**The story i want to tell**

 בפרק הקודם:

"מה אתה כל כך לחוץ....?אתה מסתיר משהו?אם לא אז מה איכפת לך אם נבדוק שוב?"

אמר פושע שניראה היה שרירי וחזק.פניו לא גולחו.נדף ממנו ריח עז של אלכוהול וסיגריות.הוא אחז בידו סכין חדה שתוך כדי שיחה,הוא ליטף אותה בעדינות כאילו הייתה ילדו היחיד.חיוך זדוני שעיקם את צלקתו הופיעה על פניו.

"לא,פשוט. פשוט אני,כשכולי פצוע ומדמם,הלכתי ובדקתי את הדירה,ואתם עוד לא בוטחים בי?" ניסה להיראות משכנע מייק.ע"י תירוצו העלוב,שדמה לתירוץ של ילד קטן ששבר אגרטל יקר של אימא.

"בוטחים בך,בוטחים בך מייקי,ילד קטן של אימא. אבל לכל מקרה,נבדוק בשנית.בואו,תתפזרו בדירה" ענה לו הפושע שאחז בסכין.בנימת ציווי,אך זלזול לעברו של מייק.

פרק 34

הפושעים התפזרו ברחבי הדירה.

הפושע שאחז בסכין נשאר לעמוד ולהביט במייק בחיוך אימתני ומסתורי.במבטו הוא מסר למייק "נראה עכשיו את מי נסיתה להחביא פה".

ליבו של מייק קפא.אם הם ימצאו את סנדי וג'ון,ללא ספק שיהרגו אותם.יהרגו כמובן גם אותו על כך שניסה להסתיר אותם.אך הגרוע מכל-הם ימצאו את היומן של אלכס.

הם ידעו שאלכס יודעת הכול על התכנית שלהם ושניסתה להעביר את במידע לסנדי.

גם אם יצליח להגן על אלכס,הם יעשו הכול כדי להרוג אותה-אם יגלו על היומן.

הפושע שעדיין עמד מולו וליטף את סכינו הביט בו.

"מה,אתה ניראה מודאג" אמר וצחקק לו בלעג.

סנדי וג'ון קשרו את החבל בחוזקה לשולחן השרוע על הרצפה.

"הוא לא אמור להיקרע" ניחמה עצמה סנדי.

צעדיהם של הפושעים נשמעו קרובים לחדר.

"צריך לעוף מפה מהר!" לחשה סנדי בעצבנות.

אך לא היה בכך כל טעם.ג'ון היה עצבני ולחוץ אף יותר.

ברגע שהחבל המאולתר הורד דרך החלון,לעבר הקרקע,ג'ון הביט רגע מטה,ואז ללא הרף הוא נעמד על אדן החלון וגבו מביט לאחור.הוא החל להחליק למטה במורד החבל.

ליבה של סנדי קפא.היא שמעה מישהו צועק "שמעתי משהו,אולי הם כאן" וצעדיו התקרבו לחדר.

קור הנובע מפחד התפשט בכל גופה הרועד.

"איך ג'ון יכול לעשות לי את זה" הרהרה לעצמה. 

ג'ון עזב דרך החלון ואף לא חיכה לסנדי,לא ניסה לעזור לה,כלום.הוא דאג רק לעצמו.

לפתע סנדי הוצאה מענן המחשבות שלה.

היא הוציאה את פלג גופה התחתון מהחלון והחלה להחליק במורד החבל.

ג'ון כבר עמד למטה.סנדי ראתה את ההססנות שבו.הוא רצה לברוח-לא לחכות לסנדי.

אך נמלך בדעתו כשראה שהיא כבר קרובה מאד לקרקע.

ללא כל מילה נוספת הם החלו לרוץ מחוץ לסמטה,הרחק מהדירה הנטושה הזאת,שהעניקה לסנדי מירב זיכרונות מזוויעים.

ליבה של סנדי הלם בכל כוחו,הם ברחו מהר ככל יכולתם מהמקום הזה.

כשהתקרבו ליציאה מהסמטה המקוללת והצרה סנדי האטה מאט את ריצתה והביטה לשמיים.

השמיים מעולם לא ניראה לה כל כך נפלאים,השמש כבר הציפה בקרניה את כל העיר.

סנדי נשפה נשימת הקלה.היא הרגישה עכשיו הרבה יותר טוב.התחושה המזוויעה והבחילה שתקפה אותה כל זמן שהיו בדירה ההיא,הייתה כבר מאחור.בדירה הנטושה שגם לקחה איתה את חיי אמה.

"ג'ון,לאן אנחנו רצים?"

"אנחנו צריכים לקחת את הרכב שלי"

סנדי לא ענתה.היא תכננה היכן היא יכולה למצוא מכסה מעל ראשה,אך גם להישאר בלתי נראית.

אנשיו של הבוס שורצים בכל מקום.אם תתחבא במקום שוכן אנשים-האנשים הללו ימותו.

אם תחזור לדירתה-זה הרי כלל לא מחבוא.

הם הגיעו להונדה סיוויק הלבנה של ג'ון שהמתינה בנאמנות לבעליה,עדיין ליד בית החולים.

הוא שלף את המפתחות מכיסו ופתח את רכבו.

סנדי וג'ון קפצו פנימה באותו הזמן,כאילו תיאמו זאת מראש.

"ג'ון,אתה מקיר את רחוב "מאקנטייר"?"

"כן" ענה לה בעצבנות,כאילו היא שאלה אותו כבר אלפי שאלות.

"יש שם דירה שאנחנו יכולים לשכון בה,עד בוא הימין הטובים"

"טוב" ענה לה ג'ון.עדיין מעוצבן.בקולו היה אפשר ליראות את האיפוק,כדי לא להתפרץ.

ג'ון לחץ בעצבנות על הדוושה והם יצאו מהחנייה של בית החולים.

המנוע התעורר לחיים בשאגה שקטה,והם כבר היו על הכביש הראשי.

בנסיעה שניהם שתקו.

סנדי ציפתה שג'ון ידרוש הסברים לכל מה שקרה.אך הוא לא עשה זאת.

הוא היה עסוק מידי בהצלת חייו,לא היה כבר איכפת לו מסנדי.וזה מאד פגע בה.

היא נשארה לבד מול הארגון הגדול הזה של הרוצחים.היא צריכה להילחם לבד נגדם,ולנסות לבד להציל המוני אנשים חפים מפשע,שלדעת "הבוס" אין להם זכות לחיות.

היא נזכרה לפתע כי כל הפושעים כבר מכירים את פנייה.היא זחלה אל המושב האחורי ונשכבה.

ג'ון הביט בה לרגע,כשהוא מסובב את ראשו בזלזול כאילו היא לא ראויה לכך."סוף סוף הפעלת מעט את הסכל שלך" אמר לה ג'ון בקול רציני המסתיר את עצביו.

סנדי הביטה בו,היא הרגישה את הדמעות מצטברות בתוך ענייה.הצעקה שכבר מזמן מנסה לפרוץ החוצה החלה לדרוש זאת עכשיו ביתר שאת.

כדור עצב נתקע בגרונה וחסם את נשימתה הסדירה.כל הזוועות שחוותה בימים אלו שוב החלו לצוץ והדהד בזיכרונה.

היא התחרטה על אותו היום,היום שבו הכול התחיל.

לפתע הרכב עצר בפתאומיות.סנדי עפה בחבטה על הרצפה.

"צאי!" ג'ון צעק לה,כשהוא אף לא מסובב אליה את ראשו.

סנדי התרוממה מהרצפה ושפשפה את גבה,כאילו זה יעזור לשתק את הכאב מהחבטה.

"מה?" היא שאלה בתמהה כשראה כי הם נמצא ליד ביתה.

"את לא שמעת?צאי!" צעק עלייה ג'ון.

סנדי הרגישה עכשיו איך שכבת ההגנה הצנומה שעדיין נשארה סביבה מתנפצת לרסיסים.

היא רצתה שוב לשאול "למה" אך הרגישה כי הדמעות יפרצו כנהרות עצומים החוצה.

היא החלה להתרומם באיטיות על המושב."צאי!! את לא שומעת!?" הוא פלט לעברה צעקה.ועשיו עצבנותו כבר הייתה מובהקת.

צעקותיו של ג'ון הלמו בה כמכות חזקות.היא הרגישה את העצב בפנים קורעה את כל האיברים בגופה.היא הייתה משותקת,היא לא ציפתה שג'ון ינהג בה כך.הוא הרי יודע שהסיכויים להישאר חיה,כשתחזור אל דירתה הם אפסיים.המקום הראשון בו יבואו לחפש אחריה.

"את רוצה שאני יוציא אותך בכוח!" צעק ג'ון  והפעם הוא הסתובב אליה וכיווץ את אגרופיו בעצבנות.

"אני יוצאת" אמרה סנדי בקול שקט ורועד.

היא יצאה מהרכב ולא טרחה לסגור אחריה את הדלת.

"תסגרי את  הדלת!" הוא צעק לעברה.

אך סנדי התחילה לעלות כבר במדרגות,לעבר דירתה.היא לא רצתה יותר לעולם לראות את פניו של ג'ון.היא לא ציפתה שהוא ינטוש אותה ככה.וכמובן שלא תכננה לחזור ולסגור את דלת רכבו.

היא שמעה את דלת רכבו נטרקת בעצבנות.ולאחר מכן את רכבו ממשיך לנסוע .

היא תחבה את ידה לכיס והתפללה בכל נפשה שהמפתח יהיה שם.הוא לא היה.

היא תחבה את ידה לכיס השני של  המכנס,ומעט אור הופיע בענייה האפורות והמדוכאות-הוא היה שם.

היא פתחה את דלת דירתה.הלם תקף אותה כשראתה מה קרה בה.

כל החפצים הוצאו מהארונות והיו זרוקים על הרצפה.כל המגירות היו הפוכות.

תוהו ובוהו מוחלט שרר בדירה.

"הם חיפשו את המשך הנוסחה,מקווה מאד שהם לא מצאו אותה" מלמלה סנדי ונשכה את שפתה.

היא רצה אל חדרה.חדרה היה הפוך אף יותר משאר הדירה.היא זינקה אל המגירה שבה הניחה את הנוסחה.למגירה היו שתי קרשים בתחתית.כמובן שזה על מנת של ימצאו את האובייקט שתשים שם.אך התחתית הוצאה ממקומה.

ליבה קפא במקומו כשהיא ניגשה באיטיות אל המגירה.הדפים לא היו שם.

היא רצה אל ערימת הדיסקים שהוצאו מהארון והושמטו לרצפה.

היא לקחה אחת מקופסאות הדיסקים-שני הדפים האחרים היו שם.

היא נשפה נשיפת הקלה.

"לפחות זה נשאר" היא מלמלה.

היא הכניסה בחזרה את שני הדפים ותחבה את הקופסה לתחתית של הערימה של הדיסקים.

סנדי הלכה למקלחת.היא הייתה ספוגה מזיעה,כל פנייה מלאות פיח ואבק.עבר זמן רב מאז שהתקלחה בפעם האחרונה.

כשהיא עמדה מתחת למים,היא הביטה על המים שנפלו מגופה-הם היו שחורים.

היא ניסתה להתרכז בכל חפץ בחדר-אך לא כך היה.היא לא רצתה לחשוב על כלום.

אך כשנשארה לבד,כשלא צריכה לדאוג להצלת חייה,כשאין דבר שיסיח את דעתה,עכשיו המחשבות שניסו לזחול אל מוחה אך דברים אחרים לא פינו בשבילם מקום.עכשיו המחשבות הללו השתלטו על מוחה כמו שרועה שולט על עדרו.

סנדי החלה לבכות,דמעות ללא סוף פרצו מענייה והשתלבו עם מי המקלחת.

עכשיו באמת עלו לנגד ענייה כל המראות,כל מה שקרה לה בימים הללו.רק שעכשיו-בשונה ממקודם,סכלה היה כבר לא מוטרד ממחשבות ההישרדות.היא החלה לשקוע בדיכאון ובעצב.

היא התיישבה על רצפת המקלחת,שעונה עם גבה אל הקיר.היא קירבה את רגליה את גופה ועטפה אותם בידיה."אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה" היא מלמלה בקול בוכה ונחנק.

כשכל אותן המחשבות שרצתה להימנע מהן,תוקפות אותה בפראות.

היא ישבה כך ובכתה זמן רב.היא הייתה בודדה.לא היה אף אחד שינחם אותה,שיעזור לה.ולא היה דבר שיסיח את דעתה מכל האבל.

היא הביטה לעבר סכין הגילוח שהיה מונח על מדף ליד האמבטיה.

"זה הפתרון היחיד" היא חשבה.

היא התרוממה באיטיות ממקומה ולקחה את הסכין.היא קירבה אותו אל עור ידה והחלה בזהירות לחתוך אותו.

דם רב הציף את המקלחת.היא הביטה על הדם בצבע ארגמן שהחל לזרום מתוך ידה.

"עוד מעט הכול יגמר,אני רק צריכה לחתוך עמוק יותר"

כשלפתע היא נזכרה בדפים,באותם הדפים שעליהם רשומה הנוסחה-הנוסחה שיכולה להרוג מילוני אנשים."אני אל יכולה להשאיר אותה כך,אני צריכה להחביא את זה במקום יותר טוב,או שפשוט להשמיד את זה,אך השאלה היא אם יספיק לפושעים את 8 הדפים האחרים,ואם יזדקקו בכלל לאותם שני הדפים שברשותה"

היא תכננה להשמיד את שני הדפים,ולחזור חזרה אל עמלה עם הסכין.

סנדי כיבתה את המים והחלה להתלבש.הדם עדיין נהר מתוך ידה.הרצפה התמלאה בדם.

"חבל,חבל אם נוסף על התוהו ובוהו ששורר בדירה,אני אלכלך את הדירה עם הדם שלי"

היא לקחה פיסת בד לבנה שהייתה מונחת בארון האמבטיה,בדיוק למקרים בהם הייתה סנדי נחתכת עם הסכין,אך אז-זה היה בטעות.

היא ליפפה את פיסת הבד סביב ידה וקשרה אותה לבסוף.

סנדי יצאה מהמקלחת-משאירה אחריה עקבות של דם שנצמד אל רגליה.

היא הביטה על האצבע החסרה ברגלה השמאלית.וזה הזכיר לה שוב את הפחד,את היום בו התחילו ליקרות לה הדברים הנוראיים באמת.

כשנחטפה ו..היא עצמה את ענייה כאילו מנסה לא לראות את מה שמסביבה.כאילו שזה ימחק את המראה בתוך מוחה.

אותו הלילה בו נחטפה,וכשבמזל רב ניצלה.היא עמדה לבד באמצע הלילה,קפואה מקור,רעבה ואומללה,עדיין מושפעת מהסמים שהזריקו לה.

פתאום הופיעה אישה כל שהיא,הרביצה לה,הפשיטה אותה והשאירה אותו ככה ברחוב-לקפוא.

"האישה ההיא כל הזמן מלמלה שהיא מצטערת,אך  למה היא עש-"

לפתע פגעה בסנדי ההכרה.היא קפאה במקומה."האישה ההיא...הייתה אלכס!"

"הבוס שלה הכריח אותה להרוג אותי,אך היא ריחמה עליי וניסתה להוכיח לו שהיא הרגה אותי בעזרת הבגדים!"

לפתע היא נזכרה ביומן שמייק הביא לה-היומן של אלכס.

היא הוציאה אותו מכיס המכנס.סנדי אחזה בו חזק כאילו זה הדבר הטוב ביותר בחייה,ואולי זה אכן כך היה.

היא תחבה את היומן חזרה לכיסה והרגישה את הרעב העז שאחז בה.

כל הימים האלו בהם לא אכלה,וכמעט לא שתתה.היא תהתה בכלל איך היא עדיין חיה.

סנדי ניגשה למקרר שלפה ממנו בקבוק מים גדול.היא החלה לשתות הישר מהפייה.

לאחר מס' דקות הבקבוק שהיה מלא-התרוקן.

"וואו,הייתי באמת נורא צמאה" מלמלה סנדי כשהיא הביטה בבקבוק הריק.

היא הרגישה איך המים עוברים בתוך גופה ומחיים כל תא ותא בגופה.

היאי הרגישה כאילו נולדה מחדש.כמו צמח נבול-אם ישקו אותו,הוא יקום לתחייה-כל עליו יעמדו שוב זקופים,והוא שוב יהיה ירוק.

לאחר מכן היא הוציאה לחם מהמקרר,תחבה בו את כל הדברים שרק יכלה למצוא במקרר.

התיישבה ואכלה בתאבון רב.

כשחזרה מעט לעצמה,כשסכלה כבר יכול היה לחשוב צלול יותר,היא הוחרדה ממה שרצת לעשות כמה דקות קודם.

"אני כבר לא חיה בשביל עצמי,אני חיה בשביל כל אותם האנשים שימותו אם אני אשתוק ולא אפעל-אסור לי למות" היא אמרה בהחלטיות.

כשסיימה את ארוחתה,היא לקחה כמה מהשמיכות שהיו על הרצפה.היא לקחה אותם,ותלתה אותם על החלון."להתראות שמש" היא מלמלה.וכל זאת על מנת שלא יראו כי יש מישהו בבית.כי אם אנשיו של הבוס יראו תנוע כל שהיא,הם כמובן יבואו לראות מי אחראי לתנועה..

וכך על כל לחלונות ביתה הוגפו ע"י השמיכות העבות.הבית החשיך,היא נאלצה להדליק את האור.

"האקדח" נזכרה סנדי.היא הלכה לעבר חדרה והרימה את הקדח השרוי על הרצפה,שפעם היה מוחבא מתחת למזרון.ועכשיו הוא זרוק כך סתם,בעקבות החיפוש שנערך כאן.

אף אחד מבני משפחתה לא ידע על האקדח.

הוא היה אצלה מגיל 12,מאז אותו היום שבו הכול קרה.

האקדח היה שייך לאביה של אלכס.סנדי לקחה אותו בעקבות פחדה.

באותו היום,ביום שהכול קרה.סנדי באה כהרגלה לבקר את בת דודתה האהובה-אלכס.

אביה כמו תמיד בשנה האחרונה-הסתגר בחדר ועשה כל מיני רישומים וניסויים.

הוא היה רופא,אך גם מדען.הוא כנראה שקד על המצאת תרופה כל שהיא.

אלכס וסנדי תחילה ניסו לחדור אל החדר בו עבד אביה של אלכס,אך הוא חקר את החדר כולו ליפני שהתחיל לעבוד.הגיף את הווילונות ונעל את דלת החדר.כך שלא היה לסנדי ואלכס שמץ של מושג על מעשיו,מלבד העובדה שהוא ניסה להמציא משהו.שזה בעצם היה מובן מאליו.

סנדי ואלכס שיחקו בחדר כשלפתע נשמעו דפיקות רועשות ומאיימות על דלת הכניסה.

אלכס קפצה ממקומה ורצה לבדוק את פשר הדבר.

היא הביטה בעינית שבדלת והוחרדה לגלות המון אנשים,לבושים בשחור ומצוידים באקדחים.

היא כמובן לא התכוונה לפתוח,היא רצה אל החדר בו עבד אביה,אך הוא כבר עמד מאחוריה.

חדרו היה פתוח לרווחה-דבר שמעולם לא קרה קודם.

ליבו הלם במהירות.נשימותיו הפכו לאי סדירות.אלכס ראתה כי הוא לחוץ מאד.הוא החל להתרוצץ בבית כמשוגע,ולא ידע מה לעשות.

באותו הזמן סנדי המשיכה לשבת בחדר,היא ראתה כי משהו לא בסדר,אך לא ידעה עד כמה.

היא יצאה מחדרה של אלכס והביטה במבטה המופחד של אלכס והתנהגותו הלא שגרתית של אביה.

כשלפתע הדלת נפרצה.היא נשמטה ברעש על הרצפה.

סנדי ראתה את האנשים שפרצו פנימה,מצוידי הנשק הרב.

היא רצה אל חדרו של אביה של אלכס-משום שהיה מאחוריה,ודלתו פתוחה.היא קפאה במקומה ושתקה.

הם תפסו את אלכס וגם את אביה.נשמעה ירי.

ליבה של סנדי החל לפעול בכל כוחו.היא הציצה מעבד לדלת וראתה כי אלכס ואביה קשורים.

עובדת הבית שלהם שכובה על הרצפה וסביב ראשה שלולית דם-היא מתה.

סנדי נבהלה,היא לא ידעה מה לעשות.היא הבינה שהם באו כנראה לדרוש משהו מהדוקטור-אביה של אלכס.

היא ראתה חפיסת דפים שהייתה תחובה באי סדר בארון.זה נראה היה לה חשוד ביותר.

דודה היה מסודר מאד,לעולם היה אי אפשר לראות אצלו דף מקומט או מלוכלך,ואף דבר לא היה מונח לא במקומו.חפיסת הדפים המקומטת והתחובה לתוך הארון בלטה בחדר כמו שושנה בין החוחים.היא הבינה כי דודה ניסה להסתיר את התוכן של הדפים.

סנדי התקרבה אל הארון ובשקט הוציאה את החפיסה.היא רשום עליהם כל מיני נוסחאות ארוכות ומוזרות שסנדי לא הבינה.היא שמעה צעדים מתקרבים אל החדר.

היא חטפה ארבעה דפים מהחפיסה ואת השאר שמטה על הרצפה.

בחדר עמדה מיטה,היא ידעה שהמיטה הזו נפתחת,הדוקטור היה מוציא ומכניס לשם לפעמים חפצים כל שהם.

היא רצה אל דגל ההצלה היחיד שלה-המיטה.ובדרך רגלה נתקעה בחוט המחבר לשקע את המיקרוסקופ העומד על השולחן.המיקרוסקופ נחבט ברעש רב על הרצפה.סנדי קפאה,היא לא ידעה מה לעשות.אך לבסוף היא פתחה את המיתה והחליקה לתוכה.

ברגע שהספיקה לסגור אותה חזרה אל מצבה הרגיל,אדם התפרץ לתוך החדר.

הוא החל לצעוק בעצבנות."יש כאן עוד מישהו!!"

אלכס ואביה שתקו.

"אני שואל שוב,מי זה היה!!" התפרץ לעבר אלכס ואביה בעצבנות הפושע.

"זז...ה..היה החתול שלנו" גמגמה אלכס.

למזלה של סנדי,החתול של אלכס אכן היה בחדר.הפושע נכנס לחדר וראה את החתול השמן שישב על השולחן.הוא לקח אותו בידיו ויצא לסלון בו היו כל שאר חבריו.

היא גיחך והביט לעברה של אלכס."יש לך מזל" ואז הוא הוציא אקדח וירה בראשו של החתול.

הוא השמיט את גופתו על הרצפה וחזר לחדר של הדוקטור על מנת לחפש את מבוקשם.

שאר הפושעים עינו את הדוקטור על מנת שיגיד היכן הוא שם את כל חלקי הנוסחה והחומרים להכנה.הוא רצה להכין את החומר על מנת להציל המוני בני אדם.אך הצד השני של החוק גילה על תוכניותיו.הם החליטו לנצל את המצאתו לרעה,ואכן,הדבר היה יכול מאד להועיל להם.

הוא שתק.

אחד הפושעים הצמיד לראשה של אלכס אקדח."אתה עדיין מעדיף לשתוק?" הוא שאל בקול עוקצני ומצחקק מעט.

אך באותו הרגע יצא הפושע שחיפש בחדרו של הדוקטור עם ערימת דפים.

"אנחנו מחפשים את זה?" הוא שאל והגיש את הדפים  לפושע אחר,שהיה כנראה אחראי על השאר.

"כן,זה מה שאנחנו צריכים" הוא הרים את אקדחו וירה ללא היסוס וטיפת אנושות בראשו של אביה של אלכס.

אלכס נרעדה.היא הביטה על אביה המת ונשימתה נעצרה.

"מה עם הילדה?"

"קחו אותה איתנו,אולי עוד נצטרך אותה" ענה הפושע האחראי.

הם עזבו את הדירה.

כשהכול שוב נהיה שקט,סנדי יצאה ממחבואה בחששנות.היא הבחינה שערימת הדפים שהייתה תחובה בארון נעלמה.

היא יצאה מהחדר  בהלה,פחד וחרדה תקפו אותה.

זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה אדם מת.

דודה היה שרוי על הרצפה שבאמצע מצחו חור,וממנו נשפכת כמות גדולה של דם.עניו היו פקוחות ופיו פתוח,כאילו הוא צועק לעזרה.

לאחר מכן ראתה את עובדת הבית שגם כן נורתה למוות.

היא דחקה את ארבעת הדפים שהצליחה לחלץ לתוך כיס המכנס ופרצה מן הבית בבהלה.

היא ידעה שאסור שהפושעים יגלו כי היא הייתה בדירה באותו היום.אם יגלו שכך היה,ואז יגלו גם כי חסרים ארבע דפים,כל החשד ייפול עלייה.

היא יצאה מהבניין כשכל גופה רועד,ומתפללת שאף אחד לא ראה אותה.

סנדי התיישבה בין השיחים,מוסתרת היטב.השעינה את גבה אל הבניין וסוף סוף פרצו כל רגשותיה ששמרה עד כה בתוכה-החוצה.

מאז היא החלה לחקור על המקרה.

קול של סירנות והמון רכבים חונים בחרקה ליד הבניין-המשטרה הגיעה.

היא רצתה לגלות מה היה פשר כל הנוסחאות והרישומים אותם ניסה להחביא דודה.

ואכן הצליחה.היא ידעה טוב מאד כיצד לגשת למחשב,היא הצליחה לפרוץ מחשבים רבים.

היא הצליחה לגלות מידע רב. הכול הלך לה טוב,עד שהרעים,גילו כי המידע על תוכניתם דלף החוצה.

סנדי הפסיקה בפעולתה למספר שנים.אך  לא מזמן החלה שוב...

היא ניסתה לספר ולהוכיח למשטרה על מה שקורה.אך המשטרה לא התייחסה אליה אף בטיפת רצינות.

עכשיו חייה מאוימים כל רגע.כל רגע מישהו יכול לפרוץ לדירה ולהרוג אותה.כל אדם שתהיה איתו בקש ימות גם כן.

אך אסור לה למות,אסור לה לוותר ולתת "לבוס/לרוצח בלבן" לממש את תוכניתו האיומה.

שבהקשר לתוכנית,השם "הרוצח בלבן" מתאים במאה אחוז.אם הוא יממש את התוכנית רמת הפשע תעמוד על מימדים לא נורמאליים.המוני אנשים ימות ויאלמו ללא כל זכר.אבל אז,כבר יהיה מאוחר לפעול.

סנדי ניסתה שוב לפנות למשטרה והזהירה אותם,אך הדבר לא הראה תועלת.ואף להיפך.

הלילה כבר הסתער על רחובות העיר.האור היחיד שסנדי ראתה-אור המנורה.

היא קמה ממקומה ורצתה ללכת למחשב.

אך כשהייתה באמצע החדר לפתע האור כבה.

סנדי לא ראתה דבר.חושך עז וסמיך הציף את הדירה.

היא שמעה צעדים.ליבה שוב קפא במקומו.אבל אז הוא החל לפעום מהר.ליבה הלם בצורה שלעולם הוא לא הלם בה כך.מלבד פעימות ליבה היא לא שמעה כמעט כלום.רק בין ההפסקות הקצרות שבין פעימה לפעימה היא שמעה את אותם הצעדים.הצעדים שנשמעו קרובים יותר ויתר.

תחילה סנדי שמעה אותם בעמעום.היא ניסתה לשכנע עצמה שזה רק נידמה לה והאור הכבוי זה רק הפסקת חשמל.אך כששמעה את הצעדים שוב,הבינה כי זה לא כך.

סנדי לא יכלה לזוז ממקומה,הפחד כבל אותה לרצפה,והחושך עזר לו בכך.

קור,הקור שהפחד גרם לו,התפשט בכל גופה.

היא הרגישה כאילו עוד רגע  שאצבעותיה יפלו לרצפה ויתערבבו עם שאר החפצים הזרוקים על הרצפה.

גוש נתקע בגרונה וחסם את נשימתה.

"זה הסוף שלי" היא חשבה."הוא ירצח אותי עכשיו,ואף אחד אפילו לא ידע מי זה"

נשימתה הואצה אף יותר,ליבה פעם כמו מנוע של רכב הנוסע במהירותו המרבית.

כשלפתע הרגישה נשימה חמה ננשפת מאפו של הרוצח על עורפה.

כל גופה התאבן..

יד הונחה על צווארה של סנדי.

ליבה של סנדי הלם בכוח רב בחזה כל כך חזק,שהיה נירה כי עוד רגע והוא פשוט ייעצר.עוד רגע ראיותיה לא יוכלו לספק עוד אוויר לגופה וגם הם יושבתו.

סנדי חשבה על הגנה,אך הפחד לא הרפה ממנה וגרם לה לעמוד ללא ניע.

       מקווה שאהבתם (:

מחזירה תגובות!!