בפרק הקודם:
הוא הוציא את אקדחו והחל גם כן לרוץ בעקבותיהם.
הם רצו ללא ידיעה לאן,ליבם של השלושה פעם כמנועה שפועל בכל כוחו,על פניהם הייתה הבעת פחד לא מתוארת,באיחוד על פנייה של גברת מורגאן,שהייתה מבוהלת עד מאד.
הם המשיכו לרוץ בכל כוחם, בתקווה שהסמטה תוביל לאן שהוא,סנדי עצמה לרגע את עיניה,היא התחנה שהסמטה לא תוביל למבוא סתום,זה הפעם הראשונה בחייה שהיא כל כך רצתה משהו, הפעם על כתפייה עמדו חייהם של ג'ון ושל אימה,אם הייתה זו רק היא,היא לא הייתה דאוגה כל כך כמו שהיא דאוגה עכשיו..
פרק 26
שלושתם רצו ככל יכולתם והתנשפו בכבדות.ההרגשה הנוראה שעוד רגעה חייהם ייגמרו,ריחפה מעל כולם.
גברת מורגאן נשענה על קיר הסמטה הצרה,כשפניה אדומות כדם,והיא בקושי שמצליחה לאזן את שיווי משקל גופה.תוך כדי התנשפות חריפה הצליחה לפלוט "א..נני...לא יכולה יותר!"
סנדי וג'ון עצרו את תנועתם המהירה והרימו בזהירות את גברת מורגאן,כשג'ון מעמיס על עצמו את רב העומס.
סנדי הביטה לתוך ענייה המותשות של אימה ואמרה בקול מתקתק(מלשון"מתוק") המטשטש את עייפותה:
"אמא, הכל יהיה בסדר" אמרה ,כשהיא עצמה לא מאמינה למילים היוצאות מפיה.
הרודף התקרב יותר ויותר,אפשר היה לשמועה את צעדיו המהירים ואת נשיפותיו הזועמת.
סנדי וג'ון ניסו לרוץ מהר ככל האפשר(משום שגברת מורגאן לא יכלה לרוץ יותר,והיו צריכים לסחוב אותה בידיהם) כשלפתע נעצרו בפתאומיות,והביטו על מה שעמד מולם..
פיותיהם נפערו בתדהמה,ועיניהם כמעט ועזבו את מקומם בראש, לפניהם עמד...קיר!!! קיר העשוי מלבנים, שגובהו באר כ-3 מטרים,מה שסימל שזהו אכן מבוא סתום,שממנו היססה כל כך סנדי.ג'ון וסנדי הרגישו איך כפות ידיהם מתמלאות בזיעה, הם הביטו אחד בשני, כאילו מביטים זה על זה בפעם האחרונה.
כשסנדי כבר עמדה לסגת ,להתחנן מהרודף שישחרר את אימה ואת ג'ון שחפים מפשע,ושהם לא יודעים שום דבר ממה שידועה לה,לפתע החליטה לעצמה כי היא איננה תוותר כל כך מהר,היא "תפסה עצמה בידיים" והביטה על החפצים הסובבים אותה ,בתקווה לגלות דבר כל שהוא שיעזור להם להינצל ממצב זה.
בזמן שסנדי בוחנת את החפצים הזרוקים סביבה,ורובם היו פחי אשפה וזכוכיות,היא קראה לפתע בשמחה:
"בואו מהר לשם! אתם רואים את המדרגות הללו?! יש לנו סיכוי להינצל!"
סנדי וג'ון הרימו את גברת מורגאן,והחלו בזריזות לעלות על מדרגות המתכת החורקות והחלודות,שהובילו אל דירה נטושה כל שהיא.
הדירה הייתה מלאה פיח ואבק שריפה,שהראה כי המקום ננטש כנראה בעקבות שריפה שפרצה כאן.
הרודף שכבר הגיעה למקום,הבחין כי הם עולים במדרגות,ללא היסוס כיוון את אקדחו עליהם והחל ללחוץ פעם אחר פעם על ההדק.
כגשם מברזל, היריות פגעו ברעש מחריש במדרגות המתכת ובקירות הבניין הישנים, כמילימטרים אחדים מסנדי,ג'ון,וגברת מורגאן,שמיהרו את תנועתם בעקבות כך,וכרוח שלושתם פרצו בריצה אל הדירה (הדירה הייתה פתוחה-לא היה שום דלת,מכיוון שלפני כמה ימים פרצה במקום שריפה גדולה, שהשמידה את כל מה שהיה בדירה,והדירה נעזבה משום שלא ניתן היה יותר לגור בה) כשענן של אבק ופיח עולה מן הרצפה, אל מתחת לכפות רגליהם.
הם נכנסו לאחד החדרים הרחוקים יותר מהכניסה,בעודם עדיין משתעלים מאט מן האבק המלאה את המקום.
הם נשענו על קיר החדר בצידו הימני של פתח הכניסה(לחדר),מנסים לחנוק את השיעול שבעזרתו הגוף מנסה להיפתר מכמות הלכלוך המיותר שנכנסה לריאותיהם,ללא התחשבות כלל כי עובדה זו יכולה לגרום לרעש מיותר,וכך למוות.
הם עמדו מתנשפים במהירות ,מהריצה שהתחייבו לעשות על מנת להציל את חייהם.
אך לא די בשיעול המגרה את גרונם, היו צריכים להתמודד עם צרכי גופם שוב,ולהאט את נשימתם המרעישה.
הם נצמדו אל הקיר ככל יכולתם,אוחזי זה בידי זה,וסנדי מביטה על פינת החדר.
צעדיו המהירים אך החושדניים של הרודף נשמעו קרובים יותר ויותר,נשמע קול האפר הנידף מתחת לרגליו,ומשאיר אחריו שובל ארוך של אבק.
הרודף נכנס בחשדנות ובזהירות אל כל חדר בדירה הנטושה.
ג'ון, סנדי, וגברת מורגאן נמנעו מכל תזוזה ובמקום שררה דממה שגרמה לצמרמורת לעבור בגופותיהם של שלושתם.את השקט שבר רעש מעיכת החפצים שניצולו חלקית מהשריפה,וכעת נאבדו סופית תחת רגליו של הרודף.
שלושתם ישבו בשתיקת מתים והמתינו למה שעתיד ליקרות,כשאף אחד מהם לא צופה לסופו הטוב.
צעדיו של הרודף נשמעו יותר ויותר קרובים, כטורף המחפש אחר טריפתו,צעדיו עוברים בין כל חדר וחדר,ומתקדמים במסדרון לעבר החדר שבוא מצאו מחבוא שלושת הנמלטים,
כשצעדי הרודף נשמעו מעבר לקיר,וגבם חש במבטו של הרודף "עובר" דרך הקיר וננעץ בגבם,סנדי לא יכלה יותר,היא קמה בשקט ממקומה,ולקחה בידיה גרזן שהיה מונח ליד קמין בפינת החדר,ובהתה בו מרגע כניסתם לחדר,אך לא תיארה לעצמה שמסוגלת להשתמש בו,גם בתור הגנה,ועל מנת להציל את חייהם של ג'ון ואימה.
היא נעמדה בצידו השמאלי של פתח הכניסה לחדר,והניפה ברעד את הגרזן-כהכנה למעשה שהולכת לעשות.
שלושת הנמלטים בלעו את רוקם והביטו מבוהלים ומתוחים זה בזה,הרגשתם הייתה שעוד רגע יראו במו עיניהם את פני השטן,שגם ייקח את נשמותיהם אחריו לגיהינום,וישים קץ לחייהם.
סנדי עמדה מתנשפת ומתוחה,ליבה שוב החל לפעום במהירות,את מצחה כבשה זיעה קרה,וכל גופה רעד.
היא ניסתה לתאר לעצמה מה שבכוונתה לעשות,רק המחשבה על כך גרמה לבחילה לטפס בתוך גרונה.
גברת מורגאן הביטה בסנדי כשהגרזן מוחזק בשתי ידיה,כיווצה את פנייה בגועל ודמעות כיסו את עיניה הרכות,היא לא האמינה שביתה מסוגלת לעשות זאת,אך גם ביתה עצמה לא האמינה,ואף לא הייתה מסוגלת לעשות זאת לולא חיי אימה וג'ון היו בסכנה.
ג'ון וגברת מורגאן הביטו עלייה במבט מאחל הצלחה,גברת מורגאן רצתה להגיד "סנדי,אני אוהבת אותך" אבל היא הייתה כל כך המומה מכל מה שקורה,כך שלא יכלה להוציא אף הגה קטן מפייה,היא רק הביטה בה במבט אוהב ודמעות המשיכו להחליק על לחייה.
סנדי גם כן הביטה על אימה,ומענייה החלו לרדת דמעות,היא לרגע שכחה באיזה מצב היא נמצאת ונזכרה בימים הטובים,בימים שאפילו לא חשדה שתמצא עצמה במצב שכזה,אך את מחשבתה קטעו צעדיו של הרודף,היה אפשר לשמוע את נשימותיו הזועמות , ואיך שהוא ממלמל לעצמו בשקט: "היכן אתם,צאו! אין לכם טעם להתחבא!" בקולו המצחקק והשטני.
הוא הציץ לחדר שהיה מול החדר שלהם,נכנס למספר שניות ובחן את כל החדר.
כשווידא שהחדר הינו שומם,הוא המשיך את דרכו לחדר בו היו סנדי,ג'ון,וגברת מורגאן..
הוא התקרב בצעדים איטיים לחדרם,כשכל צעד מותח את סנדי ואת כל שאר הנמלטים יותר ויותר,וגורם לליבם להאיץ את פעימותיו.
הוא המשיך למלמל לעצמו "אתם לא תברחו ממני..." בקול שטני אף יותר,כל הנוכחים בחדר נעמדו דום ואף עצרו את נשימתם,סנדי נאחזה בחוזקה בגרזן יותר ויותר,וכך גם צעדי השטן התקרבו יותר ויותר..
הפרק הזה יצא די קצר,פרק 26 וגם 27 היו ביחד,כשגמרתי לרשום אז ראיתי שזה יותר מידי ארוך וחילקתי את זה,אבל פרק 26 יצא קצר ופרק 27 יצא ארוך...אז תתכוננו! חחח XD>
lאני משקיעה הרבה בסיפור המסכן הזה,אני מדמיינת לעצמי הרבה דברים מלחיצים,ואחר כך אני מפחדת לקום לשירותים בלילה!! אז או שתנקו את הפיפי שלי(כי פחדתי ללכת לשירותים)
או שתוסיפו תגובות!! XD
חחחח ׁבאמת שדימיינתי לעצמי המון דברים מלחיצים ופחתדי לקום,אבל לא עשיתי פיפי בחדר..לא לדאוג...XD
>אזז....זהו! אם תוסיפו תגובות פרק הבא יעלה יותר מהר
וו....אני גם...מחזירה תגובות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl