"
"השתגעת!? 4 בבוקר!"
"כן,טוב שאתה יודע.אני לא נשארת לישון אצלך"
"אבל מסוכן עכשיו!"
לא הקשבתי לו,פשוט פתחתי את הדלת והלכתי.
הפעם ירדתי במעלית,פחדתי להתקע במעלית שוב כמו פעם שעברה,אבל יותר מי זה לא רציתי לרדת עכשיו 6 קומות.
יצאתי החוצה,בחוץ היה קריר,הפנסים דלקו אבל ברחוב לא היה אף אחד.
ההרגשה הייתה די מפחידה.
אני לבד ברחוב,ומי יודע איזה אנשים מסתובבים בשעה כזאת..
הלכתי בתמהה,וכל הזמן הבטתי לצדדים.
כשלפתע פתאום שמעתי צעדים מאחורי.
בגופי עבר גל של קור,הרגשתי שיותר ויותר קשה לי לנשום.
פחדתי להסתובב אחורה,אבל התחלתי ללכת יותר מהר.
הצעדים נשמעו יותר ויותר קרובים,עד שלבסוף היו כבר מאד קרובים.
ברגע הזה התחלתי לרוץ בכל הכוח.
מי שהיה מאחורי התחיל גם כן לרוץ.
הרגשתי שהלב שלי עכשיו ייפול לתחתונים.
נזכרתי בכל מיני סרטים שראיתי עם מיקרים דומים.
פחדתי ליפול עכשיו או שפתאום יפתח לי הסרוך,אבל עדיין המשכתי לרוץ.
הצעדים קצת התרחקו ואני קצת האטתי בריצה שלי.
ופתאום אחרי מס' שניות משהוא תפס אותי מאחור.
באותו רגע קפאתי במקום,ולא יכולתי לנשום.
הרגשתי איך הידיים של מי שתפס אותי מתחילות ללחוץ על כתפי יותר ויותר.
אספתי בתוכי אומץ וסובבתי באיטיות את הראש לאחור.
מאחורי עמד אדם גבוהה ורחב.
זהו חשבתי,זה הסוף שלי,או שיותר גרוע מכך.
הבן אדם הזה תפס אותי בידיים והוביל אותי לאן שהוא.
נאבקתי בו הכי חזק שיכולתי.
ניסיתי לבעוט ולנשוך אותו,אבל הוא היה ממש חזק ואפילו לא הצלחתי לפגוע בו.
ראיתי שהוא מוביל אותי לאיזה סמטה חשוכה,אני התחלתי לצעוק בכל הכוח
"הצילו!! מישהו תעזרו לי!!"
אבל ברחוב לא היה אף אחד.
חשבתי שזה כבר הסוף שלי אבל עדיין ניסיתי להיאבק בו,למרות שזה היה חסר תועלת.
יותר ויותר התקרבנו לסמטה החשוכה,ואני לא יכולתי לעשות כלום.
נשאר לי רק לצפות לנס..
תוסיפו תגובות מי שאהב,וגם מי שלא....(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl