**The story i want to tell**

פרק 21

באותו רגע סנדי איבדה כל תיקווה..מה אעשה? חשבה לעצמה.

היא הסתובבה בעודה רועדת אל שני הבריונים האחרים שישבו בצידה השמאלי,הם היו שריריים וגדולים,לא היה לה שום סיכוי,היא בלעה את רוקה,וכמעט שלא נשמה.

 היא ניסתה לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה,ואז לפתע נזכרה סנדי,רגע הפלפון!

היא לקחה את הפלפון לצד,ובשקט חייגה אל אמא שלה,וברגע ששמעה שבצידו השני של הקו נשמע קולה של אמא "הלו"

היא שאלה את אחד הבריונים:

"לאן אתם לוקחים אותי?"

"לא עניינך! תפסיקי כבר לשאול שאלות!" הוא ענה לה בכעס.

"תגיד לה,מה זה משנה היא גם ככה לא יכולה לברוח" אמר אחד מהם.

"טוב אם את כל כך רוצה לדעת,את יכולה לשמוח! את הולכת לצרפת!"

ממ...ממ.ה....ממה?! מלמלה סנדי בשקט.

לצרפת?! מה הם יעשו לי שם?מה הם רוצים ממני!?

"בבקשה מישהו תעזרו לי" צעקה סנדי בשביל שאמא שלה תבין מה קורה.(הרי היא התקשרה אליה)

"את יכולה להמשיך  לצעוק,לא יעזור לך כבר כלום" ענה לה אחד מהם.

סנדי ישבה כמשותקת,ללא קול וללא תזוזה.לא היה לה שמץ של מושג מה היא תעשה,וגם זה שאמא שלה תדע שחטפו אותה לא יעזור,מהי כבר תעשה?למשטרה לא איכפת..

"אא..אבל מה תעשו לי?" שאלה סנדי בקול רועד.

"תגידי לא נמאס לך לשאול שאלות?אם את כל כך רוצה לדעת,אנחנו עוסקים בשכר בנשים! מרוצה?" ענה לה הנהג בקול לועג.

סנדי הרגישה איך הראש שלה התחיל להסתחרר,איך ענייה משחירות,ואיך ליבה דופק בחוזקה.

עורה נהיה לבן וחיוור והיא אף לא יכלה להוציא מילה מפיה.

סנדי פשוט ישבה בשקט ללא כל תזוזה וציפתה אולי לנס כל שהוא שיקרא...

"בואו נעשה עוד תחנה אחת היום לפני שאנחנו טסים לצרפת?נוכל להרוויח עוד סכום מכובד של כסף" אמר הבריון שישב במושב הקדמי ליד הנהג.

"רעיון טוב" ענו לו האחרים.

תחנה?של מה? להרוויח כסף?..

צמרמורת עברה בגופה של סנדי והיא בלעה את רוקה בקול.

הרכב עצר במקום כל שהוא וכולם יצאו מהרכב.

אחד מהבריונים תפס את סנדי חזק בשתי ידיה וגרר אותה בכוח לבניין כל שהוא.

הוא הכניס אותה לחדר שהיה ריק מרהיטים והצבע על הקירות התקלף והראה סימנים של יושן.

הוא זרק אותה על הרצפה בחוזקה וצעק למישהו מעבר לדלת.

"תביאו את הבגדים"

אחרי מס' שניות הופיע מישהו שמסר בידיו משהו שיהיה ניראה כמו בגד ים.

הוא הושיט לסנדי את זה ואמר: "קחי תלבשי את זה,אם עוד 5 דקות אני אחזור ואת לא תהיה  לבושה,אני אלביש לך את זה בעצמי"

סנדי הושיטה את ידה הרועדת ולקחה את הבגדים.

היא "פרסה" את הבגד כדי לראות בכלל מה זה.

היא בלעה את רוקה בקול והביטה על הבגד.

"ממ..ממה?  זה בגד?..זה נראה יותר חתיכת בד..."  מלמלה סנדי לעצמה בקול רועד.

היא הביטה על "הבגדים" והרגישה איך בגופה עוברת צמרמורת.

זה היה מן חוטים שמחוברים לחתיכה קטנה של משולש,ואז עוד פיסת בד שהייתה אמורה להיות חזייה,יחד עם זה הייתה גם מן גלימה של בד משתקף שנקשרה סביב הצוואר.

"ממ..ה ממה את זה אני אלבש!?" אמרה סנדי בגמגום בעודה בוהה בבגדים במבט לא מתואר.

היא התחילה להוריד ברעדה את בגדיה,היא השאירה את הסוודר וניסתה ללבוש את אותה "החזייה" ואחר כך את "התחתונים" .היא לבשה את הבגדים אך מעל שמה את המכנס שלה ואת הסוודר שלה.

סנדי הייתה מבוהלת עד מוות,היא הייתה כמו משותקת,היה לה קשה לעכל את המציאות.

אחרי בארך דקה נכנס אותו הבריון שהביא אותה לחדר.

"נו התלבשת כב..מה!? את עדיין לא לבושה!!"

"לבשתי את מה שהבאתה לי"

"אני לא רואה!"צעק לה בכעס.

"אההםםם זה מתחת לסוודר.." אמרה סנדי בקול חנוק בזמן שהיא פתחה קצת את הרוכסן והראתה לו שהיא כן התלבשה.

"יופי תורידי גם את הסוודר"

"ממה...? לא! אני לא רוצה!"

"אהה נכון שכחתי...ברוס תביא לי בבקשה מזרק,אני צריך לעשות לה זריקה!,אבל מהר היא צריכה לצאת לעבודה כבר!"

סנדי בהתה רגע באיש,ואז רצה לפינה של החדר ונדחסה בה.

"לא אני לא רוצה! בבקשה תעזבו אותי! בבקשה לא!" אמרה סנדי בקול מתחנן ומעניה ירדו דמעות..

"אוי שתקי כבר!" אמר האיש בקול חסר רגש.

"נו ברוס איפה אתה!?" צעק לעבר הדלת.

אחרי מס' שניות נכנס אדם צנום ובידו מזרק.

"או סוף סוף הגעת!"

סנדי רעדה מפחד בפינת החדר,היא לעולם לא הרגישה כזאת חסרת אונים,היא עצמה את ענייה וקיוותה שברגע שתפתח אותם תמצא עצמה ישנה במיטתה.

סנדי פתחה את ענייה ו...

זה אכן לא היה חלום! לא!...האיש התקרב לעברה עם המזרק וסנדי התחילה לצעוק.

"בבקשה לא! לא!..."

"אל תדאגי זה לא יהיה כואב....." אמר האיש בקול מצחקק.

הוא תפס את ידה של סנדי ותקע את המזרק לתוכה.

האיש תפס את סנדי בשתי ידיה ואמר "עכשיו צריך לחכות כמה דקות עד שהסמים ישפיעו".. שוב התחיל לצחוק בלעג.

אחרי מס' דקות סנדי התחילה להרגיש סחרחורת,"איפה אני"...מלמלה בשקט.

"את רואה אמרתי לך שזה כלל לא כואב" אמר האיש בלעג.

הוא הרים את סנדי מהרצפה ותלש את הסוודר והמכנס ממנה,וזרק אותם על הרצפה.

הוא שם לה את חתיכת הבד השקופה על הצוואר והוציא אותה מהחדר.

הוא הוביל אותה לאורך מסדרון אפל,וסנדי נגררת אחריו בחוסר רצון כאשר היא נופלת מצד לצד בחוסר שיווי משקל. משם יצאו לחדר ארוך שבשני צדדיו היו מן "תאי הלבשה" ועל הכניסה לכל תא היה תלוי וילון,על הוילון היה מודבק דף עם מס' מעליו.

הוא הכניס את סנדי לתא שהיה רשום עליו "10".

"יופי את מס' 10,אומרים שזה מס' טוב!"הוא אמר  והתחיל לצחוק צחוק זומם.

סנדי ישבה על רצפת התא,ראשה מסתחרר ושכלה מעורפל.

לפתע לחדר נכנס גבר בארך בשנות ה 40 ובידו אחז חתיכת נייר.

"או יופי את מס' 10!" אמר האיש בשמחה,נכנס לחדר וסגר את הוילון אחריו.

הוא ניגש לסנדי שהייתה "מנותקת" מהמציאות והתחיל לגעת בגופה.

כשלפתע נשמעו צעקות : "מה?! 400 אלף דולר!?" ושנייה אחרי זה נשמעו שורה של יריות שנורו את כל הכיוונים.

הגבר שנכנס לתאה של סנדי  התרומם ממקומו והוציא את ראשו מהתא "מה הולך כ.." לפני שהספיק לסיים את משפטו,בראשו פגע כדור, ראשו התפוצץ ודם עף לכל עבר ופגע גם בסנדי..

נשמעו עוד צעקות של נשים וגברים,ויריות לא נפסקות.

אחרי בארך 5 דקות הכל נהיה שקט,כל הרצפה,התקרה,והתאים היו מכוסים בדם.

מעל כל זה עמד אדם לבוש בשחור שהחזיק רובה מסוג אם 16.

הוא עבר בין כל התאים וחיפש אנשים שאולי סרדו.

הוא הציץ לתאה של סנדי,אך משום ששכבה על הרצפה ללא תזוזה ועל פניה היו טיפות של דם,החשיב אותה כמתה.

 אחרי שעתיים מצאה עצמה סנדי שוכבת על הרצפה,לבושה בבגדי זנות,וכל גופה קפוא.

היא התרוממה ממקומה והביטה על המראות הנוראיים שהיו סביבה.

היא הביטה על האיש ששכב על רצפת התא, ללא ראש וכל שכלו שפוך ביחד עם כמויות אדירות של דם על הרצפה.

. "אהה!!" צעקה סנדי ברגע שראתה את הזוועות שמסביבה.

היא עברה ברעד מעל האיש ששכב על רצפת תאה ללא ראש,והרגישה בחילה נוראה ברגע שהבינה את הנעשה, היא בלעה את רוקה בקול וכיווצה את פניה מרב גועל.

היא  מצאה עצמה עומדת על עקבים כמעט ושלא לבושה וקפואה,בחדר מוצף בדם והמוני גופות זרוקות על רצפת החדר.היא הזדעזעה ממה שראתה במיוחד שהיא לא הבינה מה קורה לה ומה היא בכלל עושה כאן.

היא עמדה  מספר דקות במקומה ושפשפה את ידיה אחת בשנייה במטרה להתחמם לפחת קצת.

בזמן שעשתה זאת היא ניסתה להיזכר בכל מה שקרה,שכלה עדיין היה מעורפל מכמות הסמים שקיבלה והיא לא הצליחה להיזכר בשום פרט.

היא הלכה לאורך החדר כשלפתע ראתה שאחת מהגופות הזרוקות על הרצפה מאד מוכרת לה.

היא החליטה להתקרב אליו ולנסות לזהות את פניו.היא התקדמה בצעדים קטנים לעבר הגופה אך כשהייתה כבר קרובה הרגישה בחילה עזה והיא הסתובבה בחדות והתרחקה מהמקום.

היא עמדה מס' שניות על מקומה  ואז קבעה שהיא חייבת לזהות את הגופה הזאת.

היא התקרבה שוב בצעדים איטיים לכיוון הגופה בעודה נאבקת עם הבחילה העזה שתקפה אותה,היא נעמדה  ליד הגופה והתקרבה לעבר פניו.

סנדי כיווצה את פנייה והרגישה שעוד רגע היא תקיא.בגופה עברה צמרמורת ו"כדור צמר" נתקע בגרונה.

היא התרכזה בפניו וניסתה להיזכר היכן ראתה את אותו האדם.

 כשלפתע אחרי מס' שניות ההכרה פגעה בה:"נזכרתי! האיש הזה הביא אותי לכאן!" צעקה בקול.

יחד עם זאת היא נזכרה איך הכניסו אותה למכונית ואת הדברים שאמרו לה אותם הבריונים "אנחנו עוסקים בשכר בנשים.." כשנזכרה בכך ליבה התחיל לדפוק בחוזקה ונשימתה התגברה.

.

היא הסתובבה בחדר בעודה לא יציבה על רגליה ועדיין חסרת שיווי משקל ,רגליה מלאות  בדם שהציף את הרצפה והיא מנסה להבין מה קורה לה,ומה ההרגשה המוזרה הזאת שיש לה.

היא הלכה לכיוון המסדרון החשוך שממנו בעצם באה.

ואז נכנסה לאותו חדר ישן וראתה את בגדיה זרוקים על הרצפה.

"רגע...זה מוכר לי." מלמלה סנדי לעצמה בשקט.

היא ניגשה לבגדים והרימה אותם בידה.

היא הביטה על הבגדים שלה מס' שניות ואז לפתע נזכרה "רגע זה הבגדים שלי!"

היא הורידה את הגלימה  השקופה ששמו לה,וגם את כל שאר בגדי הזונות,והתלבשה  בבגדים שלה.

לאחר מכן היא התיישבה על הרצפה,נשענה על הקיר עם גבה והביטה מסביבה.

אחרי כמה שניות קלטה סנדי שלא רחוק מהמקום שהיו  בגדיה זרוק מזרק,סנדי התרוממה באיטיות ממקומה ניגשה אל המזרק והרימה אותו בידה.

סנדי הביטה ברעד על המזרק ואחר כך הרימה את שרוולה וראתה שעל הזרוע שלה יש סימן של דקירה.היא השמיטה את המזרק על הרצפה ושוב רצה והתיישבה על הרצפה נשענת עם גבה לקיר.

היא הניחה את ראשה על ברכיה ודמעות התחילו לרדת מענייה.

"למה? למה! למה זה קורה רק לי?"מלמלה סנדי בקול רועד

סנדי כיווצה את מצחה ואז קפצה ממקומה "אני חייבת להסתלק מכאן!"

היא ברחה מהחדר  ורצה לעבר היציאה מהבניין.

כאשר יצאה מהבניין מצאה עצמה בפינת רחוב חשוכה.

כל הרחוב היה מלא בברים וקזינו. סנדי עיקלה קצת את הנעשה,והתחילה בצעדים מהירים ללכת לסוף הרחוב שבסופו נראתה כנראה תחנה.

 היא שמה את הקפוצ'ון על ראשה כופפה את גבה לעבר הבטן ושילבה את  ידיה סביב גופה.

היא הלכה והתנשפה בכבדות,לא משום קשיי הדרך,אלה  מכל מה שעברה.

דמעות התחילו לצאת מעיינה והיא מלמלה לעצמה "למה!? למה זה קורא רק לי!? כל הזמן רק לי!"

ואז גם נזכרה שבעצם ביומיים האלו היא איבדה שני אנשים מעוד משמעותיים בחייה,ג'ייק וביל,ושוב התחילו ענייה להתמלא דמעות שטשטשו את ראייתה.

היה לה קר והיא הכניסה את ידיה לשרוולים והתכווצה בגלל הקור.

מעבר להרגשת הפחד והדיכאון בגלל מה שקרא,היא גם הרגישה בחילה וסחרחורת.

סנדי הלכה לכיוון התחנה ולא הביטה לצדדים משום שפחדה שתמצה לעצמה עוד צרות.

בקצות הרחוב ישבו אנשים שראו עליהם כי הם שיכורים,אחד מהם תלה בה את מבטו וצעק לה "היי גבר בוא אלינו יש לנו וודקה!" לאחר מכן הוא נפל מכיסאו על המדרכה וכל שאר חבריו פרצו בצחוק.

סנדי הגבירה את הליכתה וחשבה לעצמה "מזל ששמתי את הקפוצ'ון והם חשבו שאני גבר"

כשהתקרבה כבר לתחנה,היא קיוותה שיהיה שם קו שמגיעה לביתה.

סנדי עצרה לרגע את נשימתה והסתכלה על השלט מעל התחנה:

"23,45,78,3,65"  היא נשמה נשימת רווחה וחייכה,"יש לי  לפחות קצת מזל היום..קו 23

מגיע לבית שלי.." אמרה לעצמה בשקט ונשענה על התחנה,בזמן שהיא מושיטה את ידה לעבר הכיס בקפוצ'ון ששם הייתה הכרטיסיה.

"אוי לא! איפה הכרטיסיה!" נבהלה סנדי.

היא הושיטה את ידה לעבר הכיס שבמכנס בתקווה ששם היא תהיה.

"בבקשה,בבקשה אני לא רוצה עוד צרות היום..."היא מלמלה.

אך הכרטיסיה לא הייתה גם שם.

"מה אני אעשה" אמרה סנדי ונשכה את שפתיה בדאגה.

היא הכניסה את ידיה לכיסים והלכה מצד לצד.

סנדי אמנם לא מצאה את הכרטיסיה,אך גם לא היה בא שום טעם,הרי השעה הייתה 3

וחצי בלילה.

סנדי התיישבה על כיסא שעמד ליד התחנה ללא שמץ של מושג מה היא תעשה בהמשך,היא ישבה ובהתה בכביש הריק ממכוניות.

היא הכניסה את ידיה לכיסים ורעדה קלות מקור.

היא ניסתה לעצום את ענייה ולשכוח מהכל,היא נתנתה לעצמה להשתחרר מהכל ולא חשבה על כלום.

לפתע נזכרה שבטח אמא שלה נורא דואגת שהיא נעלמה לכל כך הרבה זמן, ועוד שהיא התקשרה אליה ונתנה לה סימן שהיא נחטפה,אז בטח היא  משתגעת מרב דאגה...

.היא הכניסה את ידה לכיס הפנימי בקפוצ'ון שלה והוציאה את הפלפון.

הפלפון היה מכובה,היא לחצה על מקש ההדלקה אך הבטריה שלו הייתה גמורה והוא לא נידלק...

היא המשיכה לשבת בתחנה  ולא העלתה במחשבתה שהשעה יכולה להיות 3 וחצי בלילה...

 תתת....תגיבו בבקשה יא בני....חחח סתםסתם....אבל את התגובות תגיבו באמת...D:

עזבו אני מצב אבוד...XD