בפרק הקודם:
פתאום נשמעו דפיקות בדלת,הפעם אני הלכתי לפתוח.
-פתיחת דלת-
"ממ...מה אתה עושה פה!? לא אני לא רוצה שתיכנס,לא!"
"אני צריך לדבר עם אמא שלך!"
"אההםם..היא לא נמצאת עכשיו.."
"הוא הביט בי,ואמר אז את לבד?"
אם הוא חושב שאני לבד.....
;
פתאום
נשמעו דפיקות בדלת,הפעם אני הלכתי לפתוח.
-פתיחת
דלת-
"ממ...מה
אתה עושה פה!? לא אני לא רוצה שתיכנס,לא!"
"אני
צריך לדבר עם אמא שלך!"
"אההםם..היא
לא נמצאת עכשיו.."
"הוא
הביט בי,ואמר אז את לבד?"
אם
הוא חושב שאני לבד.....
;
בגלל שהפרקים האחרים יצאו לי נורא קצרים,אז הינה פרק 10 נורא ארוך...חחחח
תהנו!
;}
פרק 10
הוא
דחף אותי ונכנס פנימה
ואז
ג'ייק יצא מהמטבח
"סנדי?
מי זה?"
"אה...זה
המנהל של הבית ספר שלי.."
ואז
אמא שלי באה גם
"מה
אתה עושה כאן בשעה כזאת?"
המנהל:"אני
צריך לדבר עם הבת שלך"
יצאתי
איתו לחדר המדרגות ועמדתי ליד הדלת של הדירה שלנו.
רק
מלהביט על האדם הזה,הרגשתי איך כל מה שבתוכי מתהפך.
כאילו
משהוא הולך להתפרץ ממני החוצה.
יחד
עם התקפי הזעם שלי הרגשתי גם בחילה,רק לחשוב על מה שבן אדם הזה מסוגל לעשות.
הבטתי
עליו במבט זועם,והקרנתי שנאה מתוך עניי.
"מה
אתה רוצה ממני?"
הוא
הביט בי,וראיתי שהוא זומם משהוא.
בעניו
היה מן רועה כזה,שלא פגשתי עוד מעולם.
הוא
היה לבוש כמו אדם מכובד,חליפה,ואפילו עניבה.
נעליים
של אנשי עסקים,וגם מראה של אדם אינטליגנטי מאד.
אך
מסתבר שהוא בכלל לא כזה.
ומה
הוא באמת רוצה ממני?
למה
הוא בא לכאן?
אני
מכווה שהוא לא בא להגיד לי שאני נכנסת לכלא על מה שעשיתי למריה.
אני
לא אשמה,היא התחילה!
בעודי
חושבת לעצמי,כעסי התגבר יותר ויותר.
הרגשתי
שעוד רגע אם אמשיך להביט בבן אדם הזה,אני לא יתאפק,ופשוט אכה אותו!
המנהל
הביט בי במבט זדוני ואמר:
"אז
עשינו עסק?"
"איזה
עסק לא עשינו כלום! תעזוב אותי לך מכאן!
אני
לא רוצה לראות אותך,לשמוע עלייך,לא רוצה בכלל לדעת שאתה קיים!
ואם
אתה לא עף מפה עכשיו אני אקרא למשטרה!"
"את
יודעת כבר שאני יכול לעשות לך בעיות?ההורים של מריה כמעט כל יום מתקשרים לברר מה
קרא לאותה החלדה שהכתה את ביתם"
חתיכת
בהמות,חשבתי לעצמי
"בנתיים
לא עשיתי שום דבר בנידון,ובקלות אני יכול לסבך מאד את העניין"
הרגשתי
איך הזעם בתוכי גובר,קיבצתי בחוזקה את אגרופי,ופחדתי שעכשיו אני אדחף אותו בחוזקה
מהמדרגות,ואז יהיה לי בעיות מיותרות.
הרגשתי
גלי חום וקור עוברים בגופי ואיך ראשי כאילו הולך להתפוצץ.
למה
הוא בא?! למה!?
היה
לי ערב מצויין,למה הוא היה חייב להרוס אותו!
"אז
מה את מחליטה?"
רק
המחשבה על כך,גרמה לי להזדעזע,איך אפשר לחשוב על כזה דבר!
אני
פשוט לא מאמינה,אני מרגישה כאילו אני בחלום רע,וכשאני אתעורר הכל ייגמר,אבל ידעתי
שזה לא חלום.
הוא
הביט בי במבט זומם.
ואז
פסע לעברי צעד נוסף.
הוא
תפס אותי בסוודר וניסה לפתוח את הרוכסן.
הרגשתי
בחילה נוראית בפתאומיות.
לקח
לי שנייה לעקל מה קורא,ובאותה השנייה
התחלתי
לצעוק
"אההעההה!!"
רגע
אחרי הצעקה,דלת הדירה שלנו תפתחה בחריקה חזקה.
וג'ייק קפץ
החוצה,הוא ראה את יד המנהל אוחזת בסוודר שלי,
ואותי
צמודה לקיר צורחת ומנסה להכות אותו.
"הוא
ניסה לגעת בך?"
"כ...כן.."
אמרתי בבהלה,מתנשפת נשימות עמוקות.
ג'ייק
התקרב אל המנהל,באותו הרגע הוא הוריד את היד ממני.
ואז
ג'ייק תפס אותו בחולצה והרים אותו.
הוא
הביט לתוך עיניו,ואז היכה חזק בפרצופו וזרק אותו על הרצפה.
המנהל
נפל על הרצפה ואז ג'ייק ניגש עליו ובעט בו כמה פעמים.
מעולם
לא ראיתי את ג'ייק כזה עצבני,הוא נהיה אפילו אדום מרב עצבים.
הוא
ניגש אל המנהל שוב,ואז נתן לו אגרוף חזק שהעיף אותו לצד.
-המנהל
נפל מהמכה החזקה על הרצפה ולא זז-
הייתי
נורא מבוהלת.
לא
ציפיתי שדבר כזה יוכל מתי שהוא ליקרות.
נעצתי
מבט במנהל ששכב על הרצפה ללא תזוזה,והתנשפתי נשימות עמוקות וכבדות.
באותו
רגע ג'ייק ניגש אלי ואמר:
"את
חייבת לקרוא למשטרה"
בלעתי
את רוקי ועניתי:
"כן..אני
באמת אעשה זאת.."
ג'ייק
חיבק אותי ואז הכניס אותי הבייתה הושיב אותי על הספה.
אמא
שלי התקדמה לעברי במהירות עם שמיכה ביד.
היא
כיסתה אותי בסמיכה וחיבקה אותי.
"אני
מצטערת שלא יצאתי לעזור לך,פשוט הכל קרא כל כך מהר,שלא הספקתי להבין מה קרא"
זה
באמת קרא מהר,אבל לי היה ניראה כאילו עברה כבר שעה שלמה.
ג'ייק
לקח את המנהל בזרועות וגרר אותו לשירותים.
נעלנו
את הדלת של השירותים.
אחרי
זה ישר ניגשנו לטלפון והתקשרנו למשטרה.
אחרי
כמה שניות נשמע צליל הרמת השפורפרת
"אלו"
"שלום,אנחנו
רוצים עכשיו לערוך כתב אישום,כרגע היה כאן ניסיון לאונס..."
אמרנו
את כתובת הדירה שלנו,ואמרו לנו שעוד מס' דקות יבוא שוטר לביתנו לחקור את העניין.
ואכן
אחרי בארך 12 דקות נשמע דפיקה בדלת.
,אמא
שלי הלכה לפתוח את הדלת,וזה אכן היה השוטר.
"שלום
אפשר לדבר עם גברת מורגאן?"
אמא
שלי הניעה בראשה וסימנה לו להיכנס.
הלכנו
למטבח והתיישבנו אני, ג'ייק, אמא שלי והשוטר סביב השולחן.
אמא
שלי הייתה עדיין המומה ממה שקרא,היא ממש לא חשבה שהמנהל שלנו כזה.
השוטר
חקר מה קרא,ואני סיפרתי לו הכל.
בזמן
שסיפרתי מה קרא השוטר רשם משהו.
אחר
כך הוא הביא לי לרשום לבד מה קרא.
כשסיימתי,השוטר
השאיר את פרטיו,וגם לקח את הפרטים שלנו.
הוא
אמר שהוא יעדכן אותנו במה שקורא,ורשם את ג'ייק ואת אמא שלי כעדים.
אחר
כך השוטר הוציא את המנהל מהשירותים,הוא שם עליו אזיקים, ואז הרים אותו באכזריות
(כפי שמגיעה לו) ואז יצא מהדירה שלנו.
הוא
לקח אותו לתחנת המשטרה,לחקירה,ואני קיוויתי לעולם לא לראות את המנהל שוב.
חיבקתי
את ג'ייק ומאד הודאתי לו.
הוא
חייך אלי,העלה קצת סומק על לחייו ולא ענה כלום.
אחר
כך הודאתי לו שוב,ואיחלתי לו לילה טוב.
הוא
ניפרד ממני ומאמא שלי.
ואז הוא יצא מהדירה שלנו.
הלכתי
לישון רגוע הפעם,כי המנהל הזה עכשיו בידיים של המשטרה,וכבר לא היה כל כך איכפת לי
שיצחקו עליי בבית ספר,כי הם צחקו כבר על מה שאפשר לצחוק,אין משהו חדש..
-עניי
לאט לאט נעצמו ולא שמתי לב איך נירדמתי..-
כמו
כל בוקר אמא שלי העירה,אותי התלבשתי והלכתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי,קפה וופלים.
צחצחתי
שיניים שמתי סוודר ויצאתי מהבית.
החלטתי
ללכת היום ברגל בגלל שכבר לא היה כזה קר,היה ממש נעים בחוץ,רוח קרירה ליטפה את
פניי,והשמיים היו בצבע תכלת נהדר,מידי פעם הופיעו עננים מופשטים,
והשמש
סנוורה אותי וגרמה לי לחייך.
השעה
הייתה רק 8:02,יש לי עוד בארך רבע שעה,כי עד שהמורה תיכנס ייקח זמן.
המשכתי
ללכת, ולהנות מהמזג אויר והשמיים הכחולים שציפיתי להם כל כך הרבה זמן.
כשפתאום
מישהו צעק לי
"סנדי
חכי"
סובבתי
את הראש לראות מי זה אבל יחד עם זה המשכתי ללכת.
ביל!?
זה ביל מה הוא רוצה..
פתאום
אעההה....-נתקעתי בעץ-
שיט,זה
כזה כעב,הסתובבתי אל ביל וראיתי שהוא עמד וצחק.
"ממש
מצחיק! רוצה אני אדפוק את הראש שלך בעץ ובוא ניראה איך תצחק!
חברה
שלך כבר יודעת איך זה מרגיש!"
הרמתי
את התיק שלי בכעס והלכתי.
"אבל
סנדי!" ביל שוב צעק
"עזוב
אותי לא רוצה לדבר איתך!"ולא התייחסתי אליו יותר
לא
יודעת לאן הוא נעלם אבל לא ראיתי אותו יותר.
נכנסתי
לכיתה והיום דווקא לא צחקו עליי,רק שמייק אמר
"תזהרו
ממנה או שתיראו כמו מריה"
ואז
כולם התחילו לצחוק,ומריה התעצבנה,
מריה:"זה
לא מצחיק!"
היא
ניגשה למייק ואמרה לו
"שמעת!?אל
תתעסק איתי!"
מייק
לא שם לב אלייה והתחיל לצחוק
הנחתי
את התיק שלי במקום שלי והלכתי לג'ס כדי לבקש ממנה את להשלים את החומר שפספסתי.
מוזר
מאד,איך ביל לא סיפר להם שנתקעתי בעץ? בד"כ הוא מספר כל דבר,גם מה שבכלל לא
מצחיק.
ולמה
הוא רצה לדבר איתי היום?
בעוד
ששקעתי במחשבותיי, המורה נכנסה.
היא
התחילה כמו תמיד מקריאת שמות ואחר כך התחיל שיעור גאוגרפייה.
השיעור
היה רגיל לגמרי,זאת אומרת משעמם.
נאבקתי
עם עצמי כדי לא להירדם אבל בסוף השיעור,
קרא משהו שגרם לי ליהיות מאד עירנית...
"טוב
ילדים,אני מחלקת אתכם לזוגות,וכל זוג יקבל עבודה על ארץ שונה.
העבודה
צריכה ליהיות פרטנית ומאד מושקעת,צריך להגיש אותה עד לסוף המחצית!
העבודה
הזאת תקבע לכם את ציון ההגשה בסוף השנה במקצוע גאוגרפיה.
וכדי
שהעבודות יצאו יותר מושקעות אני קבעתי את הזוגות ואי אפשר להחליף,
מי
שיחליף ללא רשותי,יקבל 0"
ברגע
ששמעתי שהיא חילקה את הזוגות לבד,הבנתי שבטח נתקעתי עם איזה מישהו מטומטם..
אף
פעם לא היה לי מזל בקטע הזה,אני מכווה שאני לא עם מייק או ג'ון..רק לא הם!
המורה
התחילה להקריא את הזוגות
"קלסי
עם דן"
"ג'ניפר
עם ג'ק"
"סנדי
עם..."
זה
כל כך חשוב לי לצאת עם מישהו נורמאלי!
כי
אני אצתרך ליראות את הפרצוף של הבן אדם הזה חצי שנה!
וזה
קובעה לי מאד בציון הסופי..התפללתי שזה יהיה מישהו נורמאלי..
הלב
שלי דפק בחוזקה,כאילו משהו מאד חשוב הולך ליקרות.
הייתי
נורא לחוצה ולבסוף היא אמרה את השם השני...
מכווה שאהבתם (:
אשמח מאד אם תוסיפו תגובות...כי זה מרגיש שאף אחד לא קורא ואני כותבת לעצמי.
אז..פפליייזזז
תגיבו.
מחזירה תגובות! [=
פרק 10
הוא דחף אותי ונכנס פנימה
ואז ג'ייק יצא מהמטבח
"סנדי? מי זה?"
"אה...זה המנהל של הבית ספר שלי.."
ואז אמא שלי באה גם
"מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?"
המנהל:"אני צריך לדבר עם הבת שלך"
יצאתי איתו לחדר המדרגות ועמדתי ליד הדלת של הדירה שלנו.
רק מלהביט על האדם הזה,הרגשתי איך כל מה שבתוכי מתהפך.
כאילו משהוא הולך להתפרץ ממני החוצה.
יחד עם התקפי הזעם שלי הרגשתי גם בחילה,רק לחשוב על מה שבן אדם הזה מסוגל לעשות.
הבטתי עליו במבט זועם,והקרנתי שנאה מתוך עניי.
"מה אתה רוצה ממני?"
הוא הביט בי,וראיתי שהוא זומם משהוא.
בעניו היה מן רועה כזה,שלא פגשתי עוד מעולם.
הוא היה לבוש כמו אדם מכובד,חליפה,ואפילו עניבה.
נעליים של אנשי עסקים,וגם מראה של אדם אינטליגנטי מאד.
אך מסתבר שהוא בכלל לא כזה.
ומה הוא באמת רוצה ממני?
למה הוא בא לכאן?
אני מכווה שהוא לא בא להגיד לי שאני נכנסת לכלא על מה שעשיתי למריה.
אני לא אשמה,היא התחילה!
בעודי חושבת לעצמי,כעסי התגבר יותר ויותר.
הרגשתי שעוד רגע אם אמשיך להביט בבן אדם הזה,אני לא יתאפק,ופשוט אכה אותו!
המנהל הביט בי במבט זדוני ואמר:
"אז עשינו עסק?"
"איזה עסק לא עשינו כלום! תעזוב אותי לך מכאן!
אני לא רוצה לראות אותך,לשמוע עלייך,לא רוצה בכלל לדעת שאתה קיים!
ואם אתה לא עף מפה עכשיו אני אקרא למשטרה!"
"את יודעת כבר שאני יכול לעשות לך בעיות?ההורים של מריה כמעט כל יום מתקשרים לברר מה קרא לאותה החלדה שהכתה את ביתם"
חתיכת בהמות,חשבתי לעצמי
"בנתיים לא עשיתי שום דבר בנידון,ובקלות אני יכול לסבך מאד את העניין"
הרגשתי איך הזעם בתוכי גובר,קיבצתי בחוזקה את אגרופי,ופחדתי שעכשיו אני אדחף אותו בחוזקה מהמדרגות,ואז יהיה לי בעיות מיותרות.
הרגשתי גלי חום וקור עוברים בגופי ואיך ראשי כאילו הולך להתפוצץ.
למה הוא בא?! למה!?
היה לי ערב מצויין,למה הוא היה חייב להרוס אותו!
"אז מה את מחליטה?"
רק המחשבה על כך,גרמה לי להזדעזע,איך אפשר לחשוב על כזה דבר!
אני פשוט לא מאמינה,אני מרגישה כאילו אני בחלום רע,וכשאני אתעורר הכל ייגמר,אבל ידעתי שזה לא חלום.
הוא הביט בי במבט זומם.
ואז פסע לעברי צעד נוסף.
הוא תפס אותי בסוודר וניסה לפתוח את הרוכסן.
הרגשתי בחילה נוראית בפתאומיות.
לקח לי שנייה לעקל מה קורא,ובאותה השנייה
התחלתי לצעוק
"אההעההה!!"
רגע אחרי הצעקה,דלת הדירה שלנו תפתחה בחריקה חזקה.
וג'ייק קפץ החוצה,הוא ראה את יד המנהל אוחזת בסוודר שלי,
ואותי צמודה לקיר צורחת ומנסה להכות אותו.
"הוא ניסה לגעת בך?"
"כ...כן.." אמרתי בבהלה,מתנשפת נשימות עמוקות.
ג'ייק התקרב אל המנהל,באותו הרגע הוא הוריד את היד ממני.
ואז ג'ייק תפס אותו בחולצה והרים אותו.
הוא הביט לתוך עיניו,ואז היכה חזק בפרצופו וזרק אותו על הרצפה.
המנהל נפל על הרצפה ואז ג'ייק ניגש עליו ובעט בו כמה פעמים.
מעולם לא ראיתי את ג'ייק כזה עצבני,הוא נהיה אפילו אדום מרב עצבים.
הוא ניגש אל המנהל שוב,ואז נתן לו אגרוף חזק שהעיף אותו לצד.
-המנהל נפל מהמכה החזקה על הרצפה ולא זז-
הייתי נורא מבוהלת.
לא ציפיתי שדבר כזה יוכל מתי שהוא ליקרות.
נעצתי מבט במנהל ששכב על הרצפה ללא תזוזה,והתנשפתי נשימות עמוקות וכבדות.
באותו רגע ג'ייק ניגש אלי ואמר:
"את חייבת לקרוא למשטרה"
בלעתי את רוקי ועניתי:
"כן..אני באמת אעשה זאת.."
ג'ייק חיבק אותי ואז הכניס אותי הבייתה הושיב אותי על הספה.
אמא שלי התקדמה לעברי במהירות עם שמיכה ביד.
היא כיסתה אותי בסמיכה וחיבקה אותי.
"אני מצטערת שלא יצאתי לעזור לך,פשוט הכל קרא כל כך מהר,שלא הספקתי להבין מה קרא"
זה באמת קרא מהר,אבל לי היה ניראה כאילו עברה כבר שעה שלמה.
ג'ייק לקח את המנהל בזרועות וגרר אותו לשירותים.
נעלנו את הדלת של השירותים.
אחרי זה ישר ניגשנו לטלפון והתקשרנו למשטרה.
אחרי כמה שניות נשמע צליל הרמת השפורפרת
"אלו"
"שלום,אנחנו רוצים עכשיו לערוך כתב אישום,כרגע היה כאן ניסיון לאונס..."
אמרנו את כתובת הדירה שלנו,ואמרו לנו שעוד מס' דקות יבוא שוטר לביתנו לחקור את העניין.
ואכן אחרי בארך 12 דקות נשמע דפיקה בדלת.
,אמא שלי הלכה לפתוח את הדלת,וזה אכן היה השוטר.
"שלום אפשר לדבר עם גברת מורגאן?"
אמא שלי הניעה בראשה וסימנה לו להיכנס.
הלכנו למטבח והתיישבנו אני, ג'ייק, אמא שלי והשוטר סביב השולחן.
אמא שלי הייתה עדיין המומה ממה שקרא,היא ממש לא חשבה שהמנהל שלנו כזה.
השוטר חקר מה קרא,ואני סיפרתי לו הכל.
בזמן שסיפרתי מה קרא השוטר רשם משהו.
אחר כך הוא הביא לי לרשום לבד מה קרא.
כשסיימתי,השוטר השאיר את פרטיו,וגם לקח את הפרטים שלנו.
הוא אמר שהוא יעדכן אותנו במה שקורא,ורשם את ג'ייק ואת אמא שלי כעדים.
אחר כך השוטר הוציא את המנהל מהשירותים,הוא שם עליו אזיקים, ואז הרים אותו באכזריות (כפי שמגיעה לו) ואז יצא מהדירה שלנו.
הוא לקח אותו לתחנת המשטרה,לחקירה,ואני קיוויתי לעולם לא לראות את המנהל שוב.
חיבקתי את ג'ייק ומאד הודאתי לו.
הוא חייך אלי,העלה קצת סומק על לחייו ולא ענה כלום.
אחר כך הודאתי לו שוב,ואיחלתי לו לילה טוב.
הוא ניפרד ממני ומאמא שלי.
ואז הוא יצא מהדירה שלנו.
הלכתי לישון רגוע הפעם,כי המנהל הזה עכשיו בידיים של המשטרה,וכבר לא היה כל כך איכפת לי שיצחקו עליי בבית ספר,כי הם צחקו כבר על מה שאפשר לצחוק,אין משהו חדש..
-עניי לאט לאט נעצמו ולא שמתי לב איך נירדמתי..-
כמו כל בוקר אמא שלי העירה,אותי התלבשתי והלכתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי,קפה וופלים.
צחצחתי שיניים שמתי סוודר ויצאתי מהבית.
החלטתי ללכת היום ברגל בגלל שכבר לא היה כזה קר,היה ממש נעים בחוץ,רוח קרירה ליטפה את פניי,והשמיים היו בצבע תכלת נהדר,מידי פעם הופיעו עננים מופשטים,
והשמש סנוורה אותי וגרמה לי לחייך.
השעה הייתה רק 8:02,יש לי עוד בארך רבע שעה,כי עד שהמורה תיכנס ייקח זמן.
המשכתי ללכת, ולהנות מהמזג אויר והשמיים הכחולים שציפיתי להם כל כך הרבה זמן.
כשפתאום מישהו צעק לי
"סנדי חכי"
סובבתי את הראש לראות מי זה אבל יחד עם זה המשכתי ללכת.
ביל!? זה ביל מה הוא רוצה..
פתאום אעההה....-נתקעתי בעץ-
שיט,זה כזה כעב,הסתובבתי אל ביל וראיתי שהוא עמד וצחק.
"ממש מצחיק! רוצה אני אדפוק את הראש שלך בעץ ובוא ניראה איך תצחק!
חברה שלך כבר יודעת איך זה מרגיש!"
הרמתי את התיק שלי בכעס והלכתי.
"אבל סנדי!" ביל שוב צעק
"עזוב אותי לא רוצה לדבר איתך!"ולא התייחסתי אליו יותר
לא יודעת לאן הוא נעלם אבל לא ראיתי אותו יותר.
נכנסתי לכיתה והיום דווקא לא צחקו עליי,רק שמייק אמר
"תזהרו ממנה או שתיראו כמו מריה"
ואז כולם התחילו לצחוק,ומריה התעצבנה,
מריה:"זה לא מצחיק!"
היא ניגשה למייק ואמרה לו
"שמעת!?אל תתעסק איתי!"
מייק לא שם לב אלייה והתחיל לצחוק
הנחתי את התיק שלי במקום שלי והלכתי לג'ס כדי לבקש ממנה את להשלים את החומר שפספסתי.
מוזר מאד,איך ביל לא סיפר להם שנתקעתי בעץ? בד"כ הוא מספר כל דבר,גם מה שבכלל לא מצחיק.
ולמה הוא רצה לדבר איתי היום?
בעוד ששקעתי במחשבותיי, המורה נכנסה.
היא התחילה כמו תמיד מקריאת שמות ואחר כך התחיל שיעור גאוגרפייה.
השיעור היה רגיל לגמרי,זאת אומרת משעמם.
נאבקתי עם עצמי כדי לא להירדם אבל בסוף השיעור,
קרא משהו שגרם לי ליהיות מאד עירנית...
"טוב ילדים,אני מחלקת אתכם לזוגות,וכל זוג יקבל עבודה על ארץ שונה.
העבודה צריכה ליהיות פרטנית ומאד מושקעת,צריך להגיש אותה עד לסוף המחצית!
העבודה הזאת תקבע לכם את ציון ההגשה בסוף השנה במקצוע גאוגרפיה.
וכדי שהעבודות יצאו יותר מושקעות אני קבעתי את הזוגות ואי אפשר להחליף,
מי שיחליף ללא רשותי,יקבל 0"
ברגע ששמעתי שהיא חילקה את הזוגות לבד,הבנתי שבטח נתקעתי עם איזה מישהו מטומטם..
אף פעם לא היה לי מזל בקטע הזה,אני מכווה שאני לא עם מייק או ג'ון..רק לא הם!
המורה התחילה להקריא את הזוגות
"קלסי עם דן"
"ג'ניפר עם ג'ק"
"סנדי עם..."
זה כל כך חשוב לי לצאת עם מישהו נורמאלי!
כי אני אצתרך ליראות את הפרצוף של הבן אדם הזה חצי שנה!
וזה קובעה לי מאד בציון הסופי..התפללתי שזה יהיה מישהו נורמאלי..
הלב שלי דפק בחוזקה,כאילו משהו מאד חשוב הולך ליקרות.
הייתי נורא לחוצה ולבסוף היא אמרה את השם השני...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl
