בפרק הקודם:
כשלפתע הרגישה נשימה חמה ננשפת מאפו של הרוצח על עורפה.
כל גופה התאבן..
יד הונחה על צווארה של סנדי.
ליבה של סנדי הלם בכוח רב בחזה כל כך חזק,שהיה נירה כי עוד רגע והוא פשוט ייעצר.עוד רגע ראיותיה לא יוכלו לספק עוד אוויר לגופה וגם הם יושבתו.
סנדי חשבה על הגנה,אך הפחד לא הרפה ממנה וגרם לה לעמוד ללא ניע.
פרק 35
ליבה המשיך להלום בכוח,כאילו עוד רגע יתפרץ מתוך גופה.
צווארה הפך קשה כאבן מתחת ליד המונחת עליו.
כשסנדי ציפתה לסכין שתוצמד לגרונה ותשסעה אותו.או רובה ינעץ בגבה.לפתע היא שמעה קול מוכר.
היא לא הצליחה תחילה להבין היכן שמעה את הקול הזה מקודם,ולמה הקול מוכר לה בכלל.
"סנדי זה אני" שוב נשמע הקול.
סנדי הפסיקה לרעוד לרגע,והפחד החל לחלחל מחוץ לגופה.היא הסתובבה לעבר האדם שעמד מאחוריה ואחז בעורפה.
"מייק?" קראה סנדי בהקלה מובהקת.
"כן,זה אני.למה את רועדת כל כך?"
סנדי תחילה רצתה להטיף לו מוסר על כך שהבהיל אותה,ועוד שואל למה היא כל כך מפוחדת.אך נמלכה בדעתה כשמחשבת ההקלה על כך כי היא לא תמות,תפסה את מקומה.
"חשבתי שאתה רוצח שהבוס שלח להרוג אותי"
"נכון,אני באמת נשלחתי בשביל זה"
סנדי קפאה שוב במקומה.היא הרגישה כאילו הרגע סטר לה סטירה מצלצלת בפנייה.
"מה?." היא שאלה בתמהה למקרה שרק דמיינה שהוא אמר את זה.
"נשלחתי להרוג אותך"
מילותיו הלמו בה כמו מכות של מתאגרף מקצועי.
היא הביטה בפניו-או לפחות ניסתה-דרך החשיכה הסמיכה,וציפתה לראות חיוך מתלוצץ עליהם.אך גם אם אכן הוא היה שם,היא לא ראתה אותו בשל החושך.
"אתה רציני?אתה הולך להרוג אותי?" היא שאלה.מסתירה את הרעד בקולה.
"כן,אני רציני.אבל לא אמרתי שאני אהרוג אותך.אמרתי רק שאני נשלחתי להרוג אותך,בעצם כל האנשים של הבוס מחפשים אחרייך.אבל אני לא אמרתי שאני אהרוג אותך"
"פיו.."נשפה סנדי נשיפת הקלה.
"ו..סנדי-" הוא עצר את דבריו כאילו הוא מהסס."אני..רוצה להגיד לך משהוא .סנדי.זה רציני"
היא היססה מעט,אך אז ענתה לו "דבר".
"אלכס מתה"
ענייה של סנדי התרחבו.ההרגשה שעוד רגע יצאו מארובות ענייה גברה בה.
היא חזרה שוב על המילים "אלכס מתה" בראשה.
את מוחה לפתע הציף ערפל.
"לא-" היא גמגמה.
"היא מתה בשבילי פעם אחת,ועכשיו כשגיליתי שהיא חיה.היא מתה שוב"
דמעות החלו להחליק על לחייה.
"לא הספקתי אף לראות אותה,או להחליף איתה כמה מילים" היא אמרה בקול נחנק מבכי.
"אני מצטער,גם אני אהבתי אותה מאוד.את לא יודעת כמה זה קשה לי"
"איך זה קרה?"
"כמו שאת יודעת,היא הייתה צריכה להרוג אותך.מאחר והיא לא עשתה את זה,היא הייתה צריכה למות.
למזלה היא הסתלקה בזמן,והספיקה לברוח.הבוס רתח מזעם.הוא ציווה את כל האנשים שלו לחפש אחריה אחרת..-את לא רוצה לדעת מה קורה כשלא מבצעים מה שהבוס אומר."
"תמשיך-"
"אז התפזרנו לחפש אותה,אני מצאתי אותה באיזה סמטה ורציתי להציל אותה.ידעתי שאם היא תברח הם ימצאו אותה ויהרגו אותה.תפסתי אותה והבאתי אותה למקום בטוח,קשרתי אותה שלא תברח.היא רצתה להגיעה אלייך כל הזמן "לא משנה מה יקרה" כך היא התבטאה.ובעקבות הבקשה שלה,אני הלכתי להביא לך את ה-מה שלא יהיה הזה-במקומה.
היא נשארה שם לבד,אבל איך שהוא מישהו מצא אותה,והרג אותה " הוא סיים את משפטו כשקולו דעך.
הם עמדו ושתקו.
אפשר היה לשמוע מתוך החשיכה רק יבבות בכי חנוקות שבקעו משניהם.
"למה כביתה את האור?" שברה סנדי את השקט הצורם.
"כי לא ריציתי שיהרגו את שנינו"
"מה זה קשור לאור?" שאלה סנדי ודמיינה לעצמה שהוא כנראה תקע בה מבט כמו שמורה שומר לתלמיד הכי טיפש בכיתה.
"נראה לי שאת יכולה לנחש" הוא אמר בקול מצחקק,למרות הצער על מות אהובתו.
"אתה צודק.שאלה טיפשית ומיותרת"
הם שוב שתקו.שניהם שקעו בתוך עצמם.אך סנדי שוב שברה את השקט.
"ספר לי בבקשה על אלכס.אני לא ראיתי אותה כבר חמש שנים.ובכלל,חשבתי שהיא מתה"
"מה את בדיוק רוצה שאני אספר לך?אני לא רוצה להעלות עוד זיכרונות כואבים"
"אתה צודק.מצטערת.זה לא הזמן המתאים-"
"בואי נעשה משהו,או שנמשיך לעמוד כאן עד שיהרגו אותנו."
"שוב צודק"
הם גששו בחשיכה.בעזרת חוש המישוש הם מצאו את הספה והתיישבו אליה.
"אז..מה אתה יכול לספר לי?"
"אה-בקשר למה?"
"נו,אתה יודע אולי משהו נוסף,על הבוס על התוכניות שלו,כל דבר-"
"אה-אולי תספרי מה את יודעת?"
במוחה של סנדי עברה תהייה.אולי הוא מרגל של הבוס?אולי הוא עושה סתם את כול ההצגה הזאת?
אך כשניסתה לחשוב על משהו,מוחה היה שומם.בכל מיקרה הבוס יודע עלייה מספיק הרבה,ובכל מיקרה הוא רוצה להרוג אותה.אז מה כבר יכול להחמיר.
"טוב.אני אתחיל"
סנדי פצתה את פיה והחלה לדבר,כשהיא ממשיכה לבהות לתוך החושך המוחלט שבדירה.
"כשהכול קרה,אחרי שאלכס נעלמה ואנשיו של הבוס נכנסו אל הדירה ולקחו את מה שאביה המציא.מאז התחלתי לחקור למה ומה.הייתי די טובה במחשבים,פרצתי מחשבים של משטרה,ופורומים של השוק השחור,ובכלל,של עולם הפשע,המאפיה ו...אתה יודע,הפורמים שלכאורה מדברים על הארי פוטר או על כל נושא תמים אחר-אך בעצם זה רק כיסוי.
אני גיליתי הרבה מידע.הרעים החלו להריח משהו מסריח,הם הבינו כי עוקבים אחריהם-אך לא חשדו בילדה בת 12.בעקבות מה שראיתי,התבגרתי והשתנתי.
המטרה שלי הייתה לנקום ברוצחים של אלכס ואביה,לחשוף אותם ליפני המשטרה שהעדיפה כלל לא לחקור את המקרה.אך גיליתי דבר נורא.מה שגרם לי להצטמרר ולהמשיך בחקירה.
גילתי שאביה של אלכס-דודי.חלם כל חייו להמציא תרופה נגד סרטן.הוריו מתו מהמחלה הזו וזה היה אובדן לא מתואר בשבילו.כשהוא התבגר הוא החל ללמוד רפואה והיה בהחלט מצטיין מאוד.לא אעבור עכשיו על כל קורות חייו-בקיצור,הוא המציא את התרופה.
עוד ליפני שהתרופה הושלמה,כשרק הציג את הרעיון בפני רופאים וכימאים אחרים,המידע הגיע אל המאפיה שהחליטה לנצל את זה לטובתה.
כידוע לך,התרופה שהמציא הדוקטור פירקה תאים,היא הייתה אמורה לפרק את התאים הסרטניים בלבד,גם אם תבוא במגע עם תאים בריאים היא לא הייתה פוגעת בהם.אך התרופה לא הושלמה.
הדוקטור לא פיתח את התרופה עד סופה כך ש-אם הייתה שם את החומר הזה על יד של אדם,אחרי מספר דקות היא הייתה פשוט מתפרקת ונעלמת.
המאפיה גילתה את זה-יותר נכון רק "הבוס",הוא החליט לנצל את ההמצאה.
הוא רצה לייצר את התרופה בכמויות רבות ולמקור אותה לפושעים אחרים.
תחשוב רגע,מישהו הרג אדם,הוא לא רוצה שיגלו את הגופה,הוא שם עלייה את החומר וכעבור זמן קצר הגופה איננה,ואין כל זכר.אפילו אחרי חומצה נשארים עדיין ראיות קלושים,אך החומר הזה לא,אף לא זכר קטן.זה יכול לגרום לפשע להעלות בכמויות לא מתוארות.
כמו כן,"הבוס" תכנן לעשות פיגוע המוני במקומות ציבוריים.להעביר את החומר למערכת האוורור ולפזר אותו בשטחים ענקיים השורצים בני אדם,כמו הקניונים או הרכבות.
החומר מפרק אך ורק תאים חיים,כך שזה לא היה מהווה בעיה גדולה בקשר לסביבה הדוממת.
תחשוב כמה כסף הוא היה מרוויח?הוא היה יכול להחזיק בשרוולו את כל שלטון המדינה.רק מזה שהיה מדגים את פעילות החומר.ומאיים בשימוש חוזר בו.
אך לא כך היה.הוא גילה שבנוסחה שאנשיו הביאו,היו חסרים ארבעה דפים.
שניים מן הדפים בהם נכתב כיצד להעביר את החומר ממצב צבירתו הרגיל-גז,למצב צבירה-מוצק.ושניים שהם היו פשוט המשך הנוסחה להכנת החומר.
וזה מה שעצר את הבוס מיישום תוכניתו"
"וואו..לא ידעתי את כל הסיפור המלא של זה":
"עכשיו תספר לי מה אתה יודע"
"אני אנסה..אין לי כל כך הרבה מה לספר"
"תמשיך-"
"את יודעת שהם השיגו עוד שני דפים מהנוסחה.?"
סנדי גלגלה את ענייה וירתה לעברו "כן-"
"אה,ואני פוחד שהם כבר לא צריכים את השאר.אנחנו צריכים לגלות על התוכניות שלהם.הבעיה שהבוס אומר את תוכניותיו רק לאנשים החשובים בארגון,לא לסתם "נער זבל" שממלא את כל העבודה השחורה עבורו-אני"
"אתה יכול להאזין למה שהם אומרים"
"זה כמעט בלתי אפשרי,הם מדברים בחדר אטום,ובודקים כל פעם אפ אין בו מכשירי האזנה."
"מה אנחנו יכולים לעשות?אם הוא יישם את מה שהוא רוצה?אם המדען הפסיכופט הזה שעובד בשביל הבוס הצליח להביא את החומר לשלמותו?..כבר יהיה מאוחר לפעול"
"אני רוצה לדבר עם אנשים שהכירו את הבוס.אני רוצה לדעת עליו הכול.אני יודעת עליו לא מעט,אך אני לא יודעת כלל על העבר שלו.
אני רוצה לנבור בו עמוק יותר,כדי להבין איך ראשו פועל"
"אההם-בשנת 1992 הוא עזב את האוניברסיטה-"
"באיזה אוניברסיטה הוא למד?"
"אוניברסיטת סאו פולו"
מעניין,חשבה לעצמה סנדי "זה המקום בו למדה אמי,והיא סיפרה כי אביה הביולוגי(של סנדי) עזב אותה בשנה הזאת" אך מייד דחתה מחשבה לא הגיונית זו.
"שמו האמיתי-"
"כן אני יודעת,'נורמנד לואיסטון"
"אה-את יודעת אבל שגם זה גם בדוי?"
"אה,לא"
שניהם שוב שתקו.
"אני לא יודע אם המידע הזה מועיל,אך האדם שאיתו הבוס מתייעץ בכל מה שקשור לחומר הזה,ולמימוש התוכנית,וגם הוא יעזור לו לייצר אותו ולהוציא למכירה-בקיצור קצה חוט עבה במיוחד.האדם הזה היה חברו הטוב מימי האוניברסיטה,אפשר לבדוק אולי במסמכים,מכתבים ישנים של הבוס מהאוניברסיטה"
"רעיון טוב.באמת קצה חוט,אך איך בדיוק נגיע למסמכים האלו?"
"יש מחסן ישן,לא רחוק מפה,ברחוב ברידג' 40 פינת רחוב חשוכה ומצניחה משתן.שם הארגון שלנו שומר את כל הדברים והמסמכים הישנים שכביכול לא מועילים.אנחנו יכולים ללכת לשם מחר"
"למה לא היום?-" אמרה בנימה מופתעת.
"כי אני עייף"
סנדי גיחכה לעצמה בשקט.בענייה זה לא היה תירוץ,אך היא שתקה.
הם נשכבו על ספות שונות,ושקעו בשינה עמוקה-יותר נכון,מייק שקע.
סנדי אמנם נלחמה בעזות בשינה שאפפה אותה,אך בענייה זה לא היה תירוץ.
כששמעה את נחירותיו של מייק,היא כמה ממקומה.לקחה את הטלפון הנייד שלה ואת האקדח.היא תחבה אותם לכיס ויצאה בשקט מהבית,כשהאור הדל הנובע מפנס הכיס שלה,מפלס לה את הדרך.
מביתה עד למחסן הישן של ארגון המאפיה של הבוס,הבדיל מרחק הליכה בארך של 20 דקות.
סנדי ינקה לריאותיה את האוויר הצונן של הלילה.היא הלכה הליכה מהירה אך לא ריצה.
הקרירות צבטה במקצת את לחייה,והרוח ליטפה את פנייה הרכות והעדינות.
היא חשבה בדיוק מה היא רוצה למצוא שם.איזה מסמכים יכולים להוביל אותה אל החבר הוותיק של הבוס מימי האוניברסיטה,שהוא גם השותף הנאמן שלו לפשע.
לפתע צעדים הוציאו אותה מענן המחשבות שלה,חזרה לעולם.
היא הסתובבה לאחור.
"אוה,כמובן.." היא מלמלה כשראתה זוג גברים\צעירים-עובדה שלא יכלה לקבוע בברירות בגלל החשיכה.עוקבים אחריה.
היא התחילה ללכת לכיוונם.
שני הגברים העוו את פניהם באי הבנה.כנראה היו רגילים לפעולה הפוכה-בריחה מפניהם-ולא הליכה לקראתם.
סנדי עצרה כשני מטרים לפניהם.
"אם תמשיכו לעקוב אחריי יהיו לכם צרות"
שני הגברים הביטו אחד בשני ופרצו בצחוק מתגלגל.
הם המשיכו ללכת אחריה ולהבליט זאת במיוחד אחרי האיום של סנדי.שרק שעשעה אותם יותר.
כששמעה אותם קרובים מאד,היא הסתובבה.
הגברים עצרו ושוב החלו לצחוק בגלל המבט המאיים של סנדי-בעינם רק בדיחה.
היא שלפה את אקדחה וללא כל חשש שלחה ירייה לרגלם של כל אחד משני הגברים.
הם נפלו בחבטה על הקרקע,כשמפיהם נפלטות זעקות וקללות.
סנדי המשיכה ללכת כאילו דבר לא קרה,וקיוותה שלא תצטרך להרוג היום מישהו.
היא הגיע למחסן הישן בהצלחה,ללא יריות ותקריות נוספות.
בהחלט שהמקום הדיף ריח מצחין של שתן.
היא הבחינה באדם שיושב ליד השער החלוד והרעוע.
הוא היה כנראה השומר של המקום.
"שיט" מלמלה סנדי.
היא עברה ליד עוד בניין מעורער והחלה לחפש דרכים לטפס על גג המחסן.
כמו שהיא ציפתה,היה צינור לניקוז מים מן הגג,שהוביל לקרקע.
הוא היה חלוד אף יותר מהדלת הגדולה בכניסה למחסן.
הוא חרק והשמיע רעשים שהביעו אי יציבות מוחלטת.
סנדי החלה לעלות על הצינור כשכול תזוזה גורמת לצינור לשאוג ולהתנדנד כמו שור פצוע.
היא טיפסה על גג הבניין ונעמדה עליו ביציבות כשהיא מפסיקה לשאת תפילה על "שלום הצינור".
היא חיככה את ידיה זו בזו,בניסיון להוריד מהן במקצת את שכבת החלודה שנדבקה אליהן.
לאחר מכן היא החלה להתהלך באיטיות ובזהירות על גג המחסן במטרה למצוא פתח לחדור פנימה.
בניגוד לציפיותיה למצוא חור בגג או קורה חסרה,היא מצאה דלת מאורגנת שהיו ממנה אף מדרגות המובילות למטה.
היא החליקה בזהירות לתוך הפתח וסגרה אותו אחריה.
ענן סמיך של אבק גרם לה להשתעל מאט ולהרגיש חנוקה.
המקום היה מלא אבק מתחילתו ועד סופו.כאילו כל השנים נאגר כאן אבק ולא מסמכים ישנים.
סנדי שמה את חולצתה על אפה ופייה והדליקה את פנס הכיס הקטן,כשהיא ניגשת לאחד הארונות.
זה היה מקום ישן ובלוי.הרצפה אף לא הייתה מצוידת בריצוף מסוג כל שהוא.אל צד הקירות וגם באמצע החדר עמדו ארונות רבים-ובהם מסמכים ישנים או כלי נשק ישנים-וכל שאר דברים לא נחוצים.
כשהיא מחפשת ומוציאה מסמכים אחד אחרי השני מן הארון המאובק,היא נתקלה לפתע בתמונה.
היא לקחה את התמונה בידה וניגבה את שכבת האבק ממנה.
פייה נפער לרווחה,היא הרגישה את נשימתה דועכת ופוסקת.
היא תפסה במהירות את כל ערימת הדפים ממנה נלקחה התמונה והחלה לפשפש בה בזריזות. היא מצאה עוד תמונות.
גם בתמונות האלו כיכבו אותם האנשים מהתמונה הקודמת.
בכל התמונות הם עמדו מחובקים,מאושרים ומאוהבים.ואף באחת הם נשקו אחד לשני.
עיניהם קרנו אושר ושמחה.אף אדם ללא חוש הבחנה יכול היה לראות את האהבה שאפפה אותם.
בתמונות עמדו גבר ואישה.
הגבר היה "הבוס" בצעירותו והאישה,ללא כל שמץ של ספק,הייתה אימא של סנדי.
מחזירה תגובות!!!
ומקווה שאהבתם (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl