**The story i want to tell**

פרק 39

 

"למה נראה לך שהאדם הזה חף מפשע?" שאל מייק בקול אדיש.

"הוא לא עשה דבר!הוא אף לא ידע על עיסוקיו של האדון שלו- הוא היה רק משרת,או עוזר של 'הפרופסור'.לא יותר." שאגה סנדי בעצבנות.

"סתם הרגנו אותו מייק.אך בכל זאת נצטרך להמשיך במשימה.עלינו לחטוף עכשיו את הפרופסור האמיתי,הפעם נתאמץ מעט יותר!"

"ואיך את מתכוונת לעשות את זה?"

"תיראה" ענתה וחיוך מסתורי נמרח על פנייה.

הם הוציאו את הגופה של האיש מתוך בית החרושת והיא הונחה בין קבוצת עצים לא רחוקה מהמקום.סנדי הביטה בפני הגופה- חסרות חיים ומשדרות פלצות.היא חשה צביטה בלב.

 הם החלו לכסות את הגופה באדמה,בעזרת את חפירה שנמצא בבית החרושת.

סנדי ניסתה כמה שפחות להביט בגוויה,כאילו ברגע שתביט בעניו הוא יקום לתחייה וינקום בהם על כך שרצחוהו.אך למרות שהביטה הישר בעניו הריקות,הוא המשיך לשבוק חיים.

לא היה טעם להשקיע מאמצים רבים בהסתרה.המקום היה כמעט ולגמרי שומם.

"אני נוהגת" אמרה סנדי בקול החלטי המלווה במבט נוקב לעברו של מייק, ההולך אל מושב הנהג.

הוא נאנח ושינה את כיוון הליכתו.

"היכן נשהה כל הזמן הזה?" שאלה סנדי כשכבר החלו לנסוע.

"יש לי מקום מצוין" ענה ועצר פיהוק.

סנדי הביטה אל מייק משדרת לעברו מסר שימשיך בדבריו על דבר 'המקום המצוין'.

"מה את רוצה?" שאל כשהבחין במבטה.

סנדי נשפה אוויר מתוך אפה בעצבנות."אמרת שיש לך מקום שנוכל לשהות בו!" היא רצתה להוסיף מילה המתארת אותו כמו 'אידיוט' או 'דביל' אך נמלכה בדעתה משום הידיעה שזה גם כך ברור.

"אה נכון.רחוב 45 בית מס' 12 דירה 23 "

"תודה על הטרחה מייק" ענתה בקול עוקצני לאחר שמייק סיים את פיהוקו.

"של מי הדירה הזאת?"

"של מרכוס"

"אה נכון זה האחד הזה…כן כן"

"את מכירה אותו?!" השתאה מייק וקימט את מצחו.

"לא! ולכן השם 'מרכוס' מאוד עוזר לי!"

"אז מכירה או לא?"

סנדי גלגלה את ענייה וענתה בקול מאופק כששיניה חורקות. "ל-א"

"מרכוס זה אבא שלי"

"אתה רוצה שנבוא לדירה של אבא שלך? מייק הכול בסדר איתך?"

"הוא לא יפריע לנו,הוא מת" ענה בקול אדיש לחלוטין.

"מה?אתה אומר את זה כאילו זה מובן מאליו"

"אני שנאתי אותו.הוא היה אלכוהוליסט עוד כשהייתי תחת חסות הורי.הוא התעלל בי ובאימי.לא היה איכפת לו ממנו.שמחתי כשהודיעו לי לפני שבועיים כי מצאו את גופתו עפ"י ריח הריקבון,כשלידו כמה בקבוקי יין ווודקה מרוקנים מתכולתם עד הטיפה האחרונה"

סנדי שתקה וחשבה לרגע על הדברים שאמר מייק. 

מייק דחף את דלת הדירה בחוזקה כזו שהיא נחבטה בקיר ואף גרמה לו להיסדק.

כשנכנסה סנדי לדירה את אפה תקף ריח עז של ריקבון ועובש.

היה ניכר כי במקום זה חי (וגם מת) אלכוהוליסט.האוויר בדירה היה חנוק ומעופש.כל הרהיטים המעטים שנמצאו במקום היו מכוסים בשכבה סמיכה של אבק,כאילו לא נוקו מעולם.

הדירה נראתה כה בלויה שסנדי דמיינה כי עוד רגע התקרה תיפול על ראשם.זה לא קרה.

סנדי כיסתה את אפה בידה ושאלה בקול מתועב."מייק,יש לך מטהר אוויר?"

"או,כמובן,אני תמיד נושא אותו איתי במכנסיי!במקום אקדח!"

סנדי הבינה כי התשובה היא לא.כנראה שתצטרך להתרגל לריח.

מייק ניגש אל ארון בגדים והחל להוציא בלהט את תכולתו.

"מה אתה עושה?" שאלה סנדי בהשתוממות..

"אני מחפש לעצמי תחתונים נקיות.שלי פשוט התלכלכו.כבר לא יכולתי להתאפק"

סנדי גיחכה מעט ואז החליטה פשוט לראות אם מלאכתו תניב פירות או שמא הוא לא התלוצץ בקשר לתחתונים.

הוא תלש באכזריות את הקרש בגב הארון,חושף מאחוריו חלל ריק.

הוא הוציא את ידו מתוך הארון כשעל פניו הבעה גאוותנית."מה תגידי על זה?" שאל בסיפוק,מצפה שסנדי תתפוצץ מקנאה.הוא אחז בידו תת מקלע מדגם MP5A5.

"יפה!" אמרה כשהיא מסתירה את סערת רגשותיה.

היא הסירה את ידה מאפה-שוכחת מהצנחה- וחטפה מידו את תת המקלע ובחנה אותו בהתלהבות."מייק!אתה גדול!"

"פעם ראשונה שאת קוראת לי בשם תואר מלבד אידיוט"

הוא הכניס את ידו אל פנים הארון שנית.כשידו נשלפה בחזרה הוא אחז כמה מחסניות אשר כל אחת מכילה 15 כדורים,והושיט אותם אל סנדי.

"מייק תודה" היא חייכה אליו חיוך מלא אושר."ומה יהיה לך?"

הוא חייך חיוך פתלתל שנמרח באיטיות על פניו.ידו הסתערה שוב אל פנים הארון והוצאה חזרה כשהיא אוחזת בתת מקלע נוסף מדגם MP5SD1.

סנדי ניתקה לרגע את מבטה חדור העליזות מתת המקלע שלה. היא הביטה בקנאיות בזה של מייק.

"גם שלי טוב" חייכה,כשמבטה מלטף את ה MP5SD1 של מייק.

מייק תחב שוב את ידו אל תוך הארון.

"עוד משהו מייק?"

הוא הוציא מתוך הארון כמה מחסניות בשבילו וגם כן שני תיקים מאורכים שיוכלו להכיל את נשקם.הוא הושיט את האחד לסנדי.היא הניחה לתוכו את נישקה וענייה נפרדו ממנו כשזה נעלם בתוך התיק,כאם הנפרדת מבנה.

"סנדי את נפרדת ממנו בכזו דרמטיות"

"סתום מייק,אני תמיד חלמתי על כזה"

הוא חייך חיוך מוסתר  וסגר את הארון בטריקה רעשנית.

"אנחנו חייבים לנוח לפחות מעט ליפני שנצא למשימה,אני לא רוצה שדבר מה ישתבש"

"אני מסכים איתך,הבעיה שבבית הזה יש רק מיטה זוגית אחת,ואף לא ספה נוספת"

"אתה יודע מה זה אומר?"

מייק תהה מעט ואז ענה "לא"

"זה אומר שאתה תישן על הרצפה"

"חצופה!" התפרץ מייק.

"אני בת"

"ואני בן אז מה?"

סדני גיחכה."בדיוק,בגלל שאני בת אני ישנה על המיטה"

"זו מיטה זוגית סנדי! היא יכולה להכיל את שנינו"

סנדי עיקמה את פנייה אך החליטה לשתוק.במילא אין כל אפשרות נוספת.

 

"אתה בטוח שהוא נקי?" היא שאלה בספקנות כשהיא מביטה על הסדין שצבעו המקורי היה פעם לבן.

"מייק. הוא צהוב ומלא כתמים"

"את מעדיפה את זה?" הוא שאל והצביע על סדין נוסף מלא כתמי קיא ושאר דברים.

פנייה של סנדי לבשו ארשת גועל מובהקת.היא שוב שתקה.

הם כיסו את המיטה-שגם עליה לא היו חסרים כתמים- בסדין ונכנסו ביחד אל המיטה כשכל אחד מהם מתרחק אל הקצה השני של המיטה.רחוק ככל האפשר.

"מייק,אתה לוקח יותר מחצי מיטה!" התלוננה.

"זה בגלל השרירים שלי" ענה בהתפארות.

סנדי עיקמה את שפתיה וכיווצה את מצחה כשהיא ממלמלת בשקט "מייק.."

היא שכבה על גבה בוהה בתקרה ומנסה לגרש את המחשבות שמדירות את השינה מענייה. למרות העייפות.

נחירותיו של מייק נשמעו ברקע.

ענייה החלו להיעצם באיטיות והמחשבות המעיקות והקודחות במוחה החלו לסגת בעצלנות.

בחלומה ראתה את אמה.אך לראשונה היא ראתה אותה שמחה וצוהלת ולא שוכבת באותה דירה שרופה וגופה מבותר לחתיכות.לראשונה לא ראתה את אמה ברגע שהלהבות מכסות אותה ושורפות באכזריות את מה שנשאר ממנה.מראה זה לא סר ממנה ושב כל לילה מחדש לככב בחלומותיה השחורים של סנדי.

הפעם אמה רצה בתוך שדה פרחי בר כשעל פנייה חיוך מאושר.השמש מלטפת את שיערה החלק וענייה התכולות נוצצות בשמש כיהלומים.

לפתע סנדי חשה כי דבר מה קרס עלייה בפתאומיות.נשימתה נעתקה בבת אחת,ריאותיה התאבנו והאוויר נשאב מהן.היא ראתה כבר את מלאך המוות עומד מעלייה כשלפתע פתחה את ענייה.

היא חשבה כי תראה את אחד מאנשיו של הבוס עומד עם ברכיו על גרונה ועם חיוך אכזר על פניו חונק את גרונה. לא כך היה.

היא ראתה את גופו הגדול של מייק מונח על גופה.

"מייקקק!" היא הצליחה לפלוט.

"מה,תעזבי אותי תמשיכי לישון." ענה אף בלא לפתוח את עניו וקולו ישנוני.

"אתה מועך אותי חתיכת דפוק!"

"מה..איך אני יכול-הוא פתח את עניו וברגע שראתה כי הוא שוכב עם גבו על סנדי,הוא ניתר ממקומו כמו חץ מקשת-אוי סנדי אני מצטער!"

סנדי ינקה אוויר אל ריאותיה ונשמה בהקלה."עוד רגע והייתי נחנקת!אלוהים ישמור כמה אתה שוקל?"

מייק חייך בשחצנות."זה בגלל השרירים שלי"

"אוך מייק!!" היא פלטה בעצבנות.

"אני מצטער,אני תמיד מתהפך מתוך שינה,לא שמתי לב"

סנדי ראתה בעני רוחה את עצמה ניתרת אל התיק בו מונח ה MP5 שלה וללא היסוס מפוצצת למייק את הראש.אך זה היה רק הרהור סרק-פרי דמיונה של סנדי בשעת עצבנות.

היא התהפכה אל צידה ועצמה את ענייה.מייק עשה כמוה והם שקעו בשינה.

צעקה רועמת פילחה בפתאומיות את האוויר ובבת אחת שברה את השקט.

"אהה לעזאזל!" צווח מייק.

הוא מישש את ישבנו והוציא מתוכו סיכת בטחון שננעצה בבשרו.

"סנדי למה לעזאזל יש לי סיכת בטחון נעוצה בתחת?"

"חשבת שאני לא אחזיר לך על כך שכמעט הרגת אותי?"

"אבל זה היה בטעות!"

"מי אמר שזה לא?"

מייק שתק ועיוות את שפתיו בכעס.הוא ליטף בעדינות את ישבנו,מנסה לראות את מקום הפגיע.

זה מאוד כאב!" הוא רטן.

"חשבתי שזה לא יצליח לעבור דרך השרירים שלך" היא אמרה בעוקצניות.

מייק השליך את סיכת הביטחון בתיעוב אל הרצפה והם שוב שקעו בשינה.

 

שניהם השכימו מוקדם עוד ליפני צאת החמה,כשהחושך עוד שלט בעולם.

סנדי ארזה את תיקה בו שמה בגדים נחוצים וציוד נחוץ למשימה.היא שמה את נשקה בתיק נפרד,מגיע לו חשבה על תת המקלע החדש שלה.

"קום!" היא צעקה לתוך אוזנו של מייק שהיה עדיין שקוע בשינה.

על צעקתה מייק הגיב בשתיקה והחסיר כל תגובה.

היא ניסתה לצעוק מספר פעמים נוספות,אך כשראתה כי הדבר לא מועיל,היא מילאה כוס מים מן הברז.הצינורות עוד לא זכו לחימום מאור השמש,כך שהמים בתוכם היו קפואים במיוחד.

מייק ניתר ממקומו בבעתה כנשוך נחש-כשהמים הקרים ניתזו על גופו בבת אחת.

הוא עמד ליד המיטה.פיו פעור בתדהמה והמים נוטפים ממנו."סנדי את משוגעת!"

סנדי עמדה על מקומה וצחקה בקולי קולות."היית צריך לראות את עצמך בזמן שקפצת מהמיטה!" אמרה בקול משתנק מצחוק.

הוא עיקם את פניו בכעס,אך אז הצטרף לצחוקה.

לאחר עשרים דקות שניהם היו מוכנים לדרכם.הם עמדו עם חפציהם בידיהם ליד הדלת כשכול אחד סורק במוחו אחר חפצים נחוצים שנשכחו.מאחר שלא עלה דבר בסריקה הם יצאו לדרכם.

בדרך הם דנו על תוכניתם.כשגמרו את הדיון ואף חזרו כמה פעמים על התוכנית,הם שקעו בשתיקה-כרגיל.

רכבם הוחנה במקום מוסתר היטב ע"י עצים.רחוק מספיק מאחוזתו של הפרופסור.

קרני השמש החלו לחלחל מעט בין העננים ולהאיר את השמיים.

באוזנו של כל אחד מהם הייתה מוחבאת אוזנייה מיוחדת.דרכה תיקשרו זה עם זה.

מייק לקח תיק גב קטן והכניס בו את משקפתו,חבל ועוד מס' חפצים נחוצים.אקדחו שכן בתוך נרתיק על חגורתו.

"את שומעת אותי סנדי!?" הוא קרא בקול אל הרמקול באוזנייה,כדי  לבדוק אם היא תקינה.

"כן מייק,ואם תצרח לי שוב לתוך האוזן אני אדאג שתהיה חירש!" ענתה לו ושלחה לעברו מבט זועם.

הוא חייך,והיא חייכה לעברו חזרה כאיחול להצלחה.

מייק החל להתרחק ממקום חנייתם ולהתגנב אל מאחורי האחוזה.על מנת שיוכלו לתצפת עלייה משני צידיה.

לאחר שהגיע למקום המיועד הוא התחבא מאחורי קבוצת עצים.(שנוכחותם במקום הייתה לא מעטה)

מייק שלף את משקפתו והחל להתבונן דרכה על האחוזה.

סנדי עשתה כמוהו,אך בצידה האחר-במקום חנייתם.

הם תיקשרו זה עם זה דרך המכשיר המיוחד שבאוזנם,והודיעו אחד לשני על כל שינוי קל המתרחש במקום.

"אוקי מייק,הגיע הזמן לחדור פנימה.בהצלחה".אמרה סנדי.

"תודה". ענה וללא כל השתהות החל במשימה,נדרך למשמע כל רחש והחבל תלוי על גבו.

הוא שיגר את החבל שבסופו היה מן 'עוגן' מיניאטורי אל החומה שהקיפה את האחוזה,החבל ליפף את חלקה העליון  העטוי גדר מסורגת מברזל.מייק טיפס בנחישות מעליה.הוא נחת על האדמה והפיל את החבל אחריו.לאחר מכן  שיגר שוב את החבל כך שהוא נתפס בסורגים של אחד מהחלונות הגדולים והרחבים של האחוזה,שהיה מרוחק מהקרקע ארבע מטרים.

הוא החל להעלות לאורך החבל.נתפס בכול כוחותיו,ומלפף את החבל  בידיו וברגליו.

שריריו המפותחים עמלו קשה וורידים הופיעו לאורך ידיו.הוא הרגיש איך הזיע ניגרת ממנו בהמונה,אך לא הייתה לו אפשרות להודפה.

לבסוף הגיע לקצה החבל הקשור אל החלון.הוא נתפס בחוזקה בסורגים והחליט להביט כלפי מטה.דבר זה כמעט עלה לו בחייו.הוא חש סחרחורת וליבו צנח.מייק לא אהב גבהים.

הוא הסב את ראשו והביט הצידה.כשלפתע ראה כי הישר אל מול פניו ממוקדת מצלמה.תחילה הוא נבהל מהחפץ הלא צפוי.ידיו החליקו והוא כמעט מעד אל הקרקע.

הוא התעשת,שיחרר את ידו האחת והלם בחוזקה במצלמה.היא הוזזה הצידה והתפרקה לחתיכות.

מייק מתח את גופו ככל שיכל, אל עברו של צינור המוביל אל הגג.

.(הצינור היה מרוחק בשלושה וחצי מטרים מהקרקע,כך שלא יכול היה להגיע אליו ללא טיפוס בחבל) הוא נתפס בצינור.כל גופו הזיע,במיוחד ידיו.הוא הרגיש כי לא יכול יותר להיאחז בו,וכמו כן חשש שהצינור לא יהיה מספיק עמיד והוא ייפול אל הקרקע יחד עם הצינור.

לאחר מאמץ רב,טרחה וצניחת ליבו של מייק עם קול חריקת הצינור, הוא הצליח להגיע אל הגג בשלום.

הוא נעמד בבטחה על הגג וסוף סוף מחה את הזיעה הרבה שהצטברה על מצחו.

הוא לחץ מעט עם ידו על האוזנייה שבאוזנו והכריז בשמחה "סנדי,אני על הגג".

"יפה! אני רואה אותך מהמשקפת.חצי מהעבודה כבר נעשתה,עכשיו נשאר הקל יותר.ותזכור לא לחולל מהומות!"

הוא התנשף מעט ואז שוב מחה את הזיעה ממצחו."אני אשתדל" ענה בקול עוקצני.

סנדי גלגלה את ענייה.היא הייתה שולחת מבט מאיים אל מייק,אילו היה רואה אותה.

"מכשירי ההאזנה אצלך?" שאלה ליתר בטחון.

"כן"

"יופי,אל תבזבז זמן"

מייק התהלך על גבי גג הרעפים.לאחר זמן קצר גילה פתח המוביל פנימה.

הוא ירד באיטיות אל תוך הפתח בגג ומצא עצמו בעליית גג מאובקת וישנה,עמוסה בחפצים ורהיטים ישנים.

"אני בתוך".לחש אל המכשיר.

"יופי, תמשיך" ענתה לו סנדי.

"אני לא שומע קריאות הידד" אמר בלחש.

"הידד מייק!" קראה בצעקה קולנית ובנימה סרקסטית אל תוך אוזנו.

"את מתרגשת יותר מידי,כמעט התחרשתי" אמר בגיחוך וחיוך על פניו.

סנדי גיחכה חזרה והם שקעו בשתיקה.

מייק מצא פתח ברצפת העץ של עליית הגג.הוא פתח אותו בשקט,מעיף מבט דרך החריץ .

לאחר שווידא כי השטח פנוי –לעת עתה-הוא פתח את דלת העץ עד סופה וזחל בזהירות דרך הפתח.

הוא נחת בשקט על הרצפה-סוגר אחריו את דלת העץ בתקרה.

הוא מצא עצמו במסדרון ארוך.באמצע המסדרון היו מדרגות רחבות ומכוסות בשטיח מפואר.

הוא שרק לעצמו בשקט כשראה עד כמה מפואר המקום.באמת מוגזם קצת לפרופסור חשב לעצמו.

את הקירות עיטרו ציורי שמן רבים ופסלים יקרי ערך עמדו לאורכם.מהתקרה התנוססו נברשות מהודרות עשויות זכוכית ועטויות קריסטלים.

הוא לא המשיך לבחון את החפצים היוקרתיים משום שלפתע שמע צעדים מתקרבים.

הוא נדרך והחל לחפש מקום מסתור.

בסוף המסדרון הייתה ממוקמת דלת.בשל מיקומה המרוחק מייק שיער כי זהו מחסן והוא נחפז לעברה.

כשפתח את הדלת גילה כי הוא טעה עם השערתו.

בחדר עמד שולחן ארוך ועליו 5 מסכי מחשב.

מולם ישב אדם שהביט בשעמום על המסכים.הוא עטה אוזניות על אוזניו.כך שלא חש את נוכחותו של מייק בחדר.

מייק חשב לעצמו שזה בהחלט מסביר את העובדה שנחשף פעמים למצלמות,ובכל זאת לא באו אנשי הביטחון של הפרופסור כדי להורגו.

לפתע נפל האיש מכיסאו על הרצפה ללא תזוזה.

מייק הביט לעברו ומלמל "עוד מעט תתעורר,אל תדאג,זו רק מכה".אך לא זכה למענה.

"אני חושב שנצטרך לעבור לתוכנית ב' " מלמל מייק אל האוזנייה.

"מה? למה?" שאלה סנדי שעדיין ישבה במקום חנייתם.

"אני נמצא בחדר האבטחה,מכאן ניתן לראות את כל מה שקורה בבית-דרך המצלמות.ולכן אני יכול לראות שכל הבית מלא בריונים מגודלים עם אקדחים.אני לא חושב שהם יסכימו לי לעבור בשקט ולא לחולל מהומות"

"ממ...גם לי נראה שהם לא יסכימו.." ענתה סנדי בגיחוך.

"אז קדימה,תצילי את המצב"

"אתה רואה היכן הפרופסור?"

מייק סקר בקפדנות את מסכי המחשב.במסך בוא נכתב 'קומה I '  הוא ראה סלון ענק ומפואר,בו עמדו סביב שולחן מעץ דובדבן נמוך ספות עור יוקרתיות.על הספות ישב הפרופסור ועוד אנשים,חלקם עטויי חליפות וחלקם לא.היה נראה כי הם דנים בדבר מה.

"סנדי,נראה לי שהוא והאנשים של ה -'בוס' בישיבה עכשיו"

"שיט.." מלמלה סנדי.

"הם בקומה הראשונה.תורך לפעול"

סנדי הוציאה את הבגדים שהניחה בתיקה.היא קיוותה שלא תצטרך להשתמש בהם,אך כעת אין לה ברירה.

היא לבשה חצאית קצרה כל כך שהיא חשה כי היא כלל לא לבושה.חולצה חשופה ללא שרוולים הגבירה הרגשה זו.היא פיזרה את שיערה כך שלא ניתן יהיה לראות את האוזנייה.

על רגליה נעלה מגפיים שהגיעו כמעט עד לברכייה.המגפיים היו בעלות עקב גבוהה כך שסנדי בקושי עמדה על רגליה.

"לעזאזל מייק! מי האידיוט שהמציא עקבים!" התלוננה אל האוזנייה.בתשובה קיבלה צחקוק שרק הכעיס אותה יותר.

היא הכניסה אל מגפה השמאלי סכין,ואל הימני אקדח קטן  0.22 קליבר.

אל חזייתה היא הכניסה שני מכשירי האזנה מיניאטוריים בגודל של מטבע,המסוגלים להקליט ברציפות חמישה ימים,וההקלטה תישמר אוטומטית במתקן מיוחד הנמצא אצלם.

"טוב מייק,אני באה.אבל אתה בטוח שאני צריכה ללבוש את הבגדים הללו?"

"כן,אחרת לא נראה לי שתישארי בעיניהם כ -'לא חשודה'.בהצלחה." מלמל.

סנדי התנשמה מבואסת והחלה להתקדם אל האחוזה כשהיא לא יציבה ונוטה כל רגע לצד אחר.מתנדנדת כמו עלה נידף ברוח.

 

נשמעו נקישות נמרצות על הדלת.

אחד משלושת שומרי הראש של הפרופסור קם לטפל בעניין.

סנדי פרצה פנימה כסערה בקריאות עזרה וצעקות בעטה.היא התנדנדה מצד לצד בגלל העקבים וזה תרם למראה המפוחד שניסתה ליצור.

שומר הראש לא עצר בעדה כי לא ראה בה כל איום.הוא בחן את מראה.

היא רצה אל מאחורי הספה ונשכבה על הרצפה כמתחבאת מדבר מה.

היא החלה לקרוא "תעזרו לי!אני מפחדת".היא חשה לא בנוח עם עצמה,והייתה רוצה להאמין כי הטיפשה הזאת לא היא.

כל שאר הגברים הביטו בנעשה משועשעים,אך הם לא הבחינו במכשיר ההקלטה שהיא הצמידה מתחת לספה.

כשסיימה לחבר את מכשיר ההקלטה הראשון היא התרוממה ממקומה בודקת אם הסכנה-שגם לא הייתה- עברה.

היא הלכה אל שומר הראש שישב ליד הפרופסור.היא חשבה לחבר מכשיר האזנה אל הפרופסור עצמו אך ידעה כי הוא חכם מספיק על מנת לשים לב.

היא התקרבה אל שומר הראש מאחור,כשהוא יושב על הספה.היא עשתה עצמה כאילו מתחילה ללטף אותו אך בעצם גם כן חיברה מכשיר האזנה אל חליפתו.הוא אף לא שם לב.

בזאת הסתיימה משימתה.היא חייכה חיוך מאושר.שומר הראש חשב שהחיוך מכוון אליו,אך בעצם,הוא היה מכוון אל מכשיר ההאזנה המוצמד לחליפתו.

סנדי החלה ללכת לכיוון היציאה.

"תודה לכם,אני חושבת שהפסיכופט הזה כבר הלך"

אך כשבאה לצאת,ראשה נתקע בגוף גדול ושרירי שחסם את היציאה.

"הי,לאן את הולכת?" שאל שומר הראש שעדיין עמד בדלת.

"אה,אני כבר לא מפחדת,אז אני יכולה ללכת" היא חייכה חיוך מבויש משום שחשה לפתע חסרת אונים.  איזה תירוץ מטומטם! חשבה לעצמה.

"בואי,הסכנה עוד לא עברה,אני אגן עלייך" אמר שומר הראש והחל לצחוק.לפתע הוא תפס את גופה של סנדי,שהיה נראה מזערי יחסית לגופו הגדול.הוא הניח אותה על כתפו כחבילה,והחל להעלות במדרגות.

"תעזוב אותי!" צווחה סנדי וחבטה בו בחוזקה.היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו אך ידיו הגדולות החזיקו בה כל כך חזק שהיא חשבה כי עוד מעט וייווצר נמק במקום אחיזתו.

היא ניסתה להגיע אל האקדח או הסכין שבמגפיה,אך ידו מנעה ממנה זאת.

לבסוף היא נעצה את ציפורניה בראשו,חזק ככל האפשר.

"יא כלבה!" הוא שאג עלייה והוציא אזיקים מכיסו.

שיט.חשבה סנדי ולרגע  קפאה במקומה.אך לאחר שנייה נוספת היא שוב החלה לחבוט בו בידיה ורגליה.

"תעזוב אותי!הצילו!" היא צרחה שוב ושוב.

"תסתמי כבר!" שוב שאג לעברה השומר ראש,אך הפעם בקול אימתני יותר.

הוא תפס את שתי ידיה וכפת אותם באזיקים.

ענייה של סנדי חשכו.היא איבדה כל תקווה להינצל.מייק נמצא בקומה האחרונה.(הקומה הרביעית) וגם אם יחליט להצילה,בריונים אחרים ימנעו ממנו זאת.הרי הוא אחד והם המון.

"דרך הגב,שמי צ'אק" אמר השומר והחל לצחוק.

 

---

מקווה שאהבתם כי השקעתי (:

מחזירה תגובות !