בפרק הקודם:
"חייבים להסתלק מפה! מהר! אני לא יכולה להישאר כאן אף לא רגע מיותר,וגם אתם,בואו מהר!"
-"ממה..?" אמרו בתדהמה אימה של סנדי וג'ון.
-"אל תשאלו מה! אין זמן להסברים חייבים להסתלק מכאן!" זרקה עליהם סנדי כחצים מפיה
"נו מהר!!אל תשבו תעזרו לי לאסוף את דברי"
-"מה קרה? סנדי מה כל כך דחוף? חמודה,הרופאים לא ירשו לך לעזוב את בית החולים,את עדיין חלשה וזקוקה לטיפול רפואי" אמרה בעדינות גברת מורגאן, כשהיא מסתירה את הלחץ הסורר לה בפנים משום התנהגותה של סנדי.
-"אמא בבקשה,אל שאלי שאלות חייבים לעוף מכאן מהר,בבקשה,תעזרי לי! אני אסביר לך הכל אחר כך.." אמרה סנדי בקול מתחנן אך מודאג מאד.
גברת מורגאן קמה ממקומה ועזרה לסנדי לסדר את דבריה.
למרות של אהבינה מה קרה,למרות שהייתה מאד מאד מבולבלת,היא בכל זאת הסתמכה על דברי ביתה, ועזרה לה במעשייה.
ג'ון שגם כן מאד הופתע,קם ממקומו והרים את דבריה הארוזים של סנדי.
הם עזבו את החדר והלכו אחרי סנדי כזנב אחרי אדונו,מבלי לדעת את מטרת בריחתם או את יעדם.
פרק 25
"סנדי לאן את?" אמרו בפה אחד גברת מורגאן וג'ון.
-"אין זמן להסביר,תלכו יותר מהר!" צעקה עליהם סנדי בעצבנות ועל מצחה הופיעה זיעה קרה.
בעודם ממשיכים ללכת אחרי סנדי ולסמוך על כך שהיא יודעת מה היא עושה,הם יצאו מבית החולים והגיעו לחניה שהייתה סמוכה אליו.
סנדי הלכה לכיוון רכב לבן וישן מסוג פיג'ו, הדגם הישן של 205.
-"סנדי?יש לך רכב?" אמרה מופתעת גברת מורגאן.
סנדי התקרבה אל הרכב כשהיא נורא מודאגת ולחוצה,היא השמיטה את דבריה על הקרקע,הורידה את שרוולו הארוך של בגד בית החולים שעד כה היה מקופל,כיווצה את פנייה והביטה לצד בזמן שהיא מכה בחוזקה עם מרפקה בחלון הרכב.
החלון התנפץ ורסיסיו עפו לכל עבר.
"אויי...זה היה כואב" אמרה סנדי כשהיא נושכת עת שפתיה וענייה מכווצות כאילו מסתנוורת מקרני השמש.
-"סנדי?מה את עושה?!"שאלה גברת מורגאן כשהיא נורא מופתעת ואף מבוהלת,"את...אתת את רוצה להגיד שאת גונבת את הרכב הזה?!"
-"אני לא גונבת,אני אחזיר להם אותו אחר כך!אוי פעם הבאה אני אשבור את החלון עם הרגל,עכשיו המרפק שלי נורא כואב" התלוננה סנדי.
-"אני לא מבין בכלל למה את עושה את כל זה! ואם כבר,יש לי כאן רכב!" אמר ג'ון בגמגום משום שהיה נורא מופתע מהמציאות.
סנדי הרימה את דבריה מהקרקע וזרקה אותם אל תוך הרכב.
"כנסו לבפנים!מהר!" ציוותה סנדי על ג'ון ועל אימה (גברת מורגאן)
-"אבב...אבל סנדי זה רכב גנוב!" אמרה בהתחננות גברת מורגאן.
סנדי התיישבה על כיסא הנהג והחלה לחתוך ולחבר חוטי חשמל כל שהם מתחת להגה.
לאחר שסיימה הרכב הותנע והיא הסתובבה וציפתה לראות את ג'ון ואת אימה יושבים בתוך סלון הרכב.
-"מממה!? למה אתם עדיין לא בפנים? אתם לא מבינים שאין לנו זמן!קדימה!"
ג'ון וגברת מורגאן עמדו המומים מהנעשה,שניהם הביטו על סנדי כאילו כרגע נפלה עליהם מהשמים.
לאחר מספר שניות לפתע ניראה אדם גבוהה ושרירי בעל שיער קצר,לבוש במשקפי שמש קהות שמסתירות את פניו,חליפת עור שחורה וכן גם שאר בגדיו-שחורים.
כשהביט על סנדי שבאותו הרגע ישבה בתוך הרכב ותכוונה להתניעה,הוא שלף אקדח והחל לירות לעברה של סנדי תוך כדי שהוא מגביר את צעדיו.
ג'ון וגברת מורגאן הסתובבו לבחון ממה הרעש המחריש, והוחרדו כשהבינו שמקור הרעש בקע מן האקדח,הם זינקו כרוח אל תוך הרכב ואחרי שנייה הרכב הותנע והם החלו לנוע.
-"סנדי מה קורא כאן!?" צעקה גברת מורגאן בבהלה לעבר ביתה.
-"אין זמן להסביר אמא,צריך לברוח!"
-"אההה...אאבבבללל למממה?" אמרה ברעד אימה.
גברת מורגאן הייתה מבוהלת עד מוות,היא לא הוזהרה מפני מיקרה שכזה,ואף לעולם לא נוכחה במצבי לחץ,בשבילה להימצא באותה סביבה עם אדם הנרדף ע"י מישהו,זה אסון,במיוחד כשאותו "מישהו" זאת הבת שלה!
לא מספיק כל מה שקרה קודם לכן,שביתה נעלמה,ולאחר מכן נמצאה גוססת כמעט ללא בגדים,באמצע הלילה,שזה גרם לה לאין סוף מחשבות שליליות,ועכשיו עוד? היא נמצאת ברכב גנוב,שניגנב ע"י ביתה והם בורחים מאדם כל שהוא שרודף אחריהם עם אקדח!
ליבה של גבר מורגאן פעם בחוזקה ונשימה הואצה מאד.
על פנייה הייתה הבעת פחד וכל גופה הזיעה.
מאותו הרגע שממה שררה במקום,נשמעו רק נשימותיהם הכבדות ופעימות ליבם המואצות של גברת מורגאן,סנדי וג'ון.
אותו האדם לבוש השחור נכנס לרכב שחור בעל חלונות קהים,והחל לנסועה במהירות אחריהם.
סנדי לחצה בכל כוחה על הגז בעודה מנסה להישאר על הכביש המפותל.
הרודף השמיט בעצבנות את משקפיו השחורות,והחל להגביר את מהירותו.
סנדי הביטה דרך המראה על האדם הרודף אותם,ועכשיו היא יכלה לראות את פרצופו.
פניו היו כפני השטן,עניו הביטו עלייה בזעם ואש הגהנום בערה בהן.
חלון רכבו השחור לפתע נפתח,מהחלון הוא הוציא את אקדחו והחל לירות במכוניתם של סנדי.
נשימה של סנדי הוגברה אף יותר והיא החלה לנשוף אוויר חם.
מבטו הנורא והמאיים של הרודף עמד אל מול ענייה,גופה נטף בזיעה וכל חולצתה נספגה.
"למה? למה עשיתי את זה!" מלמלה לעצמה בשקט סנדי
"אם לא אותו יום מטופש,כל זה לא היה קורא!" היא אמרה,אך הפעם צעקה זאת.
ג'ון וגברת מורגאן רצו לשאול על מה ולמה,אך כרגע מצב הלחץ הנוכח גרם להם לדחות את שאלתם.
במוחם היה בלבול,שאלות באין סוף התרוצצו במוחם כחול על שפת הים.
אך השאלה שכרגע שלטה במצב הייתה: "מה הם יעשו הלאה? כיצד יברחו מאותו האדם הרודף אותם?"
סנדי לחצה חזק ככל האפשר על הגז,והיה אפשר לשמועה את רעש המנועה של רכבם הקטן והישן שואג בחוזקה.
רעש היריות,נשמע יותר ויותר קרוב,כשלפתע נשמע קול של פיצוץ והרכב נטה בחדות לצד שמאל.
"אוי לא!" צעקה סנדי בעצבנות ונשכה את שפתיה.
הם המשיכו במרדף על כבישי העיר הדקים והמפותלים למרות הצמיג האבוד, כשלפתע נורית הדלק החלה להבהב...
"אוי לא!!רק זה חסר,צמיג כבר אין לנו,ועכשיו גם דלק!"זעקה סנדי.
היא הביטה על כמות הדלק הנותרת והורתעה,כמעט ושלא נותר דלק,והנורית החלה להבהב רק עכשיו!
"מממ...מממה נעשה! הולך להיגמר לנו הדלק במכונית הארורה הזאת!" זעקה סנדי בשנית.
מכוניתם החלה להאט את קצב נסיעתה,אך באותו זמן הרודף החל להאיץ בחדות את מהירותו.
סנדי הכתה בעצבנות על ההגה,וניסתה לחשוב על תכנית בריחה חדשה.
נשימותיה נהיו כבדות מאד וחמות,היא דאגה מכל על כך שהיא חייבת לדאוג לא רק לחיי עצמה,אלה שיותר מכל היא צריכה לשמור על חיי אימה וגם על חיי ג'ון,שהם בהחלט שלא אשמים בכלום,הם כאן רק בגללה,רק משום שדאגו לה,משום שרצו לעזור לה,ועכשיו?
ועכשיו הם נמצאים על חוט השערה בין חיים למוות והכל בגללה!
"אם לא הייתי גוררת אותם אחריי..הם לא היו כאן! לא..אבל אם הייתי משאירה אותם שם,הוא היה פשוט הורג אותם! מה יכולתי לעשות באותו הרגע..
אני צריכה לחשוב מה אני אעשה עכשיו,ולא מה יכולתי לעשות! אני חייבת להציל אותם,אם יקרא להם משהו אני לא אסלח לעצמי לעולם!" חשבה לעצמה סנדי.
סנדי עצרה בפתאומיות את הרכב וציוותה בצעקה על גברת מורגאן ועל ג'ון:
"צאו מהר מהרכב!! נו מהר!! רוצו לעבר הסמטה ההיא!!"
גברת מורגאן וג'ון זינקו מהרכב כאילו השטן עצמו רודף אחריהם,ורצו ככל יכולתם לעבר הסמטה הצרה והחשוכה.
סנדי לקחה את תיק הגב שלה,שבו שמה את הדברים החשובים ביותר, וגם כן רצה בעקבותיהם.
האדם הרודף אותם עצר בפתאומיות את רכבו,סנטימטרים אחדים ליפני הקיר הסמוך לסמטה.
הוא הוציא את אקדחו והחל גם כן לרוץ בעקבותיהם.
הם רצו ללא ידיעה לאן,ליבם של השלושה פעם כמנועה שפועל בכל כוחו,על פניהם הייתה הבעת פחד לא מתוארת,באיחוד על פנייה של גברת מורגאן,שהייתה מבוהלת עד מאד.
הם המשיכו לרוץ בכל כוחם, בתקווה שהסמטה תוביל לאן שהוא,סנדי עצמה לרגע את עיניה,היא התחנה שהסמטה לא תוביל למבוא סתום,זה הפעם הראשונה בחייה שהיא כל כך רצתה משהו, הפעם על כתפייה עמדו חייהם של ג'ון ושל אימה,אם הייתה זו רק היא,היא לא הייתה דאוגה כל כך כמו שהיא דאוגה עכשיו..
איך היה הפרק? אהבתם לא אהבתם?...הפרק יצא די קצר משום ש..פסח היום,לא היה לי זמן לחפור חחח...וגם כי ליפני כמה ימים(אתמול לא?..קיצור לא זוכרת) לא מזמן פרסמתי פרק,ועכשיו עשיתי שיא! כי בד"כ אני מפרסמת אחרי הרבה זמן...
ואל תשכחו להגיב!! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl