בפרק הקודם:
"פרופסור באוניברסיטה..מי היה מאמין..."
היא שקעה במחשבות.היא ידעה שהאיש דובר אמר,אך התקשתה להאמין.
הספק שגרם לקרביה להתהפך הוא זה שמייק הרג את אלכס.אם כך,מייק בגד בה,והוא מרגל בשביל הבוס.
אל מול ענייה עמדה תמונה איך מייק הציל אותם מביל ועצמו כמעט מת,כששיקר לאנשיו של הבוס וכך גם הסתכן,יכול להיות שכל זה הייתה סתם הצגה.?
היא נשפה נשיפת ייאוש.
כמה אנשים כבר נפגעו,מתו?..והכול בגללה..?
"אימא,אלכס,ג'ון...מי הבא בתור..?" היא חשבה לעצמה והוציאה את אקדחה.
פרק 37
סנדי הרימה את אקדחה והביטה בו כאילו הוא הולך לפצות את פיו ולשאת בנאום.
היא נלחמה עם הפיתוי להצמיד את האקדח אל רקתה וללחוץ על ההדק.
היא הרימה את מבטה ובהתה במבט אטום בקיר.המחשבות התרוצצו במוחה כמו כדור פינג פונג.היא התגעגע אל משפחתה,יותר נכון-מה שנשאר ממנה.
אביה,בעצם החורג.לא התקשר אף פעם אחת מאז שהוריה התגרשו.נכון שהוא לא אביה הביולוגי,אך כל השנים האלו הוא היה אביה,והיא אהבה אותו.
אמה.כשהייתה נזכרת בה,כאב היה מתחיל לפלח את מוחה הנה והנה.האדם הקרוב היחיד שנשאר לה זאת אחותה סוזי.אך היא תהתה אם בכלל תוכל לראות אותה לפני שתמות,אם רק תתקרב אליה יקרה לה דבר מה רע.הגעגועים והעצב המשיכו לקדוח בליבה,אך היא עצרה הכול כאילו לחצה על מקש כל שהוא במוחה וחזרה למצב הנוכחי.
מייק.
כמובן היא לא שכחה אותו.היא תטפל בו ברגע שתסיים עם האיש הזה.יש לה בשבילו תוכנית מיוחדת..
סנדי התרוממה במהירות ממקומה כשהאקדח עדיין בידה וניגשה אל האיש הקשור לכיסא.
"ממ..מה את עושה?" שאל האיש בקול חושש ומפוחד.
"תיראה" ענתה סנדי בערמומיות.
היא חתכה את החבלים שכבלו את האיש לכיסא,וכמובן השאירה את אלו שלפתו את ידיו.
פיסת הבד שוב נדחסה לפיו של האיש.סנדי כבר לא העוותה את פניה כמקודם.
הם יצאו מתוך הבניין.אקדחה של סנדי נעוץ בתוך גבו של האיש במקרה שיעלה בדעתו לברוח.
קרני השמש החלו לבצבץ ולהאיר את השמים הכחולים.
יום בהיר ונפלא.חשבה סנדי.בהחלט יום מתאים בשביל לרצוח אדם.
למזלה הרחובות עדיין שממו.הם עברו את דרכם חזרה אל הרכב מבלי שאיש יראה אותם ויחשוד בדבר מה.
"כנס" היא פקדה על האיש ודחפה את ראשו פנימה.
הוא שיגר את גופו קדימה בלית ברירה ונשכב על הרצפה מתחת למושב האחורי.
סנדי הוציאה חתיכת חבל וכבלה את רגליו.
היא ווידאה שהוא קשור היטב,וכן שפיו חסום.לאחר שהכול היה כשורה התיישבה במושב הנהג והתניעה את הרכב שהתעורר לחיים בשאגה שקטה.
"נוסעים לעשות פיקניק ביער" היא אמרה בקול עוקצני וקשוח."אה,ואם לא שכחת את בגד הים שלך,גם נשחה בנהר".חיוך עקום הועלה על פנייה.
בפניו של האיש השתנה דבר מה,ניתן היה לחשוב שפניו הפכו למפוחדות-אך עליהן כבר הייתה הבעת פחד מחרידה.כזו שהיה נראה כי אי אפשר לעוברה.
היא המשיכה בנהיגה.שומרת על הבעת פנים מוקפאת.רחמים על האיש החלו לזחול אי שם מקצה מוחה אל החזית.היא הדפה אותם במהירות בידיעה שאין זה הזמן המתאים.
היא תהתה למה בכלל צריכה לרחם על האיש הזה,הוא פושע שגם אם לא רצח אנשים בצורה ישירה,עזר בכך.וגם אם לא,הוא זה שגרם למותו של ג'ון.הרחמים החלו לסגת לאחור בכניעה.
היא קיימה את הבטחתה.הרכב עצר בין עצי היער,רחוק ככל שיכל לחדור.
היא פתחה את הדלת האחורית של הרכב,חתכה את החבל מרגלי האיש ובתנועה חסרת רגש הוציאה את האיש החוצה כשהיא אוחזת בחולצתו.כאילו מדובר בחפץ.
כשהוא עמד על רגליו היא שוב תקעה את האקדח בגבו.מילות אזהרה היו מיותרות.האיש היה כה מבוהל שכלל לא חשב על בריחה.
הם עברו בין עצי היער.קרני השמש האירו את היער בצורה שהקנתה לו הרגשה קסומה ומסתורית.
הציפורים כבר החלו בשירתם.הפרפרים התעופפו מעל הפרחים הססגוניים שגדלו בקרבת העצים.היא שמעה את קולות הנהר שדרכם פונה אליו.החיים ביער התעוררו כבר עם קרניה הראשונות של השמש.ועכשיו כבר זרמו במלוא המרץ.
היא שאפה את אוויר היער הקריר אל ראיותיה.האוויר מילא את גופה וגרם לה לחוש מעט שמחה,דבר שלא חשה כבר זמן רב.
סנדי אף שכחה לכמה שניות שהיא צריכה עכשיו להרוג אדם.
כול אותן הפעמים שעשתה זאת,זה היה במהירות.ללא כול מחשבה תחילה.פשוט מאוד,ברגע שמישהו מאיים להרוג אותה או אדם שצריכה להגן עליו,ללא כול בעיה הייתה שולחת ירייה אל בין שתי עניו.
אבל עכשיו בשל הזמן בין הידיעה כי צריכה להרוג ולבין המעשה, עבר זמן מספיק למחשבה.היא חשבה אם לאדם הזה יש ילדים,אישה,או קרובי משפחה אחרים.אך הדפה את המחשבות הללו מהר ככל האפשר.ובכול זאת נאלצה להילחם ברגשות האנושיות שהתעוררו בה.
כשאין מצד האיש סכנה ממשית שמאיימת עליה,כשהיער כה יפה ושוקק חיים.כל זה הקשה עליה להרוג בלא להזיז עפעף-כמו שעשתה זאת מקודם.
הם הגיעו לנהר.כמה יפה היה המקום.סנדי עצרה את נשימתה והביטה במראה המקסים שניגלה אל מול ענייה.
הנהר ששיקף את השמיים הכחולים, נצץ בשמש כאילו מלא יהלומים-שלווה ורוגע.
היא הבחינה בשיירת ברווזונים קטנים שהשתרבבו מאחורי אמם בדרכם לשחות בנהר.שוב מחשבות על משפחת האיש החלו להופיע.
כל האווירה המשכרת הזאת של מקום כה יפה גרמה לבכי לתפס בתוך גרונה ולדמעות להופיע בענייה..היא עצמה לא ידעה את סיבת הבכי,אך אולי פשוט האווירה המסחררת השפיעה עלייה וגרמה לה להתרכך בשעה שהייתה צריכה לעשות את ההיפך-להקשות את ליבה.
היא ניערה את ראשה כאילו כך יפלו המחשבות מתוך ראשה.
"מספיק להתנהג כמו תינוקת,את צריכה בסך הכול להרוג אותו,זהו" היא חשבה.באותו הרגע גם תהתה עד כמה מוזר זה נשמע.
היא התיישבה על סלע ליד הנהר.רגליה משתכשכות במים הקרירים שזורמים בצייתנות כולם לאותו הכיוון.
האיש התיישב גם הוא על הסלע,בעקבות ציוויה של סנדי.
לאחר דקות אחדות של ישיבה היא טפחה על גבו כמו שטופחים על גב חבר טוב והביטה באימה שבעניו.
"קום" היא שוב ציוותה עליו.
הוא קם במהירות.
סנדי הובילה אותו אל תוך חלקה חשוכה יותר שבה עצים רבים הסתירו את קרני השמש.
היא הושיבה את האיש על הקרקע ולקחה אבן גדולה שהייתה חבויה בתוך דשא ירוק ועשיר.
האיש הביט בנעשה.הוא הבין מה הולך ליקרות.
"שלא תעז אפילו לחשוב על-" סנדי החלה לומר בזמן שקושרת את האבן אל חבל עבה.היא לא סיימה את דבריה."עצור!" היא צעקה בקול הכי אימתני שהצליחה לגייס,לעבר האיש שניסה להימלט בעוד ידיו קשורות.
היא הרימה את אקדחה וכיוונה בדייקנות אל ראשו,אך אז תחבה אותו חזרה לכיסה.דם רב מידי יתרום ראיות נוספות למשטרה.היא החלה לרוץ אחריו.(וכמו כן הגופה תתגלה מהר יותר)
המרדף היה קצר מכפי שציפתה.האיש לא היה בכושר,ובמיוחד לא כשידיו קשורות.
היא עצרה את האיש ושלחה אגרוף אל כליתו הימנית.
הוא קרס אל הרצפה והחל להתפתל מכאבים.מפיו נפלטו נהמות,משום שלא יכול היה לצעוק-כי פיו חסום.
"אני אזהרתי אותך אדון נכבד" היא אמרה לעברו בסרקזם מוגזם.
הוא הביט לעברה בעניים דומעות ומשדרות טינה.
לאחר שהכאב הרפה מעט מן האיש סנדי העמידה אותו אל רגליו והובילה אותו חזרה למקום המיועד.
ציפורים ישבו על העצים וזימרו שירים מרגיעים."חבל שאנחנו במקום כה נפלא,בנסיבות לא כל כך נעימות" אמרה סנדי.
האיש הביט בה בהסכמה.
"אני מצטערת,אבל אני חייבת להרוג אותך". היא ראתה בעיני רוחה את עצמה נטבחת בתוך סיר ענק בגיהינום,כששד מערבב אותה עם כף ענקית,ומוסיף מעט מלח.
האיש לא הגיב.
"לדעתי אתה צריך לשמוח שהבאתי אותך הנה ולא הרגתי אותך באיזה פח זבל מטונף"
האיש כמעט ושהחל לבכות.וסנדי יחד איתו.
"אני לא יכולה ככה,תפסיק" היא חשבה אולי לנסח את זה בצורה יותר מובנת:"אל תבכה,אתה גורם לי לרחם עלייך,ולבסוף אני עוד עלולה לא להרוג אותך" אך החליטה שעדיף לה להשאיר זאת כמקודם.
היא קשרה את רגליו של האיש והניחה לו ליהנות מדקותיו האחרונות,על הדשא הרך.
היא עצמה טיפסה על עץ גבוה בעל גזע חסון וקשרה אליו חבל עבה שבסופו כבר הייתה לולאת חנק מוכנה.
סנדי הלבישה את ראשו אל תוך הלולאה כשהוא נאבק בה נואשות.הוא הצליח לסרוט את עור ידיה וממש השאיר פצעים מדממים עליו.היא דחפה אותו לאחור והעמידה על האבן.
האיש שהיה עכשיו מוגבה הצליח להיתפס בראשה למרות שידיו קשורות,ולתלוש קבוצת שערות נכבדת.
"אך!" סנדי פלטה.אך לא עשתה דבר כי התחשבה בהרגשתו ליפני המוות.
לבסוף הלולאה נחה על צווארו של האיש שעמד על אבן."מילה אחרונה" אמרה סנדי כשהיא עצמה כמעט ובוכה.
האיש הביט בה ברוגע-אך אולי היה משותק מהפחד- בזמן שהוציאה את הבד מפיו.אך במקום מילים,נשמעה חריקה הבאה מפלג גופו התחתון.סנדי פרצה בצחוק אך נרגע במהרה."אז זאת המילה האחרונה שלך?"
האיש הביט בה בנבוכה והנהן לאישור.
היא הפילה את האבן האנכית שעמד עלייה והתרחקה לאחור מאחלת לו שמפרקתו תישבר ומיתתו תהיה מיידית.אך זה לא קרה משום שהגובה ממנו נפל היה בלתי מספיק.(עוצמת הנפילה הייתה פחותה)
גופו נשמט במהירות כלפי מטה כאשר לולאת החנק מתהדקת על גרונו.
הוא ניסה להרפות את החבל בידיו אך לא היה בכך כול טעם.הוא הניף את רגליו לכול הכיוונים הנה והנה,כאילו בועט בחפץ מטפורי הנמצא מולו.פניו הפכו לאדומות ועיניו איימו להתפוצץ.
לאחר זמן קצר חדלו הפרכוסים וגופו הושמט כלפי מטה ללא תזוזה כמו בובת מריונטה שחוטיה נקרעו.
כשהורידה את גופתו מן העץ היא קשרה אל הקצה הנגדי של החבל את אותה האבן שראתה מקודם בתוך דשא ירוק שממש יכול היה להיות סמל החיים.
לאחר מכן גררה את גופתו אל אמצע הנהר והאבן נגררת בעקבותיהם על הקרקעית.שם עזבה אותו והביטה על גופתו השוקעת בעקבות האבן הכבדה.
"שחייה מהנה" מלמלה בשקט.
היא בחרה דווקא בתלייה משום שזו שיטה פשוטה ונקייה הגורמת למוות מהיר.בנוסף על כך,לא יהיה דם-אם לא יהיה דם ימצאו את הגופה מאוחר יותר.
היא לא רצתה שהמשטרה תזרוק אותה להירקב בכלא בזמן שצריכה לעצור את ה -"אבאל'ה" (הבוס)השובב שלה.
היא הביטה פעם אחרונה מסביבה וינקה בקמצנות את האוויר לריאותיה,כאילו מישהו הולך לגמור אותו.
פעם אחרונה היא הביטה בנהר הנפלא ואז עזבה את המקום והחלה ללכת לכיוון רכבה.
"אני באה מייקי" היא מלמלה כשהיא חורקת בחוזקה בשיניה.הנקמה ניקרה בה מבפנים והיא לא חשה כל ייסורי מצפון להרוג אותו.הוא רצח את אלכס.הוא רימה אותה.ומי יודע מה עוד יעשה.
היא החליטה לבקר בדירתה על מנת להשמיד את הדפים של הנוסחה-אם הרעים עדיין צריכים אותם-ולמקרה שמייק מספיק אידיוט להישאר בדירה שלה.
המצפון שלה החל לחנוק אותה ולהאשים אותה שלא השמידה את הדפים מלכתחילה.אשמותיו היו מוצדקות.
ההונדה סיוויק הלבנה החנתה מאחורי כמה עצים גבוהים בקרבה יחסית לדירתה של סנדי.
סנדי עצמה יצאה מהרכב והחלה להתקרב אל הבניין,כשהיא נשארת כמעט בלתי נראית.
היא ניגשה אל המחסן הקטן בקומה הראשונה השייך להם.ומשם הוציאה שקיק בד שהכיל כמה דברים נחוצים,כמו למשל משתיק קול.היא חיברה אותו אל קנה האקדח וסגרה את דלת המחסן.
מייק עמד מול המראה כשידיו מורמות באוויר,ואגרופיו נוגעים בכתפיו .הוא היה גאה בשריריו המגודלים ונהנה מכול רגע להביט בהם.הוא סיבב את ידיו הנה והנה והביט בהן מכול הכיוונים.הוא תהה לאן נעלמה סנדי,ושכח לגמרי שסיפר לה על המחסן הישן של הארגון שלהם.
כשסיים להתבונן בשריריו,הוא השאיר את ידיו עדיין מונפות באוויר,אך עכשיו עבר אל פניו.
הוא החל לחייך לעצמו במראה ולקרוץ לעצמו,כשלפתע צעקה כל שהיא גרמה לו לעצור את עמלו.
"מייק!?" צעקה סנדי בפליאה כשראתה אותו בדירה ועוד יותר התפלאה כשראתה אותו עומד מול המראה ועושה לעצמו פרצופים מטומטמים.היא ממש לא חשבה ששכלו כל כך דל,ולא ציפתה לראותו.אך בכל זאת סנדי שלחה ללא היסוס את ידה אל כיס המכנס,בו שהה האקדח.
מייק ראה כי דבר מה לא בסדר וניתק את מתג החשמל.הבית הפך לחושך מוחלט(כי החלונות היו מכוסים בשמיכות עבות שחסמו את האור)
סנדי ניסתה להתבונן דרך החושך,אך המשימה התגלתה כבילתי אפשרית.
לפתע לאחר מספר שניות היא הצליחה להבחין בדמות כל שהיא שנעה לכיוונה.ללא כל תהייה היא ירתה לעברה מס' יריות-שנשמעו שקטות מאוד-בגלל משתיק הקול.כשהיא צורחת "אתה זה שהרגת את אלכס!אתה רצחת אותה!!"
משהו כבד נשמט על הרצפה,זו הייתה גופתה של הדמות.
סנדי התקרבה אל הקיר בו היה קבוע מתג החשמל.אך ליפני שהספיקה להגיעה אליו שמעה קול.
"סנדי,אני לא הרגתי את אלכס" נשמע לחש צרוד מהרצפה.
"מה?" היא שאלה מופתעת.
"אני לא הרגתי אותה,נשבע לך.כשחזרתי,היא כבר הייתה מתה" הקול נחלש עד שכמעט לא נשמע כשהגיע לסוף המשפט.ואז דממה מקפיאת דם השתלטה על החדר.
אנשים סורי שלקח לי שנים להעלות פרק,אני אדם עסוק חחח!!!
אז תעריכו ותגיבו אם בא לכם...D:
מחזירה תגובות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl