**The story i want to tell**

בפרק הקודם:

באמצע הלילה הרגשתי שאני צריכה לשירותים.

נורא לא היה לי כוח לקום,אך לבסוף בלא ברירה קמתי.

ישבתי על המיטה שלי והנחתי את הרגליים על הרצפה,אחרי מס' שניות פתאום הבנתי שהרגליים שלי מונחות על משהו שכלל לא מרגיש כמו "רצפה"

ואז גם הבנתי שמה שהיה מתחת לרגליים שלי זז.

קפצתי ממקומי לעבר המתג של האור.

ומיהרתי להדליק אותו.

ברגע שהאור בחדר נדלק,נעמדתי המומה במקומי,ולא ידעתי איך להגיב..

פרק 17

"ב..ביל?! מה אתה עושה כאן!" אמרתי בגמגום.

הוא הרים את מבטו אלי ושפשף את עניו.

הוא הסתנוור קצת מהאור שהדלקתי בפתאומיות וכיווץ את מצחו.

"סנדי,אני חייבת להגיד לך שאני מצטער.."

"מה אתה עושה באמצע הלילה בבית שלי,ואפילו בחדר שלי,ליד המיטה שלי!?"

"הדלת הייתה פתוחה אז נכנסתי,לא רציתי להעיר אותך אז נשכבתי ליד המיטה שלך"

"עוף מכאן! אני לא רוצה לראות אותך! אני שונאת אותך!"

"סנדי,אני באמת מצטער,אני אוהב אותך באמת,נכון זה היה טיפשי מצדי"

"אה..אתה חושב שזה טיפשי?זה בכלל לא,כי לשחק ברגשות שלי זה בכלל לא טיפשי! עכשיו צא מפה אני לא רוצה לראות אותך!"

"סנדי אבל עכשיו אמצע הלילה לאן את רוצה שאני אלך?" אמר ביל בקול מתחנן.

"לא איכפת לי!" עני בקרירות.

הוא קם ממקומו ופנה אל הדלת

"סנדי אני באמת מצטער,בבקשה תסלחי לי,אני אוהב אותך מאד,את לא יודעת עד כמה!"

"אני כבר לא יכולה להאמין לך,אולי התערבת שאחרי כל זה אני שוב אחזור אלייך!? אהה?

על מה הפעם?על התחתונים של ג'ון!?" אמרתי בכעס

"אז מה את רוצה להגיד לי שאנחנו יותר לא ביחד?"

"אחרי מה שעשית לי אתה עוד שואל?אם לא הבנת אז,לא! אנחנו לא ביחד! אני שונאת אותך!"

 ברגע שאמרתי את זה,פתאום ראיתי שעניו מתחילות להיפך לאדומות,הוא הביט בי במבט מאיים ומוזר,כאילו הוא רוצה להגיד משהו,מבט שגרם לצמרמורת בגופי.

בעניו היה משהו מיוחד,משהו הדאיג אותי,לעולם לא הביטו בי ככה.

מאד נלחצתי,דחפתי אותו החוצה וסגרתי את הדלת בחוזקה.

שמעתי איך הוא צועק לי מחדר המדרגות :

"את עוד תיראי! אנחנו ניהיה ביחד! אני אעשה הכל בשביל זה..!"

המילים האלו הדהדו בראשי מס' פעמים אחרי שהוא אמר את זה.

למה הוא התכוון? "הכל" ואם הוא באמת עושה את כל ההצגה הזאת כדי להראות לחברים שלו שאחרי מה שהוא עשה אני אחזור אליו? אבל מצד שני הוא נראה מאד רציני,במיוחד כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

והאמת שאני גם אוהבת אותו,יהיה לי מאד קשה לשכוח אותו.

חזרתי למיטה שלי והתכרבלתי בשמיכה.

מול עניי עדיין ראיתי את עניו העצובות של ביל ובראשי הדהד מה שהוא אמר.

מוזר,אבל בעניו היה משהו מוסתר,משהוא הפחיד אותי כשהסתכלתי עליו.

הזכיר לי את  המבט של כל האנשים המשוגעים האלו בסרטי אימה.

נאבקתי עם המחשבות על ביל,אבל לא הצלחתי להוציא מתוכי את הפחד שחדר אלי מתוך עניו.

לבסוף הבטתי בחלון,הפנס ליד הבית שלנו כמו תמיד לא פעל.

אור הירח חדר דרך החלון והתפזר על קירות חדרי.

ניסיתי להתרכז בשמיים,בירח,בכוכבים, אך מול עני רק עמד מבטו של ביל.

אני לא יודעת למה,אבל הרגשתי כאילו משהו נורא הולך ליקרות,לא יודעת מה,אבל זה נורא הפחיד אותי.

הייתי כבר כל כך עייפה שלבסוף עניי נסגרו מתוך עצמן,התכרבלתי כולי בתוך הסמיכה ונרדמתי.

הלכתי ברחוב החשוך,לא היה כלל אורות חוץ מאור הירח שהעיר קלות את הכביש.

הרגשתי איך אני מתחילה לקפוא,אך לא היה לי משהו להתכסות איתו.

הרגשתי חסרת אונים,מבוהלת,לא היה בכוחי לעשות כלום.

שמעתי ברקע רעשים מוזרים.

נלחצתי אבל הסטתי את מבטי לשמיים,הירח היה מלא,היה מעט כוכבים.

לפתע הרגשתי שמשהו בוהה בי.

הורדתי באיטיות את ראשי והסתכלי קדימה.

פתאום ראיתי שממש מולי עומדות שתי עניים ירוקות ענקיות ומפחידות בצורה לא מתוארת.

העניים מאד הזכירו לי את עניו הירוקות של ביל. פניתי ללכת אך ראיתי שגם מאחורי יש את אותם העניים.

הסתובבתי אך גם שם הם היו. ובעצם לכל מקום שלא הסתכלתי הם היו שם.

פתאום הרגשתי יד קרה מונחת על צווארי.

הסתובבתי וראיתי את אותם העניים ופרצוף בלתי מזוהה,

ראיתי חיוך על פניו של אותו יצור ומעד לחיוך יצאו ניבים חדים שהתקרבו לאט אלי.

התחלתי לצעוק בקולי קולות כשלפתע..

מצאתי את עצמי במיטה שלי,כולי נטפתי זיעה קרה,מתנשפת בכבדות וליבי פעם בחוזקה.

אמי ישבה לצידי וליטפה על ראשי.

"סנדי זה היה רק חלום מותק,תרגעי,ואם כבר התעוררת,אז כדאי לך להתחיל להתארגן לבית הספר"

היא נישקה אותי ויצאה מהחדר.

קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים.

שטפתי את פני והתחלתי להתארגן לבית הספר..

יצאתי מהבית והלכתי לכיוון בית הספר לפתע שמעתי מישהו צועק לי

"סנדי עצרי! חכי רגע!"

הסתובבתי וראיתי שזה היה ג'ייק שרץ לכיווני.

הוא נעצר לידי,ואז חיבק אותי בחוזקה.

"ג'ייק מה קרה?"

"לא כלום,פשוט רוצה לחבק אותך בפעם האחרונה"

"מה? למה בפעם האחרונה?"

"לא סתם..."

"אז למה את אומר את זה?"

"לא משנה,תקשיבי דיברתי עם ביל,והוא שכנעה אותי לעשות משהו והוא אמר שזה יהיה לטובתך,את אומרת שזה כדאי לי?"

"אהה..אם אתה אומר שזה משהו טוב אז למה לא?"

הוא חייך,והינה את ראשו

"אוקיי" הוא אמר וחייך חיוך מסתורי.

אחר כך הוא רץ בחזרה לעבר הבניין שבוא הוא גר.

 מוזר חשבתי לעצמי,אבל לא הבנתי למה הוא חיבק אותי בפעם האחרונה?

הוא נוסעה לאן שהוא? ממש מוזר...

ומעניין מה הסתיר החיוך שלו?הוא לא מסתיר ממני כלום.

הוא החבר הכי טוב של המשפחה שלנו.

הוא בעצם  כאילו החליף את אבא שלנו בצורה חלקית..

סוזי בילתה  איתו המון זמן,הוא עזר לה בשעורי בית,צחק איתה,בעצם מה שאבא שלי היה עושה בימים הטובים..

היינו יוצאים הרבה פעמים לטייל ביחד,אוכלים ארוחת ערב ביחד.

הוא ניהיה ממש קרוב אלינו,לעולם לא היה לנו כזאת קירבה עם אדם שנחשב בעצם "זר" בשבילי.

אני זוכרת איך פגשתי את ג'ייק,אחרי שגנבו לי את הארנק והרביצו לי

מכה חזקה בראש שגרמה לי ליפול על כל הזכוכיות ההן,ובכלל גם להתעלף.

אחרי כל זה הוא מצא אותי ועזר לי להגיעה הביתה.

ואחר כך נתקעתי במעלית והוא הזעיק עזרה..

אני זוכרת איך בהתחלה התייחסתי לג'ייק מאד בשליליות,אבל עכשיו אני מבינה שהוא בחור נורא טוב.

ואני כבר לא מתארת את חיי בלעדיו.

בעודי הייתי שקועה בזיכרונות,הגעתי לבית הספר.

נכנסתי לכיתה ביחד עם המורה.

ישבתי במקומי וסרקתי את הכיתה בחיפוש אחרי ביל.

אוי לא,הוא לא הגיעה היום.

אני מכווה שלא קרה שום דבר,אחרי החלום שלי ,ובכלל אחרי איך שהוא התנהג אתמול,אפשר לצפות ממנו לכל דבר.

הרגשתי שמשהוא רע קרא,אבל לא ידעתי למה לצפות.

הייתה לי מן הרגשה עוקצת,הרגשתי פתאום שאני חיה בסרט אימה.

אני לא יודעת ממה נבעו כל המחשבות וההרגשה  הזאת.

כי בעצם מה כל כך נורא יכול ליקרות?

נשמע הצלצול של ההפסקה וג'ס ניגשה אלי.

"היי סנד,איפה היית אתמול?"

"אה..היי ג'ס,בבית.."

"ראיתי אותך במסיבה ואז פתאום נעלמת.."

"כן..את יודעת למה.בגלל ביל,אמרתי לו שאני זורקת אותו ושאני שונאת אותו,וגם העפתי לו את הסוודר של ג'ון לפרצוף"

"אהה כן? לא חשבתי שאת מסוגלת לעשות את זה..אבל באמת מגיעה לו"

"וגם את יודעת,אתמול באמצע הלילה התעוררתי ומצאתי את ביל ישן ליד המיטה שלי,

אמרתי לו לעוף,אבל ליפני שהוא הלך הוא הביט בי בכזה מבט,אני רואה אותו עד עכשיו מול העניים שלי,ואפילו היה לי סיוטים בלילה בגללו"

"מה? בגלל המבט שלו?"

"כן..לא סתם מבט..לא יודעת,אף פעם ואף אחד לא הביט בי ככה,מצד אחד מבט עצוב ומרחם,אבל מצד שני מבט שגרם לי לפחד,וגם הוא אמר לי:"את תיראי אנחנו עוד ניהיה ביחד" והוא אמר לי המון פעמים שהוא אוהב אותי.

"אולי הוא באמת אתאהב בך? נכון שהוא התערב עלייך בגלל סתם שטות,אבל מאז ניראה לי שהוא אתאהב בך באמת,וגם את אוהבת אותו,תודי"

"לא נכון,אני שונאת אותו.."-ג'ס הביטה בי במבט שובב-

"שונאת אותו..? סנדי,תודי,זה ברור שאת אוהבת אותו.."

"טוב את באמת צודקת...אבל מה אני יכולה לעשות.."

פתאום הרגשתי את הפלפון שלי רוטט,הוצאתי אותו מהכיס וראיתי שאמא שלי מתקשרת.

"כן אלו אמא מה נשמע?"

שמעתי את אמא שלי נאבקת עם הבכי שלה,ותוך כדי מנסה להגיד לי משהו..

"סנדי משהו נורא קרא.." היא אמרה בקול חנוק.

"מה? אמא מה קרא!"

היא בכתה,אך תוך כדי הבכי הצליחה להוציא מפיה:

"סנדי,ג'ייק תלה את עצמו!"