בפרק הקודם:
משהו כבד נשמט על הרצפה,זו הייתה גופתה של הדמות.
סנדי התקרבה אל הקיר בו היה קבוע מתג החשמל.אך ליפני שהספיקה להגיעה אליו שמעה קול.
"סנדי,אני לא הרגתי את אלכס" נשמע לחש צרוד מהרצפה.
"מה?" היא שאלה מופתעת.
"אני לא הרגתי אותה,נשבע לך.כשחזרתי,היא כבר הייתה מתה" הקול נחלש עד שכמעט לא נשמע כשהגיע לסוף המשפט.ואז דממה מקפיאת דם השתלטה על החדר.
פרק 38
הדם בעורקיה של סנדי קפא וקרביה התהפכו.
"מה?" היא שאלה בגמגום,למקרה שהגופה תענה לה.
קול חלוש ומשתנק ענה לה "אני לא הרגתי את אלכס".
סנדי נחרדה לקול הלא צפוי.מצחה התכסה זיעה קרה,פיה נפער בתדהמה,אך רק שיעול יבש נפלט מגרונה.
היא תהתה איך ביכולתו עוד לדבר,הרי היה אמור למות כבר מזמן מכזו כמות יריות.
סנדי זינקה ללא השתוממות אל מתג החשמל,כנאחזת בתקוותה האחרונה ולחצה על הכפתור חזק כל כך שזה כמעט ויצא ממקומו.
כשהאור נדלק,היא הביטה משתאה בנעשה.
הגופה אכן שכבה ללא תזוזה.דם רב ניגר ממנה.אך הגופה הייתה איננה גופתו של מייק.
סנדי שלפה שוב את אקדחה ונדרכה לפעולה כשלפתע ראתה את מייק שוכב על הרצפה מאחורי הארון,ללא כול פגע.
סנדי כיוונה עליו את אקדחה כשזה ניתר ממקומו והחל לאותת בידיו שתעצור.כששכלו חזר שוב לפעולה הוא הוסיף לנפנופים גם קריאות על חפותו מפשע.
"סנדי אני לא הרגתי את אלכס! למה את לא מאמינה לי!"
סנדי עצרה לרגע את אצבעה הנמשכת אל ההדק,אך האקדח היה עדיין מכוון אל ראשו של מייק.
"יש לי מקור בטוח ממנו אני יודעת שאתה ולא אחר הרגת אותה,הוא ראה במו עניו איך הבאת את גופתה אל הבוס.ועוד אחר כך באת אלי ואמרת כי..היא מתה.."
"אה..אה..חכי!חכי!את תמיד תספיקי לפוצץ לי את הראש,אני יודע שאת אוהבת לעשות את זה,אבל חכי,תני לי להסביר!"
סנדי שתקה,הבעה מרירה מסתמנת על שפתיה.
"אני מחכה להסבר שלך,אם הוא קיים בכלל" היא ירתה לעברו בקול נוקשה המסתיר את הסערה בתוך קרביה.מייק כמעט וציפה לראות חיצים נורים מפיה ועפים לכיוונו,אך הם לא הגיעו.(כנראה שלא חיכה מספיק).
"כשאלכס ביקשה ממני,יותר נכון-דרשה ממני שאמסור לך את היומן,השארתי אותה במקום בטוח-במרתף- והלכתי למלאות את ציוויה.את ההמשך את יודעת..אך אחר כך חזרתי אל אותו המקום והיא נעלמה.אני יצאתי לחיפוש מעמיק ברחובות הסמוכים.לאחר זמן מה באחת הסמטאות ראיתי גופה מונחת בין פחי הזבל.כשהתקרבתי ראיתי כי-זו הייתה אלכס.
אני הרגשתי איך ליבי צונח למטה אל תוך תהום ללא מוצא.רציתי להתאבד,היא הייתה סיבת חיי מהיום שראיתי אותה.עמדתי שם ובכיתי כמו תינוק.לא יכולתי להשאיר אותה כך,וכמובן שלקחתי אותה על ידי ונשאתי אותה משם.פנייה לא נראו כמעט,כל עצם הייתה מרוצצת.הן נראו יותר כמו עיסה של דם ועור.בעני רוחי ראיתי את פנייה היפות של אלכס מחייכות אלי את חיוכה הביישני והמתוק,אך אל מול עניי ראיתי את פנייה הנוכחיות שכלל לא נראו כמו פנים.את לא יודעת עד כמה קשה הייתה החוויה הנוראה הזאת בשבילי,חשבתי שאני ל אשרוד זאת"
סנדי הדפה בידיה את הדמעות שהחליקו במורד לחייה.
מייק המשיך בדבריו."כשאחזתי את אלכס בזרועותיי שמעתי קול הקורה בשמי.לאחר מספר שניות זיהיתי כי זהו שותפי-אדי.ניגבתי במהירות את פניי הבוכיות ובכל כוחותיי גרמתי להם להראות כרגיל-עד כמה שזה היה אפשרי.וכמו שהיה הגיוני לחשוב,הוא חשב שאני הרגתי את אלכס,ואני לא התנגדתי.ומשום כך כול אנשי הבוס חושבים כך"
סנדי החזירה אל פנייה הבעה מוקפאת וחסרת רגש,כשהיא מורידה באיטיות את האקדח שעד כה היה מכוון אל מייק.
"למה לא סיפרת לי את זה בהתחלה?"
"לא רציתי לצער אותך,לא מספיק שאיבדת את-" הוא עצר.
"תודה מייק!אתה בהחלט עוזר לי להתמודד עם הכאב!"
"אני מצטער-" הוא הרכין את ראשו ופניו הלבינו מעט.
סנדי דחסה חזרה את האקדח לכיסה.היא עברה מעל הגופה המדממת השרועה על הרצפה וקרסה בעייפות על הספה.
"ושל מי הגופה הזאת?" שאלה לאחר פיהוק ארוך.
מייק הביט לעבר הגופה."זה היה עוד אידיוט של הבוס,הוא בא לראות מה קורה איתי.הוא היה בשירותים ליפני שהגעת,וכנראה לא התמזל לו המזל והוא יצא ברגע שהתחלת לירות"
"טוב,לא איכפת לי.תיפטר מהגופה שלו,ואחר כך תלך למקום המפגש של הארגון שלך ותנסה למצוא מידע על השותף של הבוס" היא אמרה נאבקת עם פיהוק נוסף.
"היי!ומה את תעשי?"
"סתום מייק!-היא אמרה שוב לאחר פיהוק-אני לא ישנתי כל הליל-"
לאחר שניות אחדות ראשה קרס על הספה והיא שקעה בשינה עמוקה.
24 שעות לאחר מכן.
כריס הטיח את חולצתו אל רצפה וקפץ אל מי הנהר בעקבות חברתו.
"תיזהרי ממני אליס!" הוא קרא ושיגר את גופו לכיוונה.
הם החלו לצחקק.צחוקם היה מלא חיים ושמחה,כראוי לצעירים בגילם.
אליס עצמה את ענייה למחצה ומתחה את ידיה לפנייה.
"בוא נראה אם תתחמק ממני!"
היא קראה והחלה למשש את סביבתה כשכריס מתחמק מהמקום ומצחקק בהתרגשות.
אליס הסתובבה סביב עצמה והתקרבה אל הצמחייה שהייתה מאחוריה עד כה.היא התקדמה עוד מעט ואז הרגישה כי אצבעותיה נגעו ברקמה אנושית."תפסתי אותך כריס!" היא קראה בשמחה.אך עוד ליפני שפתחה את ענייה,הרגישה כי ידה לופתת דבר קר מידי כדי להיות אדם.
היא פתחה באיטיות את ענייה וראתה כי ידה לופתת גוויה של גבר.
מפייה נפלטה צעקה נוראית והיא נסוגה לאחור,כאילו ראתה את השטן בכבודו ובעצמו.
"כריס!בוא מהר!!" היא צווחה כשכל גופה רוטט מעצבנים.
היא הביטה בפחד על הגופה של האדם המת.הגופה הייתה מלאה בצמחים מרקיבים שלפתו את כולה.עורה היה לבן כסיד וכבר החל להרקיב.על פני המת הייתה הבעת אימה.פיו פתוח כאילו הוא קורא לעזרה,עזרה שלא הספיקה להגיע.
כריס הגיע למקום כשעל פניו ארשת פחד והוא מתנשף בכבדות.כשראה את סיבת הצעקה של חברתו ואת פנייה החיוורות כמעט כמו הגופה הוא כמעט ושאיבד את הכרתו.
"אליס תזוזי משם!" קרא מזועזה.
אליס הייתה מבועתת.היא זזה באיטיות,מתרחק מהגופה כאילו היא נחש העומד להתקיפה.כשהתרחקה מעט היא פנתה לאחור ונורתה כמו חץ מקשת אל כריס.
הוא עטף אותה בזרועותיו,ולאחר מספר שניות שניהם יצאו מתוך המים כבורחים מאש.
אליס ניסתה שלא לנשום,כאילו כך תדיף את הצנחה של הריקבון מאפה.
"אנחנו חייבים לקרוא למשטרה" אליס הצליחה לפלוט בקול מבועת כשהיא מכורבלת בתוך ידיו
של כריס.
"לא,אני לא רוצה שיעשו לנו בעיות"
"אנחנו לא יכולים להשאיר את זה סתם ככה!"
כריס נאנח,הוא ידע מה הדבר הנכון לעשות.
לאחר מספר דקות ניידת משטרה הייתה כבר בדרך למקום.
"מייק מה מצאת?"
סנדי ניתקה את מבטה המהופנט מהמחשב והביטה אל מייק הנכנס לדירה.
"השותף של מקס קלמן (השם האמיתי של הבוס) הוא בן גילו"
סנדי העוותה את פנייה."מה?"
"השותף,הפרופסור לכימיה איך שלא תיקראי לו,הוא בגיל של הבוס!"
ענייה של סנדי התרחבו והפכו כמעט לשתי עיגולים מושלמים.
"מייק!"
"מה?" הוא שאל בקול תמוהה.
"אתה אידיוט!"
"זו מחמאה?!"
"בשבילך כן!"
"טוב אז תודה"
"זה כל מה שהצלחת למצוא במשך כל השעות הללו?אני הצלחתי למצוא אף יותר ממך!אני לא מבינה למה משהו יותר חכם לא התאהב באלכס,למה דווקא אתה לעזאזל!" סנדי רתחה מזעם.מייק דמיין קיטור יוצא מתוך אוזנייה.פנייה האדימו והיא נאבקה עם עצמה שלא לקפוץ על מייק ולהתחיל לחנוק אותו.
"אני מצטער,אני לא יכול סתם ככה לבוא יום אחד לעבודה ולהתחיל לשאול את כולם על השותף של הבוס.הבוס יהרוג אותי אם אני אדע יותר מידי!"
סנדי התנשפה בכבדות.וכל איבר בגופה רטט מכעס.
לאחר דקה היא הצליחה להירגע מעט.
"מייק,אני מצטערת שהתפרצתי עלייך,אך פשוט לא יכולתי!אתה לא יודע כמה נורא זה להרגיש שאתה נושא על כתפייך את חייהם של אלפי אנשים.אם לא נתחיל להתקדם עם החקירה שלנו,יכול להיות שעוד מעט יהיה כבר מאוחר!"
הוא הרכין את ראשו והביט אל הרצפה.לא היה לו מה לומר.
"טוב,חיפשתי מידע על הפרופסורים באוניברסיטה בה למד מקס קלמן.מצאתי שם אחד שהוא בן גילו של מקס,והוא פרופסור לכימיה.יכול מאוד להיות שזה גם השותף שלו!"
"מה שמו?"
"אלברט אינשטיין"
מצחו של מייק התמלא קמטי מחשבה "השם הזה נשמע לי מוכר"
סנדי צחקקה ואז קראה בעצבנות "קוראים לו אלפרד לייטמן"
"אז למה אמרת את השם ההוא-איך זה הולך.."
"עזוב מייק,בוא לא נעמיס על השכל שלך יותר מידי!"
"הוא גר באחוזה לא רחוק מכביש 45 ,לא מוזר קצת,פרופסור באוניברסיטה ויש לו מספיק כסף בשביל אחוזה שלמה?"
"למה מוזר?" שאל מייק בתמימות.
סנדי קימטה את מצחה והביטה במייק במבט אטום.משדרת לעברו מסרים טלפתיים 'דפוק-דפוק..'
"אז מה את מתכוונת לעשות?"
"לנסוע לשם!"
מייק נהג בחכמה והחליט לרסן את פיו לזמן מה.הוא לא ענה הפעם.
סנדי הרימה תיק מהרצפה-אותו הכינה כבר כמה שעות לפני-העמיסה אותו אל גבה והחלה ללכת לכיוון היציאה.
"אתה הולך?"שאלה את מייק שעמד במקומו כקפוא.
הוא התעשת ואז החל ללכת בעקבותיה.
"אני נוהגת" קראה בקול מאיים אל מייק שהתיישב במושב הנהג.
"זה הרכב של חבר שלי,אני נוהגת בו"
"למה הוא אצלך?זה ההונדה של ג'ון נכון?"
"ג'ון מת" היא אמרה בקרירות מסתירה את סערת הרגשות שמתעוררת בה.
היא חשה איך קרביה נחרכים ומתהפכים בתוכה.ייסורים החלו לחתוך את ליבה ולדקור אותו מכל צדדיו.
"מה?מתי?" שאל משתאה.
"לפני יומיים" אמרה בקול קודר ואז שקעה בתוך זיכרונותיה השחורים.
בעקבות הבעת פנייה של סנדי מייק החליט שלא להמשיך בחקירתו,וקולו נדם עוד לזמן רב.
בדרכם לאחוזה של הפרופסור אף אחד מהם לא הוציא הגה מפיו.מייק הביט מידי פעם בסנדי שניסתה לרסן את דמעותיה אך הן הצליחו לעבור את החומה שבנתה סנדי.
מייק הדליק את הרדיו.דבר זה העיק על סנדי,אך השאירה זאת משום שחשבה בליבה כי זה יטשטש את קולות הבכי שלה.
רכבם עצר רחוק יחסית מהאחוזה, בין עצים ושיחים גבוהים.האזור היה מוריק במיוחד.
שניהם הביטו באחוזה המפוארת ויצאו מרכבם.ושוב השתיקה מלווה אותם.
היא הביטה דרך המשקפת ששלפה מתיקה אל האחוזה.כך תצפתו עלייה זמן רב,ובמהרה גילו כי היא כמעט ריקה מאיש.עם רדת החשיכה מייק נשלח לטפל במצלמות שהקיפו את האחוזה.
הוא לבש על פניו גרב בעלת שני חורים לעניים.
"תודה סנדי על הריח הנפלא"
"זה של סבתא שלי"
שניהם צחקו.אך במהרה הבעה קפואה השתלטה שוב על פניהם.
"בהצלחה" איחלה לו סנדי ושוב חזרה להביט במשקפת.
מייק התגנב אל החומה שהקיפה את הבית העצום בגודלו,מהיר כברק.מגניב מידי פעם מבטים נפחדים מעבר לכתפו,לראות אם איש אינו רואה אותו.
הוא ידע כבר היכן ממוקמות המצלמות,עליו היה רק לנטרל אותן.
בשביל המשימה נדרש להיפתר רק משלוש מצלמות.אחת בדלת הכניסה.האחרת בשער החצר והשלישית גם כן בחצר.הוא כיוון את אקדחו אל המצלמה בשער החצר ולאחר רגע נוסף חלקיה התעופפו באוויר ללא כל איום.וכך גם למצלמות האחרות ציפה אותו גורל.
בסיום המלאכה מייק נסוג חזרה אל הרכב המוחבא בין הצמחייה הסמוכה,שם חיכתה לו סנדי.
"הכול נקי" קרא בקול מתגאה לעברה.
סנדי זייפה חיוך וקראה לעברו "כל הכבוד".
הם המתינו עוד מספר דקות, כשראו כי אף אחד לא יצא על מנת לבדוק מה קרה למצלמות,הם החלו לנוע לכיוון הבית.
לאחר מספר נקישות בדלת היוקרתית מלאת העיטורים, נשמעו צעדים קרבים והדלת נפתחה.
אדם לבוש בחליפה,עטור עניבה ושפם שחור מתחת לאפו הופיע מבעד לדלת.
"מה ברצונך גברתי?"
סנדי לבשה בקצה חוטמה משקפיים ושערה היה אסוף לאחור כבני האצולה.
"שלום אדוני,היכן אני יכולה למצוא את אדון אלפרד לייטמן?"
"זהו אני" ענה בקול אצילי.
סנדי הופתעה למה הוא בעצמו פתח את הדלת,הרי בהכרח ויש לו משרתים אם הוא גר בבית פאר שכזה.היא הביטה אל מייק שהתחבא בצדה הימנית של הדלת.הם התנפלו ביחד על האדם העומד בדלת.מייק חבט בחוזקה בראשו כך שהאדם איבד את הכרתו.
הם גררו במהרה את גופו אל רכבם ונסעו משם ללא כל עיכוב.
"זה לא נראה לך מוזר,הוא כל כך אצילי וכלל- לא ..נראה אדם המסוגל לדברים נבזיים כל כך" אמרה סנדי בקול מסופק ללא ניתוק ענייה מן הכביש.
"אני גם חושב כך,אבל המראה לא אומר דבר.לא פעם ולא פעמיים ראיתי פסיכופתים בעלי הבעת פנים אצילית ורגוע"
סנדי עיקמה את שפתיה בסיפוק,אך ידעה כי מייק צודק.
"לא נראה לך מוזר שכל כך קל לחטוף אדם עם קשרים במאפיה,ואחד כמו השותף של הבוס בפרט?"
"אולי הוא לא חשב שמשהו יחשוד בו"
סנדי שקעה בהרהורים.דממה צורמת השתלטה על המקום.
"לאן נלך עכשיו?"מייק שבר את השתיקה.
"יש מרתף מותאם במיוחד בשבילנו,אבל עדיף שנלך למקום אחר,נלך לבית החורשת לייצור פלסטיק,הם הרחיבו שם את המקום כך שהחצי השני שלו פרוץ"
"כרצונך"
המקום אכן היה מתאים למשימה.הוא היה מרוחק מבתי מגורים וכלל שלא היו אנשים במקום.
הם נכנסו לחלק שלא הושלמה בנייתו.
שם נקשר האיש אל כיסא כשמחסום על פיו.סנדי ומייק עצמם התיישבו בצד והמתינו שיחזור האיש להכרתו.
סנדי עצמה את ענייה במחשבה שלפחות בחלום תנוח מהמציאות הנוראה,אך אז השתלטו עליה הסיוטים השחורים.
קריאתו של מייק קרעה את הדממה בבת אחת.
"סנדי קומי!אינשטיין התעורר!"
סנדי פתחה את עיניה נסוכות השינה וגיחוך נפלט מפיה."מי?" שאלה בצחקוק לאחר פיהוק ממושך.
"אינשטיין"
"קוראים לו אלפרד לייטמן"
"אה,אותו דבר" אמר מייק בזלזול.
סנדי קמה באיטיות ממקומה וניגשה אל האיש שהביט בה באימה.(מייק כבר הוציא את המחסום מפיו)
"נו,מה יש לך לספר לנו פרדי?"
"אני לא אלפרד!זו טעות!"
"אם אתה לא אלפרד לייטמן,אז למה הפצרת בזאת בזמן שפתחת לנו את הדלת?"
"אני עושה זאת תמיד על מנת לוודא את כוונות המבקרים" ענה האיש בקול רועד.
"מוכר לך השם מקס קלמן?"
"לא".
"מתי אתם מתכוונים להתחיל בייצוא?"
"ממ..הה..?" גם הגמגום הזה עלה לו במאמץ רב.
"אתה חושב שאנחנו טיפשים?אז התשובה היא לא!-לפחות אני לא"
"אני לא חושב כך,אבל אני גם לא יודע על מה מדובר" פניו התעקמו בחרדה.
סנדי נאנחה,היא הביטה על מייק "תורך".
מייק ניגש אל האיש הקשור לכיסא והטיח בפניו אגרוף.
האיש נפל לאחור ביחד עם הכיסא ומגרונו נפלטת צעקה.הוא התפתל מכאבים ומעניו ירדו דמעות.
"אתה עדיין לא יודע?"
"אני לא יודע!אני רק העוזר של אדון לייטמן,אני לא יודע כלל על העסקים שלו!" קרא בקול מתחנן.
מייק ניגש אליו והטיח מהלומה נוספת,הפעם בצלעותיו.
האיש צווח בקולי קולות וקרא מתוך בכיו (בכי)"אני לא יודע!" הוא כיווץ את עניו ופניו התעוותו מכאב.
מייק רכן ליפני האיש והושיט את אצבעו על מקום המהלומה הקודמת. הוא לחץ מעט על צלעותיו השבורות.
"אני –ל-א יו-דע-!" הוא קרא בגמגום וגופו רועד.
"עד עכשיו נשברו לך רק שתי צלעות אדון אינשטיין,מה יהיה כשישברו לך עוד כמה?"
"מייק,קוראים לו לייטמן!" הוסיפה סנדי.
"לא!אני לא אדון אלפרד לייטמן! אני העוזר שלו!זו טעות!" האיש קרע בקול נשנק,הוא השתעל מעט וביחד עם השיעולו דם החל לצאת מפיו.
ספק החל לחלחל אל מוחה של סנדי,זה בהחלט לא הגיוני כל מה שקורה כאן.ועוד יותר לא הגיוני שהם הצליחו בחטיפה בכזו פשטות.
"קוראים לי הנרי ברימור!אני העוזר של האדון!" המשיך האיש לטעון וקולו נחלש מרגע לרגע.
מייק ניגש אל האיש ושוב הכה בחוזקה בצלעותיו.
"מייק לא!"סנדי קראה,אך המהלומה כבר הייתה בדרכה,
האיש פלט שאגה לא מתוארת.הכאב פילח את גופו לשתיים והוא לרגע חשב שמיקומו בגיהינום.
"מייק מה עשית!אני חושבת שהוא לא האדם-הנכון.." אמרה בעצב.
"מה?אבל הוא עצמו אמר שהוא אלברט אינשטיין!"
"עזוב את אנשטיין מייק,קוראים לו אלפרד לייטמן! ל-יי-ט-מ-ן!!"
סנדי הביטה על האיש שכל גופו מעוקם מכאב.."האדון שלך,הוא במקרה פרופסור לכימיה באוניברסיטת סאו פולו?"
הוא הנהן לעברה באישור וזיעה מחסה את מצחו.
"מייק,אני מההתחלה ידעתי את זה,ניסיתי להדחיק את המחשבה הזו,אבל עכשיו אני יודעת בוודאות שזה לא האדם הנכון!,הוא אדם חף מפשע!"
מייק שתק לכמה שניות,אבל אז ענה בהחלטיות."תהרגי אותו,את לא יודעת כמה כאב הוא עוד ירגיש אם לא תעשי זאת,הוא ימות בכול מיקרה"
סנדי תהתה מעט,אך אז הוציאה את אקדחה.
לפתע בעודה לוחצת על ההדק מייק התנפל על סנדי בקריאה "חכי סנדי!"
הירייה שהייתה מכוונת אל ליבו של האיש והייתה הורגת אותו מיידית החטיאה ופגעה בבית החזה-אך לא בלב.
האיש פלט זעקת כאב אימתנית.
"מייק מה אתה עושה!"
"לא שאלנו אותו עוד כמה שאלות חשובות"
"הוא לא יודע כלום"
מייק פנה אל האיש שהיה שרוי על הרצפה,הוא הלך ודעך לנגד ענייו,חייו נזלו ממנו החוצה יחד עם דמו הניגר ללא מעצור.
"ראית דבר מה מוזר בפרופסור?" מייק גחן אל האיש והתרכז בדבריו.
האיש הביט בו בלאט וענה בקול נאנק וחירשי."כן,הוא יוצא הרבה בזמן האחרון,בשעות הליל-"
הוא פלט חרחור אחרון ונדם.עניו הביטו במייק במבט חלול וחסר חיים.
מייק התרומם באיטיות מעל גופו."אינשטיין מת" מלמל.
סנדי השפילה את ראשה."זה לא אינשטיין,זה לייטמן,ועכשיו אנחנו יודעים שקראו לו בכלל הנרי ברימור".היא אמרה בקול חרישי ומדוכא. "הרגנו אדם חף מפשע".
מקווה מאוד שאהבתם! כי באמת השקעתי...
אשמח מאד אם תגיבו,אין לי הרבה תגובות אז אני יודעת שאף אחד מיילא לא קורא,לכן אני מעלה פרקים אחרי הרבה זמן..
מחזיה תגובות! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl