בהתחלה חשבתי שלא הבנתי נכון
"מה?!"
"ג'ייק תלה את עצמו!"
כששמעתי את זה בפעם השנייה הבנתי ששמעתי טוב.
כדור צמר נתקע בגרוני ולא הצלחתי אפילו לבלוע את רוקי.
בקושי נשמתי,הרגשתי איך דמעות מצתברות בתוך עניי.
ואחר כך מחליקות על לחיי.
שמעתי את אמא שלי אומרת לי דרך הפלפון בקול רועד:
"סנדי בואי הביתה,אנחנו צריכות ללכת להלוויה.. "
-ניתוק-
הכנסתי את הפלפון בחזרה לכיסי וניגבתי את הדמעות.
"סנד מה קרא?"שאלה בדאגה ג'ס
לא עניתי לה,גם לי לא ידעתי מה לענות,וגם כי לא יכולתי להוציא מילה מהפה.
פשוט אספתי את הדברים שלי,לקחתי את התיק שלי,ויצאתי מהכיתה.
"סנד,לאן את?יש עוד שתי שיעורים!"
לא עניתי,רק ניגבתי שוב את הדמעות והלכתי לכיוון היציאה מבית הספר.
בזמן האחרון היו הרבה דברים שגרמו לי לבכות,אבל זה הכי נורא.
כבר לא היה איכפת לי מביל,לא היה איכפת לי שהוא גרם לי לאהוב אותו רק בגלל התערבות מטופשת.
רגע,ג'ייק דיבר היום על ביל..הוא אמר שביל שכנעה אותו לעשות משהו טוב בשבילי!
אני מקווה שזה לא קשור למה שקרא...
או שזה כן קשור,אולי זה מה שהרגשתי שהולך ליקרות.
הגעתי הביתה וראיתי את סוזי ואמא שלי בוכות.
הלכתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת.
הורדתי את הבגדים שלי תוך כדי שדמעות זולגות וזולגות מעניי ללא מעצור.
השארתי את הבגדים שלבשתי על הרצפה,עכשיו זה ממש לא עניין אותי.
הוצאתי בגדים שחורים מהארון,הוצאתי כל דבר שחור שראיתי בארון אפילו בלי להסתכל.
פניי היו מושפלות ועניי מוצפות דמעות שטשטשו את ראייתי.
לבשתי את הבגדים השחורים תוך כדי זה שאני נזכרת בכל הדברים הטובים שג'ייק עשה לי.
ממש התחרטתי על כך שלא הערכתי אותו,כשהוא היה חי לא התייחסתי אליו ברצינות,
ועכשיו כשהוא איננו אני מבינה כמה יהיה קשה לי להסתדר בלעדיו.
אמנם לא עבר זמן רב אחרי שהכרתי אותו,אבל אני והמשפחה שלי ממש נקשרנו אליו.
וגם נורא הצטערתי שלא הסכמתי להיות חברה שלו כשיכולתי.
קשה היה לי לתאר אותו בתור "חבר שלי" כי עד עכשיו הוא גם היה חבר שלי אבל בצורה שונה.
וגם רציתי שזה יישאר ככה,אבל עכשיו, אני מצטערת על זה.
לבשתי את הבגדים השחורים ויצאתי מהחדר.
אמי גם כן הלכה לארון שלה לחפש משהו שחור.
ואני הלכתי לארון של סוזי לעזור לה גם כן להתלבש.
חיפשתי,חיפשתי ומה שמצאתי היה רק מכנס שחור,לא היה לה שום בגדים שחורים.
הכל היה בצבעים כמו ורוד תכלת..לא יודעת איך היא יכולה ללבוש כל הזמן צבעים בהירים כאלו..
הלכתי לחדר של אמא שלי ואמרתי לה
"אמא,לסוזי אין חולצה שחורה.."
"אז תביאי לה את שלך.."
"ממ..."תהיתי קצת,זה יהיה ענק עלייה חשבתי,אבל בעצם את מי זה מעניין עכשיו,אחרי מה שקרה לחשוב על חולצה מטופשת.."
הוצאתי חולצה שחורה מהארון שכמובן הייתה גדולה על סוזי.
סוזי תהתה קצת,אבל לא אמרה כלום,היא הבינה שעכשיו זה באמת לא משנה.
החולצה הגיעה לה עד לברכיים,והיא הייתה גם כן מאד רחבה עלייה,זה היה ניראה ממש מצחיק,עד כדי כך שאפילו בזמן כזה נורא,העלתי חיוך על פניי.
כשכולנו היינו לבושות בבגדים שחורים,יצאנו מהדירה שלנו..
ירדנו במעלית ויצאנו לחצר,איפה עמדה המכונית של אמא שלי.
סובארו ישן,בצבע בורדו.
אף פעם לא נסעתי עם אמא שלי ברכב כי התביישתי שיראו אותי כמכונית הזאת.
אבל עכשיו זה הדבר האחרון שעניין אותי.
כמה סבלתי והלכתי בגשם לבית הספר,בבוץ ובקור, רק בגלל שהתביישתי שיראו אותי במכונית הזאת.
מה איכפת לי מה אחרים חושבים,אני אעשה מה שנוח לי וזהו.
רק כשקורה אסון מבינים שהדברים הקטנים שנראו לך מעוד חשובים,בעצם לא שווים כלום.
כמה דאגתי ללבוש שלי,ו"למה אנשים יחשבו עליי" עד כדי כך שפשוט הרסתי לעצמי חלק גדול בחיים.
זה נורא שאבדנו את ג'ייק אבל מותו גרם להבין לי משהו קטן ונורא חשוב.
שבעצם צריך לדעת להבדיל מה חשוב בחיים ומה לא,וגם להעריך את מה שיש לי,ולא לחכות שאני אאבד את זה ואז להתחרט על כך..
נכנסנו למכונית וישבנו במקומות.
אמא שלי לקחה נשימה עמוקה ואמרה בקול צרוד:
"הוא היה כל כך צעיר...למה הוא עשה את זה?"
לפתע באמת התחלתי לחשוב על זה,למה שג'ייק יתאבד?
החיים שלו היו ממש מוצלחים,הייתה לו עבודה טובה,רכב דירה,וגם הוא הוא היה מאד פופולארי בין הנשים,כולם אהבו אותו(לא רק נשים..) והוא היה אחד כזה,שמתחבר עם כולם.
לכל מקום שהוא לא היה הולך,היה פוגש אנשים שהוא מכיר.
תמיד היו עושים לו הנחות בחנויות וכד'.
בקיצור לא ראיתי שוב סיבה כזאת רצינית שיכלה לגרום לו לעשות דבר כזה נורא.
הוא היה אדם מושלם,מה יכל לגרום לו לכזה דבר?
פתאום נדלקה לי נורה במוח,קישרתי את הכל ...
קישרתי את מה שביל ומה ג'ייק אמרו,אל עצמי.
ביל בטח חשב שאני שונאת אותו כי אני אוהבת את ג'ייק,אז הוא שכנעה אותו להאתאבד.
נכון,ג'ייק אמר לי שביל שכנעה אותו לעשות משהו טוב למעני.
ואני אמרתי לו שאם זה טוב,אז שיעשה את זה.
אז בעצם ג'ייק התאבד בגללי!
"אמא זה קרא בגללי!" צעקתי פתאום.
"מה קרא בגללך?"
"ג'ייק התאבד בגללי"
"מה?למה נראה לך! אל תאשימי את עצמך! את לא אשמה!"
שתקתי לרגע והמשכתי לחשוב.
כן,זה בגללי,אבל איך ביל שכנעה אותו לעשות כזה דבר?
נראה לי שביל השתגע!..גם אתמול הוא היה ניראה לא נורמאלי..
המבט המפחיד הזה שלו אתמול,שכל כך חדר לתוכי,שאני עד עכשיו מרגישה צמרמורת ברגע כשמתארת אותו מביט בי שוב.
מה עבר על ביל?..
התחלתי ממש להילחץ..
ומה אם הוא ינסה לעשות משהוא לג'ס?
אם הוא יגלה שג'ס אמרה לי על העניין של ההתערבות?..
מה הוא יעשה לג'ס? הרי בעצם בזכות זה שג'ס אמרה לי שהוא סתם התערב עליי,
אני נפרדתי ממנו.
מה הוא יעשה לה..? ובכלל איפה הביל הזה עכשיו?
הוצאתי את הפלפון שלי מהכיס וחיפשתי את ביל ברשימת אנשי הקשר שלי.
ב...ב...או הינה ביל!
לחצתי על "התקשר"
וחיכיתי לתגובה.
אך ללא שום מענה,חייגתי שוב,ושוב אך ביל לא ענה.
איפה הוא יכול להיות?
אני צריכה להזהיר את ג'ס מפניו.
חייגתי את המס' של ג'ס אך היא לא ענתה גם כן..
חייגתי שוב ושוב...היא לא ענתה..התחלתי נורא להילחץ,אבל לא ידעתי מה לעשות.
מקווה ששום דבר לא קרא לה,אחרת אני כבר לא אדע מה לעשות,איבדתי את ג'ייק ואני לא רוצה לאבד גם את ג'ס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl