בפרק הקודם:
-"אמא,אני לא יכולה כרגע לספר לך זאת,אני עוד לא מוכנה לדבר על כך,וגם אני לא רוצה שתדאגי יתר על מה שדאגת,ו...אמא,אני ממש אוהבת אותך,אני כל כך התגעגעתי אלייך! אני רוצה לחזור הביתה,אני רוצה לנוח מהכל.."
סנדי חיבקה את אמה בחוזקה והחלה לבכות בקול,ענייה הוצפו בדמעות ובמוחה ראתה את כל מה שקרה לה ביומיים אלו.היא רצתה לעזוב הכל,היא התחרטה על מה שעשתה ורצתה שוב לחזור לחייה הרגילים,לפני שהכל התחיל,לפני שידעה את כל מה שיודעת עכשיו,אם הייתה מתגברת על סקרנותה,היא לא הייתה פוגשת את כל המאורעות שקראו לה,וגם יקרו..
-"אמא?" הי ניגבה את דמעותיה וניסתה קצת להירגע מבכייה כדי שתוכל לדבר.
-"כן סנדי,אם את רוצה לדעת מה קרה לרגלך אז אני מוכנה לסביר לך"
-"אה..זה גם,אבל כרגע מעניין אותי נושא אחר,למה אבא לא בא לבקר אותי אחרי כל מה שקרה לי? מה אני לא מעניינת אותו יותר? הרי הוא בכל זאת אבא שלי! אמנם הוא התגרש ממך,אבל לא ממני,אני בכל זאת הבת שלו!"
אמה,תהתה קצת ואז נאנחה.
-"אה..אוי..אני לא יודעת אם את מוכנה לכך,אבל בכל זאת אני אצטרך לומר לך זאת מתי שהוא,ולמרות שאולי הזמן כרגע לא כל כך מתאים,למרות שיש לך כנראה מספיק דאגות לדאוג להן,אני אגיד לך את זה עכשיו,כי בהמשך אני אתחרט ואז זה לא ייצא מפי לעולם.."
פרק 24
-""כן אמא?..מה?.."שאלה סנדי בתמהה.
-"אה..איני יודעת מהיכן להתחיל...טוב אני אתחיל ממש מההתחלה:
בעודי הייתי צעירה ולמדתי באוניברסיטה,פגשתי בבחור ושנינו מצאנו חן בעניו של השני.
יום אחד הלכנו ביחד לטיול רומנטי על שפת הים לקראת השקיעה שבאותו יום הייתה מדהימה במיוחד,השמיים היו מלאים בכל צבעי הקשת כשהצבע האדום שולט ברב השמיים.
ישבנו שנינו באווירה רומנטית זו ומרגע לרגע התמלאנו יותר ויותר רגשות אהבה כלפי השני.
הרגשתי שזהו האדם שאיתו אוכל לבלות כל חיי.
כשהחושך השתלט לגמרי על העולם שנינו..מבינה..
לאחר 3 שבועות גיליתי שאני בהריון,הייתי כל כך נרגשת והלכתי להודיעה לאהוב ליבי את הבשורה המשמחת.
כשהודעתי לו זאת,כאילו פגע בו ברק,עניו הפכו לשחרות ופניו האדימו,הוא הביט בי בתדהמה כאילו הודעתי לו כי סוף העולם קרב.
הוא שאל אותי שוב ושוב כנראה קיווה לשמועה תשובה אחרת.
הייתי נורא מבואסת מתגובתו,שמחתי הרבה ואהבתי החמה לפתע התקררה,לא ראיתי אותו שוב באותו היום,וגם לא ביום שלמחרת וכן הלאה...הוא פשוט נעלם.
הוא ברח מהאוניברסיטה וזה פגע בי קשות,האהבה החמה שהייתה בי הפכה לשנאה לוהטת עוד יותר.
לא רציתי לחפש אותו ולא רציתי כל קשר איתו,שנאתי אותו בצורה לא מתוארת,הוא וויתר על האוניברסיטה רק כדי לברוח ממני,הוא וויתר על התואר הרפואי שלו רק משום שלא רצה אותי.
לאחר כחודש החלטתי כי אני לא רוצה שהתינוק שלי יגדל ללא אב ויקנא בכינוי "ממזר" בנחישות רבה חיפשתי בין כל הגברים בסביבתי גבר שיוכל לשמש כאבא לילדי,ואכן כך קרה.
הגבר הבא שפגשתי היה מי שקינת עד היום "אבא",בארך כאחרי שבועה התחתנו ואפילו לא הודעתי לו כי אני בהריון,בילינו את זמנינו ביחד ונהנו מכל רגע בחיינו המשותפים,אך כל זה התנפץ כשהוא גילה שאני בהריון,לא ממנו...
הוא כעס מאד ואף רצה להתגרש ממני,אך ניסיתי להסביר לו את מצבי וכי לא הייתי אשמה בכלום,הוא לא דיבר איתי שבועה אך לאחר מכן החליט לסלוח לי,סיכמנו כי הוא יאמץ את התינוק העתיד להיוולד,וסוד זה יישאר בינינו לנצח.
לאחר 7 חודשים נולדה הבת המהמת ואהובה שלי שנקראה בשם "סנדי"
וכך בעצם ניגמר הסיפור שלי,חיינו את חיינו כזוג יונים,ואחרי 11 שנה בלבד החלטנו להביא לעולם את אחותך "סוזן" ואת כל השאר את כבר יודעת ליפני כמה זמן התגרשנו וכל זה..."
-"ממ..ה...?! אז בעצם הוא לא אבא שלי?" סנדי הביטה מופתעת אל אימה, ופייה היה פעור בשל תדהמתה.
-"כן סנדי,לא רציתי להוסיף לדאגותייך,אך הייתי חייבת לספר לך זאת מתי שהוא"
סנדי הרימה את התחבושת מרצפת בית החולים והחלה לחבוש אותה חזרה סביב רגלה, חסרת שני האצבעות.
היא אמנם עסקה בחבישת הרגל אך במוחה התרוצצו מחשבות ללא סוף בנוגעה לנשמע באוזנייה לפני מספר שניות,היא הייתה המומה מבשורה זו,היה נראה לה כאילו זה חלום,כל הסרטים שראתה על מיקרים דומים תמיד היו נראים לה כה רחוקים ממנה,אבל עכשיו?.
עכשיו הכירה מצב זה מקרוב,ולא רצתה להאמין שזה אכן כך.
תמיד חשבה "מה נורא כל כך בזה שיום אחד תגלי שאביך אינו אביך? נו אז מה אפשר להמשיך לחיות את חייך כרגיל!"(דעתה על הסרטים שראתה בנושא הנדון)
אבל עכשיו, העובדה שבעצם לעולם לא הכירה או ראתה את אביה הפריעה לה מאד.
."מה,יוצא שלעולם לא ראיתי את אבי?" היא מלמלה בשקט כאילו דיברה אל עצמה.
-"יוצא שכן.." ענתה לה בחוסר רצון אימה.
-"אמא,אני רוצה למצוא אותו!" אמרה בנועזות.
אימה של סנדי הביטה בה במבט מגוחך וקימטה את מצחה.
גברת מורגאן הביטה בה,חייכה והשפילה את ראשה כאילו האשימה עצמה במשהו.
שיחתן הסתיימה בכך,סנדי המשיכה להביט על רגלה ולחבוש את התחבושת,ושתיקה שררה בחדר.
מבטה של סנדי היה מכוון לכיוון רגלה.
היא התמקדה במקום שבו היו חסרות האצבעות,למרות תחושת הגועל שלאט לאט התפשטה בתוכה,היא הביטה בדייקנות על המום
הפציעה הייתה עדיין טרייה, מקום החתך היה לח ואפשר היה להבחין בעצם שיצאה במקצת מן הבשר.
לאחר שגמרה בסקירת רגלה היא חבשה את התחבושת וקמה ממקומה.
גברת מורגאן ישבה על הכורסה שהייתה ממוקמת ליד מיטת בית החולים של סנדי, והביטה אל מעבר לחלון .
-"לאן את?" שאלה אימה את סנדי, כשראתה שהיא קמה ממקומה והחלה ללכת לכיוון הדלת.
-"לשירותים" ענתה לה סנדי כשעמדה כבר עם כל גופה מחוץ לחדר וסגרה את הדלת בסיום דבריה.
-"אבל יש שירות...[ראתה כי סנדי נעלמה מן החדר] בחדר.." ענתה לה אימה,אך סנדי כבר לא נוכחה במקום.
סנדי הלכה לאורך מסדרון בית החולים כשלפתע שמעה צעדים מהירים מאוד מתקרבים לעברה,היא הסתובבה בכדי לזהות את מקור הצעדים אך ברגע שהסתובבה,היא אף לא הספיקה להבחין בנעשה, כשלפתע משהוא התנפל בחיבוקים וצעקות "סנדי!! את לא יודעת איך אני שמח שאת בסדר!!"
סנדי הייתה מופתעת מאד,מי זה? היא תהתה,כשהיא מכורבלת בתוך ידיה של דמות גבוהה ושרירית.
היא הרימה את ראשה למעלה וניסתה לזהות את פניה של הדמות כשלפתע צעקת תדהמה יצאה מפיה: "ג'ון!!!?"
סנדי הביטה בו מופתעת,היא הרימה את גבותיה ופנייה שינו את הבעתם להבעת הלם.
"ממ..מה...? אתה עושה כאן?" פלטה סנדי בגמגום לעברו של ג'ון.
פניו של ג'ון הפכו אדומות והוא ניסה לומר לה כמה מילים אך במקום כך יצאו מפיו רק מילים קטועות,לא היה בפיו מילים לומר,הוא לא ידע מהיכן להתחיל לספר לה על מה שקרה.
בינתיים כשג'ון לא ידע כיצד להסביר לסנדי את רגשותיו,הרי היא איננה מודעת כלל לכל מה שקרה,סנדי ממשיכה להביט בו בתדהמה מופתעת ומבולבלת.
לסנדי לעולם לא היה שום קשר עם ג'ון,היא אף לעולם לא דיברה איתו,ויכלה אפילו להגיד שהיא אפילו כלל לא מכירה אותו,ופתאום הוא בא אליה לבית החולים ופוגש אותה בהתרגשות נסערת וחיבוקים,כאילו הם חברים טובים שנים על גבי שנים...
-"אההה אולי בכל זאת תסביר לי מה אתה עושה פה?" זרקה עליו סנדי.
ג'ון הביט בה ושתק,חיוך הועלה על פניו כשהביט על סנדי בריאה ושלמה(בעצם כמעט...)
הוא חייך כאילו עמד מול עניו מלאך וסנוור את פניו באורו המיוחד.-
-"ג'ון?הכל בסדר?" אמרה סנדי בעודה מנופפת עם ידה מול פרצופו במטרה לעוררו מ"חלומו" המתוק.
-"אהה...את פשוט לא יודעת כמה אני שמח לראות אותך ולדעת שאת בסדר" אמר ג'ון כשחיוכו רק מתגבר ופניו מאירות יותר ויותר.
"מהה..?" שוב הופתעה סנדי. "למה שתדאג לי בכלל?אתה..אתה תמיד שנאת אותי!?"
ג'ון הסמיק אף עוד יותר,הוא ממש לא ידעה איך להגיד לסנדי שהוא אוהב אותה ותמיד אהב אותה,הוא הצטער על טיפשותו הרבה כי לא פתח לה את ליבו קודם לכן.
הוא התבייש מתגובת הסובבים אותו,בהיותו אחד המקובלים ביותר של השכבה חייב היה לחשב כל מילה ומילה שטיפלת מפיו לעבר "האנשים הפשוטים" אך עכשיו,אחרי כל הדאגה שעבר,הבין כי כל זה היה לא כלום.
-"אהה...אז סנדי,אם לא איכפת לך,את יכולה אולי לספר לי מה קרה לך?"הצליח סוף סוף לפלוט ג'ון .
-"מה?מאיפה אתה יודעה שקרה לי משהו?" שאלה סנדי בעודה מופתעת עוד יותר.
-"נו..נכון כשמצאתי אותך בתחנה ב 5 בבוקר קפואה לגמרי ולקחתי אותך לבית החולים,אז למה?מה קרה לך לפני"
ענייה של סנדי נפערו והיא החלה להתנשף במהירות,במוחה הועלו כל המאורעות שעברה.
היא ראתה אל מול ענייה קטעים ממה שזכרה כשהייתה עדיין מושפעת במקצת מהסמים שהזריקו לה,נזכרה בחדר מוצף הדם וגופות,את...כל מה שקרה לה לפני זה,וכנהרות מענייה פרצו דמעות.
היא שוב נזכרה במותם של ג'ייק וביל, בחטיפתה,וכל שאר הדברים שהיא יודעת,אך לא סיפרה אותם עדיין לאף אחד.
-"גון?"
-"כן סנדי,מה רצונך?"
-"אני יכולה לבטוח בך,נכון?אני מאמינה שאתה אדם ישר ואמין,ושאם אספר לך את מה שאני יודעת אתה לא תעביר זאת הלאה?"
-"אהה..לא,לא את יכולה לבטוח בי.." אמר ג'ון בתמהה.
סנדי ציוותה עליו לחכות בחדרה והיא עצמה הלכה לשירותים,שבעצם משום כן יצאה מהחדר.
ג'ון נכנס לחדר בית החולים של סנדי והבחין בגברת מורגאן שישבה ובדאגה הביטה לעבר החלון.
-"ג'ון!" היא פלטה בשמחה ברגע שהבחינה בנוכחותו.
-"שלום גברת מורגאן" ענה לה בביישנות.
-"אתה יכול אולי בבקשה לספר לי על כל מה שקרה? כי סנדי לא מוכנה עדיין לדבר על כך"
-"אההם..טוב,אבל אני בעצמי לא בדיוק יודעה על כל מה שנעשה ליפני שנכנסתי לתמונה,אני גם כן הייתי רוצה לשמועה פירוט,אך אני בהחלט אספר לך את מה שאני יודעה:
באותו היום כשהכל קרה, החלטתי לבקר את סבתי,משום שאיני עושה זאת לעיתים קרובות, שהיתי אצלה עד שעה נורא מאוחרת,עד השעה חמש בבוקר..
לאחר שסיימתי את ביקורי יצאתי מהבניין לכיוון רכבי והתחלתי לנסועה כרגיל לעבר מקום מגורי.
כשלפתע לאחר מס' דקות הבחנתי בגופה השכובה על רצפת תחנה בצד הכביש.
החלטתי להאט קצת,אולי אוכל לעזור במשהו,וככל שהתקרבתי גיליתי שהדמות מאד מוכרת לי.
כשלבסוף עצרתי ויצאתי מרכבי,אז יכולתי לקבועה בבטחה כי זו אכן סנדי.
הייתי מאד מופתע,אך יחד עם זאת מודאג.
לא סיפרתי זאת לאף אחד,גם לא לסנדי,אך תמיד אהבתי אותה,והרגשה זו נכונה גם לעכשיו.
ולכן דאגתי נורא,הרבה יותר מכל דאגה שעברתי בחיי.
היא הייתה כמעט ללא בגדים,גופה היה קפוא ועורה קשה וחיוור.
היא לא הראתה כל סימן חיים, ואף לא הצלחתי לחוש אצלה דופק.
ליבי החל לפעום בחוזקה ומעניי ירדו דמעות .
חייב לציין שלעולם לא הייתי כל כך מודאג או מדוכא,לעולם לא בכיתי כך.
ואחרי שקצת התאוששתי מכל הנעשה הובלתי אותה במהירות לבית החולים,ואת ההמשך,את כבר יודעת...
את ואני ישבנו ודאגנו מחוץ לחדר הניתוח.
הייתי בטוח כבר שאיבדתי אותה, ואת אינך יודעת איזו שמחה עזה תקפה אותי בזמן שראיתי אותה הולכת במסדרון שלמה ובריאה,הרי כל מיקרה דומא לרב מסתיים במוות.
סנדי מאד הופעה לראות אותי בה אליה ומחבק אותה.
הרי אני שכחתי שלא הסברתי לה את רגשותיי,וברגע כשרציתי לעשות זאת,שפתיי כאילו נדבקו אחת לשנייה ולא יכולתי להוציא מילה מפי,הרגשתי מאד נבוך,אך יחד עם כך מאד שמח שהכל הסתיים בטוב"
גברת מורגאן הביטה ברחמנות על ג'ון שבעת סיפורו כמעט ושתלש את שיערות ראשו ועניו התכסו דמעות.
גם גברת מורגאן הייתה דאוגה מאד בקשר למה שקרה,ולמרות שהסתירה את רגשותיה,היה אפשר להבחין בבירור כי היא מאד מודאגת.
שניהם ישבו בחדר ושתקו,כל אחד התמקד במקום אחד בחדר,ושקועה במחשבות עצמו.
כשלפתע סנדי פרצה לחדר,מתנשפת ומודאגת.
היא החלה במהרה לארוז את דבריה בזמן שהיא צועקת:
"חייבים להסתלק מפה! מהר! אני לא יכולה להישאר כאן אף לא רגע מיותר,וגם אתם,בואו מהר!"
-"ממה..?" אמרו בתדהמה אימה של סנדי וג'ון.
-"אל תשאלו מה! אין זמן להסברים חייבים להסתלק מכאן!" זרקה עליהם סנדי כחצים מפיה
"נו מהר!!אל תשבו תעזרו לי לאסוף את דברי"
-"מה קרה? סנדי מה כל כך דחוף? חמודה,הרופאים לא ירשו לך לעזוב את בית החולים,את עדיין חלשה וזקוקה לטיפול רפואי" אמרה בעדינות גברת מורגאן, כשהיא מסתירה את הלחץ הסורר לה בפנים משום התנהגותה של סנדי.
-"אמא בבקשה,אל שאלי שאלות חייבים לעוף מכאן מהר,בבקשה,תעזרי לי! אני אסביר לך הכל אחר כך.." אמרה סנדי בקול מתחנן אך מודאג מאד.
גברת מורגאן קמה ממקומה ועזרה לסנדי לסדר את דבריה.
למרות שלא הבינה מה קרה,למרות שהייתה מאד מאד מבולבלת,היא בכל זאת הסתמכה על דברי ביתה, ועזרה לה במעשייה.
ג'ון שגם כן מאד הופתע,קם ממקומו והרים את דבריה הארוזים של סנדי.
הם עזבו את החדר והלכו אחרי סנדי כזנב אחרי אדונו,מבלי לדעת את מטרת בריחתם או את יעדם.
משהו בכלל מתעניין בסיפור המסכן שלי?
אם כן אשמח מאד מאד לדעת את דעתכם עליו,אשמח מאד לשמועה גם ביקורות (אם צריך חחח,ברור שכן..) בשביל לדעת מה לשפר.
אז...קיצור תגיבו!!! ו...
מחזירה תגובות לכולם!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl